אז מה היה לנו כאן? ליהיא גרינר, כדי לקבל את הכוח העצום שהובטח לה, צריכה לגרום לכך שידיחו אותה, ופוצחת בקמפיין השנאה עצמית. אי אפשר להגיד שלא הצליח לה. כל האי היה עצבני עליה, ושני השבטים, פה אחד הצביעו להדחתה. אבל זה רק הרקע לריב בין שמחה לליהיא, שעליו מדובר כאן. נכון, הוא ריב מדומה, אבל בשלב הזה במשחק שמחה לא ידעה את זה, ונעלבה. הריב היה כמובן קשור לשומן. איך לא.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראיתם? זה הזמן!
ברור לי שזה נושא שמסוכן להביע עליו דיעה, אבל דווקא זו הסיבה שאני מרגישה שאני חייבת. עצם העובדה שאני חוששת לכתוב שאני חושבת ששמחה לא בסדר, מעידה על אי תקינות. כי אסור לאף אחד להגיד למישהו שמן שהוא לא צודק בויכוח שקשור לשומן. למה? ככה. זה מזכיר לי קצת את זה שלאף אחד אסור לא להסכים עם אישה שטוענת שהיא הוטרדה מינית. פשוט אסור, כי ישר יקפצו עלייך מהשיחים ויכתשו אותך. ולמה? למה? מה, לא היה אף פעם רגע בהסטוריה בו אישה שיקרה לגבי משהו? כל התלונות של כל הנשים בעולם הוכחו כנכונות? אני מאמינה שלא כך הוא הדבר. ועדיין, מפחיד להגיד את זה בקול רם, אפילו מבלי להתייחס לאישה מסוימת או מקרה מסוים.
מה ששמחה עושה על האי בהישרדות קצת מזכיר לי את טרור ההפחדות שאנחנו עוברים ברשתות החברתיות. אתם יודעים על מה אני מדברת - כשאתם רוצים להביע דעה כלשהי, אבל אתם מוותרים כי ברור לכם שהעדר יתנפל עליכם כי הדעה שלכם לא מספיק PC. אז ליהיא אמרה שהיא לא נכה, רק שמנה. אז מה?
בואו נודה על האמת, מי שמתייגת את עצמה הכי הרבה כ"שמנה" היא שמחה בעצמה. מהפרק הראשון, המילה ששמחה אמרה הכי הרבה, על עצמה ובכלל, היא "שמנה". היא אומרת משפטים כמו "כולם רוצים להיפטר מהשמנה", או "הילדה השמנה עדיין כאן" וכולי. אל תתפסו אותי במילה - הפואנטה היא ששמחה קוראת לעצמה "שמנה" לפחות כמה פעמים בפרק. עצם הבעיה שהיא יוצאת נגדה שהיא שיפוט של אנשים לפי מראם החיצוני ומשקלם, הוא לחם חוקה.
עכשיו, ברור שזה שונה כשמישהו אומר על עצמו משהו מאשר כשזה מגיע מבחוץ, אבל אי אפשר להתעלם מזה שחלק מאד גדול מהזהות ומהכוח המניע של שמחה גואטה קשור לזה שהיא שמנה. היא הגיעה להישרדות כדי 'להוכיח שגם שמנה יכולה להיות במשחק הזה אם היא מאמינה בעצמה', בתחילת המשחק היא קיבלה הרבה מאד הקלות כי היה לה קשה יותר בגלל המשקל, וכשהיא מצליחה במשימה או מצליחה להחזיק מעמד היא מתייחסת לזה כאל ניצחון השומן על העולם - בפרק האחרון היא אמרה בהתרסה: "הנה, כל הבחורות הרזות והחזקות אינן, והשמנה עדיין פה".
הרבה מהזהות, מהעקרונות, ומהמאבקים שלה קשורים למשקל שלה, היא מדברת על זה כל הזמן, אבל רק לה מותר. לאף אחד אחר אסור להגיד, לצחוק, או לנשום ליד המילה "שמנה". היא לא פעם אמרה שהעובדה שהיא שמנה לא אמורה למנוע ממנה להשתתף במשימות, אבל כשליהיא אמרה בייסיקלי את אותו הדבר - תפסיקו לעזור לה, היא לא נכה, היא רק שמנה - היא יצאה עליה במאתיים.
לא ייתכן שהיא תשתמש בעצם היותה שמנה מתי שהיא רק רוצה ולאף אחד אסור יהיה להעיר או להגיב, בטח שלא אם נאמין להצהרה שלה עצמה - שכל מה שהיא רוצה הוא שיפסיקו להתייחס אליה כאל שמנה, שיפסיקו להגדיר אותה ואת הציפיות ממנה בהתאם למשקל שלה, ויתחילו להתיחס אליה כמו שהיא מרגישה, כאחת ששלמה עם עצמה ואוהבת את עצמה בלי קשר למשקל.
אבל אדם ששלם עם עצמו באמת לא אוכל את הראש נון סטופ על הדבר שהוא כביכול שלם איתו. אדם שלא רוצה שיגדירו אותו כשמן, לא יקרא לעצמו שמן כל הזמן, לא יחפש כל כך הרבה הקלות על סמך השומן שלו, ובטח שלא יכעס על מישהו שבעצם אומר לו :אני לא חושב שצריך לתת לך יחס מיוחד כי אתה בדיוק כמו כולנו".
וזה נכון. היא בדיוק כמו כולנו. למרות משקלה, אני לא בטוחה שאפילו בימים הראשונים של הישרדות לשמחה היה יותר קשה מלכולם. לכל אחד קשה במקום אחר - לאחד יש דלקות בברכיים, אחד עבר את החמישים, אחת לא בכושר והשניה מפחדת ממים. ליהיא צודקת, לא צריך לעזור לה כל כך הרבה, כי היא מסתדרת מצוין לבד, ויותר מזה, מהרגע שהיא התחילה להתמודד עם התחרות בלי ג'ובאני שצמוד אליה היא רק הולכת מתחזקת, והיחידה שעוצרת אותה זו היא עצמה.
השימוש ב"שמנה" כבנשק יום הדין, פעם כדי לקבל התחשבות, פעם כדי לנצח בויכוח, ותמיד כדי לסתום את כל הפיות בסביבה, מזיק, לא רק לה אלא לרעיון היפה שהיא באה להעביר הלאה. טרור השיימינג חייב להיפסק.
לא ייתכן שנפחד להביע את דעתנו על נושא כמו שומן, או לצורך העניין, על כל נושא אחר. לכולנו אמור להיות מותר להגיד את דעתנו, גם אם אנחנו (חלילה וחס!) חושבים שתלונה של בחורה מסוימת על הטרדה מינית לא נראית לנו אמינה. אנחנו לא אמורים להיות מחויבים לתמוך תמיד בבחורה, לא משנה מה, אחרת יסקלו אותנו על האשמת קורבן, כי גם נשים לפעמים משקרות, מה פאקינג לעשות. באותה מידה לכולנו אמור להיות מותר לדבר על הכל. גם על שמנים.
ואז מה אם היא שמנה? להיות שמנה זה אפילו לא בחמישייה הפותחת של הדברים המחורבנים שעוברים על אנשים. יש לי חדשות בשביל שמנים באשר הם - לכולנו יש דבשת שאנחנו סוחבים איתנו. גם אנשים רזים מבינים מה זה קושי. גם אנשים רזים חוו השפלות, וגם אנשים רזים תויגו שלא בצדק.
הגיע הזמן לטקס הסרת לוט מעל האיסורים, ולביטול הטאבו. כי סתימת הפיות הזו לא מאפשרת דיון, ובלי דיון, אי אפשר יהיה להתקדם או לפתור שום דבר, במיוחד מאחר וכולנו רוצים שלא ישפטו אותנו לפי פרמטרים חיצוניים או על פי צבע עור, וכולנו רוצים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו. כולנו נלחמים למען אותה מטרה, כי איפשהוא בתוך תוכנו, כולנו ילדות שמנות. להבין את זה ולסלוח - זה באמת כוח עצום.