פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      דקלה עצובה בחוץ קלוזאפ (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12) צילום: צילום מסך, מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12
      דקלה עצובה בחוץ קלוזאפ (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12) צילום: צילום מסך, מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12

      הטעות הגורלית של דקלה: הבעיה עם שיחות "יחסינו לאן"

      כשצופים במשבר של אלון ודקלה דרך הרגש, קשה שלא להזדהות איתה. אבל אם מסתכלים על הסיטואציה פעם שניה, במבט-על קצת אובייקטיבי יותר, מגלים את הצד השני של המטבע, והוא שהיא עשתה את רוב הנזק לעצמה

      נתחיל מזה שכבר מההתחלה אלון נראה כמו מישהו שעוד לא הגיע לשלב שבו הוא מוכן לוותר על כל ההנאות של חייו כרווק מבוקש ופלייר - הוא יכול להגיד עד מחר שהוא רוצה זוגיות, אבל האמת היא שהוא רוצה לפגוש מישהי שפשוט תעלים לו באורח פלא את חוסר המנוחה שמונע ממנו להתמסד, בלי שהוא יצטרך לעבוד על עצמו. פנטזיה נחמדה, אבל זה כמובן לא יקרה. אז הם נדלקו אחד על השני, היה להם שבוע מלא סקס, ואז הם נחתו במציאות.

      בואו. היה משהו צפוי במשבר הזה. כל קשר שמתחיל בכאלה זיקוקים צפוי לכבות ולעבור לקיצוניות השנייה מתישהו. זה טבעי. בדרך כלל, אם לא עושים מזה עניין ומוצאים דברים חדשים ליהנות מהם (כמו למשל שאפשר לישון לילה שלם שוב), עוברים את השלב הזה ללא פגע, ואף חווים גל נוסף של התעלות, לפעמים אפילו ללא עזרת סמים אופיאטים.

      את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית? זה הזמן!

      אז הוא קצת לא אפוי, אבל צריך שניים לטנגו, ובטנגו הזה גם דקלה דרכה על כמה בהונות - התמודדות שלה עם חוויית הריחוק שחוותה היתה ילדותית, שלא לאמר מטופשת. כאילו, בשביל מה היא היתה צריכה לעשות לו, אחרי שבוע של היכרות, את שיחת 'יחסינו לאן' שכולנו שונאים אפילו ביחסים מבוססים? לאן בדיוק היא חשבה שזה יביא אותה?

      שיחת יחסינו לאן דקלה אלון (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)
      (צילום מסך: מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)

      היו כל כך הרבה דברים שיכלת לעשות במקום! לבכות לחברה, לדבר ליומן, או לדבר לפאקינג מצלמה שדוחפים לך לפרצוף כל הזמן - אימון תמיד עוזר במצבים כאלה, ואם צריך תאזקי את עצמך לשולחן בסלון עד שיעבור. כל דבר, רק לא שיחת יחסינו לאן. ועוד עם דמעות! או מיי גאד. איזו טעות, כמה נזק, גם ליחסים וגם לכבוד העצמי. כן, כבוד עצמי זו לא קללה. זה חשוב - על אחת כמה וכמה אם את מרגישה שמישהו הפסיק להימשך אלייך. כאילו, מה חשבת, שלבכות לו ולנזוף בו שהוא לא משקיע מספיק ביחסים בני שבוע עושה אותך יותר אטרקטיבית? טוב שלא ניגבת לו את האף בשרוול באמת.

      והתשובה היא לא. ממש ממש לא. זה לא עשה אותה יותר אטרקטיבית. סליחה, האם אי פעם בתולדות היקום קרה שסשן תחנונים נידי גרם למישהו לפרץ משיכה? אפילו אצל זוגות שמכירים אחד את השני ואוהבים (או אהבו בעבר הלא רחוק) זה מוריד לכמה ימים. אף אחד, ובטח שלא אדם שמרגיש חנוק כרגע, אוהב להינזף ולהיות מואשם על איך שהוא מרגיש. הרי זה לא שהוא מרגיש ככה כי בא לו. תאמינו לי שגם הוא היה מעדיף להמשיך להיות ב'האני מון', ושגם הוא מבואס תחת, אז ממש לא יעזור עכשיו גם ליפול עליו כאילו הוא זמם את זה מראש תוך כדי צחוק מרושע וחיכוך ידיים. מסכן, האמת. ההגנה היחידה שלו היתה לציין שהם מכירים שבוע,

      וזה נכון. כולה שבוע. זה כלום, בטח שזה לא מספיק בשביל שיחת יחסינו לאן. ועוד עם בכי. ג'יזס קרייסט.

      דקלה ואלון יושבים מרוחקים (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)
      (צילום מסך: מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)

      אף אחד בעולם לא מעוניין במשא הכבד של האחריות הבלעדית למצב הרוח או המצב הנפשי של בן הזוג, או של חבר. בטח ובטח לא של מישהי שהרגע פגשת. הרי אנשים בקושי מתמודדים עם עצמם, נראה לכם שהם מסוגלים לקחת על עצמם עוד מישהו? אחרי שבוע???

      במקום הקיטורים על הקימה המוקדמת והנסיעות והפקקים ועל זה שרק היא עושה והוא לא שינה כלום בחיים שלו, היא פשוט היתה צריכה להפסיק לעשות את זה.

      אם החלטת שאת עוברת לגור אצלו, תעשי את זה בשמחה. לא נוח לך? אל תעשי טובות ואז תבואי לגבות חובות. את בחרת - את תמיד יכולה לבחור אחרת. לכי לישון בדירה שלך, עם הזמנה פתוחה למקרה שהוא רוצה לבוא.

      את מרגישה שהוא לא נמשך אלייך כי אולי הוא רצה בלונדינית עם עיניים כחולות? הדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה להגיד לו את זה. כי מה נראה לך, שחוסר ביטחון של ילדה בת 12 זה אפרודיזיאק? חוץ מזה, אם כבר משהו שם עובד כמו שצריך זו המשיכה הפיזית. ומה הוא יגיד בדיוק? "אני נמשך אלייך אבל כרגע הייתי רוצה שתעופי לי מהבית כי אני צריך לנשום"? גם אם זה נכון, והוא באמת לא נמשך אליה כי הספיק לו לזיין אותה שבוע, להגיד לו את זה בטון מתבכיין לא יחזיר את המשיכה, ובטח ובטח לא יועיל לה. אמירה כזאת לא עושה כלום חוץ מאשר ולחשוף לאויר העולם את האישיו שיש לה עם העובדה שהיא לא בלונדינית עם עיניים כחולות.

      דקלה עצובה בחוץ עם החתול (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)
      (צילום מסך: מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)

      95% משיחות הבירור בזוגיות יזומות על ידי נשים, והן אחד הדברים הכי גרועים שאנחנו עושות במערכות יחסים. שיחות יחסינו לאן לא מועילות אף פעם לאף אחד, כי הן תמיד שיחה שצד א' כופה על צד ב'. צד ב' לא מעוניין לדבר, ואי לכך הצד היוזם תמיד שואל שאלות קשות שבסופו של דבר הוא עונה עליהן בעצמו מתוך הפחדים שלו ולא מתוך שיקול דעת או בהירות - כאן דקלה שאלה מה קרה, וענתה לעצמה שכנראה הוא לא נמשך אליה יותר, שהוא לא רוצה זוגיות, ושאין טעם.

      והנה המלכוד - כשבן אדם עוד לא עיבד את תחושותיו ואת הסיבות להן (כי הדברים האלה לוקחים זמן, מה לעשות) לרוב יהיה לו יותר קל "להאמין" למה שמישהו אומר לו מתוך שכנוע עצמי כה עמוק, וכך ולשחרר את עצמו מחפירה מיותרת.

      במקום שהוא ישאל את עצמו את השאלות הקשות כמו "מה הבעיה שלי?", "למה אני תמיד הורס דברים טובים?", וינסה להתמודד עם זה, חסכת לו עבודה קשה, הקלת עליו את הויתור עליכם ועוד סיפקת לו את הניסוחים וההצדקות. במקום לתקן או לשפר את המצב, דקלה התחילה קמפיין שכנוע שבו היא מציגה בפניו בעייה ששסביר להניח בכלל לא עלתה לו בראש עד עכשיו. באמת, רק היה חסר שהיא תכין מצגת פאוור פוינט.

      תחשבו על כל שיחות הפרידה שלכן בעבר ותגידו לי אם זה נשמע לכן מוכר: התוכן העיקרי של שיחות יחסינו לאן שהייתן עושות, הפך להיות הנימוק בשיחת הפרידה שלכם - אם הטענה שלך היתה ש"אנחנו כבר לא עושים דברים ביחד, אולי זה אומר שאתה כבר לא אוהב איתי", בשיחת הפרידה כנראה שמעת את המילים שלך חוזרות אלייך בבורנג - "לא יודע מה קרה, אנחנו כבר לא עושים דברים ביחד, זה לא מרגיש אותו הדבר, אולי זה אומר שהאהבה נגמרה".

      דקלה עצובה קלוזאפ (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)
      (צילום מסך: מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)

      הפיצוץ של אלון ודקלה היה ללא ספק אחד הרגעים המבאסים ב'חתונה ממבט ראשון', ללא ספק. כי לכולנו זה הזכיר את ההתחלות המבטיחות והנלהבות של כולנו - את ההתאהבויות הכיפיות האלה שבהן הכל קורה מהר ובלי מאמץ, ההתחלות האלה שבהן שני אנשים עפים אחד על השני למשך זמן מה בלי שהפחדים מפריעים - התחלות שגורמות לנו לשכוח לאכול, לא לישון בלילה, ולחשוב שכל שיר ברדיו מכוון אלינו אישית.

      זה כיף, אבל אם אני כנה עם עצמי, כל מערכת יחסים שהתחילה ככה גם תמיד חוותה נפילה, קשה יותר או פחות. אין מה לעשות, במציאות אי אפשר להחזיק התעלות יותר מזמן מוגבל. פיזית זה בלתי אפשרי. אז זה תמיד עובר, ואין טעם להילחם בזה - אם התמזל מזלכם לחוות תחושת התעלות, תתנגדו לדחף להיאחז בה, כי אפשר. את זה יודע כל אחד שהיה במידברן, חזר בהיי, וחשב שאם יחזור על מחשבות מסוימות כמו מנטרה, זה יישאר ככה לתמיד. וזה לא. זה אף פעם לא נשאר.

      צריך להשלים עם העובדה שהדבר היחיד הקבוע בחיים הוא שהכל כל הזמן משתנה, ואי אפשר, וגם לא צריך, לנסות להחזיק בשום תחושה. צריך גם להבין שזה לא כזה נורא. נכון, התחושות המדהימות נעלמות בסוף, אבל מצד שני, אותו דבר קורה גם עם התחושות המזעזעות. תודו שזה קצת מנחם.