פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      עידו ואורטל (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)צילום: צילום מסך, מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12
      עידו ואורטל (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)צילום: צילום מסך, מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12

      מה שהוריד לאורטל: בעיית הזוגיות שכולנו חולקים

      "אני חושב שאני מתאהב בך", אמר עידו לאורטל אחרי יום וחצי, ומבחורה שמגדירה את המצב כ"התחלה של התאהבות" היא הפכה לבחורה בדייט ראשון, שרוצה הביתה - אבל עכשיו. למה זה קורה, ולמה לכולנו זה נראה מוכר עד כדי מיאוס? חתונה ממבט ראשון

      רוצה להתחיל ולאמר שהבעיה שאני מתחילה לראות אותה חוזרת על עצמה בתוכנית הזאת היא העובדה שמלהקים לשם אנשים נורמליים מדי. מלבד שירי, שבאמת, כל הכבוד לה על האקסצנטריות, ואולי גם קצת אלון, על הדושיות הקלה - כולם שם אנשים חמודים כאלה, שאפשר בכיף ובקלות להביא הביתה להורים. אני לא יודעת מה אתכם, אבל מש ע מ ם לי. לא רוצה לראות אנשים כל כך סבבה ורגילים כשאני רואה תוכנית טלויזיה. אני רוצה לצחוק, להתפעל, להיגעל ולהיות בהלם - ואני גם לא מעוניינת באנשים כאלה בחיים האישיים שלי, תודה. אני לא רוצה לצפות ביפים והאמיצים, אני רוצה לראות את הדפוקים והמוזרים. וגם, אם ממילא לא מצליחים לשדך שם אף אחד, לפחות שיאתגרו את עצמם ותבדרו אותנו.

      את הפייסבוק ואת האיסנטגרם שלנו כבר ראית?

      למה לעזאזל אני אמורה ליהנות לצפות בתינוק המגודל שנפל בשלג והאגו הפגוע שלו שאשתו עושה סקי יותר טוב ממנו? למה אני צריכה לראות את יוגב ובת אל קוראים אחד לשני מאמי ומספרים כמה זה מרגיש להם אמיתי? איזה אמיתי בדיוק? אני מגלחת את הגבות אם היא לא נוסעת עוד שני פרקים לארצות הברית. מערכות היחסים ה"טובות" של התוכנית נראות אותו דבר, והגרועות בכלל קופי פייסט אחת של השניה. הכל חוזר על עצמו בלופ. כמו "לקום אתמול בבוקר" רק בלי ההומור הפילוסופי החד.

      עידו ואורטל (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)
      עידו ואורטל, מחקים בלהיות מאוהבים. אחלה פריים. (צילום מסך מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)

      עידו ואורטל הכירו תחת לחופה ממש לא מזמן, ובפרק הזה הם יחד בירח דבש שמתחיל נחמד. הם עפים אחד על השנייה ומחזיקים ידיים כאילו הם מדגמנים לנייר מכתבים של שרה מון. נראה כאילו היא כל כך בעניין שלו, שזה טיפה מוגזם - בשלב מסוים היא אפילו עושה בדיקה לוודא שהיא לא נדבקת אליו מדי, ולדאבון הלב היא מגלה שהוא באותו מקום כמוה. לדאבון הלב, כי הדבר היחיד שהיה יכול למנוע את מה שקרה אחר כך זה אם הוא קצת יותר קריר. הם הגיעו לוינה, טיילו מחובקים נוטפים דבש, מנהלים שיחות עומק ומדי פעם אוכלים אחד לשני את האף כי זה מצטלם טוב - עידו אפילו הזיל דמעה קיטשית והיא ניגבה אותה ברגישות מזוייפת ואמרה לו בגנריות כמה זה מקסים ונדיר שהוא גבר רגיש.

      עכשיו, עזבו את זה שאני יושבת מול המסך ומתפללת שייפול עלי מקרר מרוב שיש לי אפס אמון באותנטיות של מה שקורה שם (תוך יומיים??? נו די כבר), אבל הטרגדיה הבאה שהתרחשה שם היא הנושא העיקרי של היום - בדרך חזרה מהמסעדה עידו אומר לאורטל את המשפט "אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך", ומאותו רגע היא לא מסוגלת להיות לידו. זה נורא לראות, אולי דווקא בגלל שזה כל כך מוכר. לא חושבת שיש מישהו בעולם שלא היה במקום שלה, הנגעל והמכווץ, ויודע בדיוק מה היא מרגישה, וגם במקום שלו, של האובר-מתלהב שאומר את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון, אפילו שעדיין אין לו באמת מושג מה הוא מרגיש.

      עידו ואורטל (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)
      כמה גנריים אתם יכולים להיות? (צילום מסך מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)

      ואז קרה הדבר הזה שתמיד קורה. הוא קרה אצל שירי ולירן, אצל דקלה ואלון, ואצל עוד מליוני זוגות ברחבי העולם - בשנייה שמישהו רוצה אותנו קצת יותר ממה שנראה לנו סביר, עולה בנו תחושת חרדה ומיאוס ואנחנו נכנסים לנתק פנימי שאופייני גם כתגובה לטראומה. גם ההיפך קורה לנו - כשמישהו מתרחק מאיתנו, אנחנו הרבה פעמים מפתחים אליו תשוקה בלתי סבירה. יש כמה הסברים נפוצים לתופעה הזאת. מטפלים אוהבים להשתמש ב"בגלל שאת לא אוהבת את עצמך מספיק, קשה לך להתחבר למישהו שמתנהג אלייך כראוי". גם "את לא רוצה להשתייך למועדון שמקבל אנשים כמוך" הוא משפט ששומעים הרבה בהקשר הזה, בעיקר מאימהות פולניות.

      אני רוצה להציע עוד שני הסברים. הראשון הוא המובן מאליו - לפעמים, כמו למשל במקרה של זוג שנפגש לפני יומיים, זה פשוט באמת מוקדם מדי בשביל להגיד דברים כאלה. זה דבר אחד לשחק במאוהבים מול המצלמות, ודבר אחר לחלוטין להצהיר הצהרות גרנדיוזיות בקול רם. עידו פשוט היה צריך לסתום. ההסבר השני הוא שמדובר כאן בבעייה דורית. האנשים האלה חיים בעולם של אפליקציות, וכולם סובלים מ-FOMO, אהבה לפרסום ופוטוגניות ובעיית מחויבות. שזה מובן, כי אם את רוצה להיות אושיית אינסטגרם מפורסמת ולהספיק הרבה דברים בזמן קצר, זה אומר שאסור לך להיתקע עם אדם אחד ליותר מדי זמן.

      שירי ולירן נשיקה בלחי (צילום מסך , מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)
      יש אלוהים! נשיקה ביוזמתה של שירי (צילום מסך מתוך חתונה ממבט ראשון, ערוץ 12)

      אבל עם כל הכבוד, הקיצוניות של התגובה שלה היתה קצת פסיכוטית - היא עברה ממצב שבו היא לא מורידה ממנו את הידיים, לגוש קרח אילם שלא יכול לשאת את נוכחותו, וכשהוא מדליק מצלמה ויושב לדבר איתה (מה, ככה כל מערכות היחסים, לא? מדליקים מצלמה ויושבים לריב) היא מסבירה לו בדחילו ורחימו שהיא "צריכה ספייס". לא זוכרת אם כבר אמרתי את זה כבר, אבל הזוג הזה גנרי ברמה שעושה מפרצת עורקים. בנוסף לכל, אחרי שהיא דחתה אותו ועלבה בו, הוא בחר, באופן מובן לגמרי, לישון על הספה בלילה - ומה עשתה הפרינססה? כעסה עליו. "למה ישנת על הספה? אתה נותן לי הרגשה שאתה מפחד לגעת בי" היא אמרה. מה רצית שהוא יעשה? את כועסת שהוא לא ניסה לכפות את עצמו עלייך? לא הבנתי. אמרת שאת צריכה ספייס, הוא נתן לך ספייס. מה את רוצה ממנו, יא לוני-טון.

      גם אצל שירי ולירן יש בעיה דומה, אבל בניגוד לאורטל, שירי עקבית. היא מההתחלה לא הרגישה בנוח עם הזיוף וההגזמות, ושמה סוף לאופציית הלאבי דאבי בכך שהיא לקחה מרחק, הסבירה את עצמה וטרחה להיות עקבית. ועוד דבר שאני מעריכה בשירי הוא שהיא לוקחת אחריות על הפעולות שלה. יש לה מספיק מודעות עצמית כדי לדעת שלבחירות שלה יש תוצאות, והיא בחיים לא תתלונן על כך שלירן לא מנסה לעשות עליה מוב. היא מבינה שכשהיא תרצה קרבה פיזית ללירן היא זו שתצטרך להכריז על שינוי בדינמיקה. בכלל, אחרי הפרק הזה התחזקה אצלי ההרגשה ששירי ולירן יהיו הזוג שיחזיק הכי הרבה זמן מעמד בתוכנית הזאת, וזה רק בזכות זה ששירי התעקשה לא לשקר לו ולעצמה ולקחה לעצמה את הזמן. נשיקה בלחי ביוזמתה של שירי זו המקבילה של "אני חושב שאני מתאהב בך" של עידו. רק שבמקרה של שירי, לפחות כשזה יגיע, נדע שזה אמיתי.