התסמונת הזאת הורסת מערכות יחסים. זה קרה לדקלה ואלון, זה קורה לעידו ואורטל, וגם לך - למעשה זאת טעות שאין כמעט אחת שלא עושה אותה, ואנחנו לא ממש אשמות. כמעט לכולנו יש את תסמונת נסיכות דיסני, ומי כן אשם? דיסני, הוליווד, ההורים שלנו וההורים שלהם. אולי אפילו שרה אימנו. אבל לא באתי להאשים - רק בחייאת, בואו נעשה שזה ייפסק.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלו כבר ראית?
הנשים היחידות בתוכנית שאין להן את התסמונת הן שירי וצוקית. אגב, שמתם לב ששירי היא לגמרי טעם נרכש? אותי היא כבר לגמרי לא מעצבנת. נהפוך הוא - אני חושבת שיש משהו לגמרי ראוי להערכה באיך שהיא נאמנה לעצמה ולרצונות שלה. עצם העובדה שהיא נותנת לעצמה את הזמן להבין בדיוק מה היא רוצה מלירן, בלי לתת לפחד לאבד לשלוט בפעולות שלה, במיוחד בעולם שבו אנחנו חיות, שבו מילדות דוחפים לנו לראש שהמטרה העיקרית שלנו בעולם היא להיות בזוגיות ולעשות שלושה ילדים, אחרת זכות הקיום שלנו יורדת לחמשים אחוז. כשבחורה טיפוסית עוברת את השלושים וחמש הלחץ שמופעל עליהן מהחברה, מההורים, (ומנהגי מוניות) כל כך עוצמתי, שפעמים רבות הוא מבטל את היכולת לזהות את הרצונות שלהן וגורם לנשים רבות לעשות החלטות מוטעות.
גם צוקית, כפרה עליה. לא נותנת לסביבה להחליט עליה. אם היא רוצה להיות במצב רוח טוב, בית דין לא יעזור. היא תעשה יוגה, תקפץ בין חומות העיר העתיקה, תצחקק עם חברות, אבל היא לא תיתן לשום איש מלנכולי להעיב לה על שמחת החיים עם האהבה הנקרופילית שלו לכל דבר שנולד לפני 1805. וככה היא לאט לאט ניצחה אותו. זה בדיוק כמו במשל של השמש והרוח - הרוח צעקה על אלון שהוא חצוף והוא רק התעטף יותר חזק במעיל שלו, והשמש חיממה את דודו עד שהוא נכנע והואיל בטובו להתפשט סוף סוף.
שאר הנשים בתוכנית, לוקות בתסמונת נסיכות דיסני בצורה די קשה. והן לא באמת אשמות בזה, תכל'ס. אין ילדה שלא חונכה על ברכי הדוקטורינה הזו, שבמסגרתה היא גודלה להאמין שבכל הנוגע לזוגיות ולגברים, היא לא אמורה להיות בן אדם עם רצונות, יוזמה, או אישיות - אלא בעיקר יפה, פחדנית, פאסיבית (ופאסיבית-אגרסיבית). לימדו אותנו שגברים צריכים לעשות את העבודה, ושאנחנו צריכות לשבת ולהמתין כמו מטומטמות, לטלפון, לחיזור, בייסיקלי לנדבות. אל תגידו לי שזה לא נכון. גם אצל אימהות פרוגרסיביות, מעל להטפות המילוליות על ערכים ומיצוי עצמי, תמיד מרחף הציווי הארכאי הזה, ללבוש שמלה יפה כשאת יוצאת מהבית, ולשים קצת ליפסטיק, ותחתונים יפים, כי אולי תיקלעי לתאונת דרכים. ומה יותר חשוב כשאת פצועה ומדממת מאשר לנז'רי.
אורטל, למשל, לוקה בתסמונת נסיכת דיסני קשה ביותר. מבקשת ספייס ואז אומרת לעידו שהוא "לא עומד על שלו" כשהוא מחליט לישון על הספה. היא מתלוננת עליו ואז מצפה שהוא יעשה לה סיור בבית שלו "כי זה המינימום". חותכת ממנו ועדיין חושבת שהוא צריך להמשיך להתנהג אליה כאילו כלום לא קרה. היא אומרת שהיא במקומו לא היתה רוצה להיות איתה, ובכל זאת, רואים במבט שלה שהיא לא באמת מבינה איך קרה שהוא הפסיק לרייר עליה ובמקום זה נסגר והתרחק. יש גם משהו ילדותי בחוסר הראייה שלה את מי שעומד מולה, אבל היא בעיקר קורבן של חינוך חברתי. אפילו הפסיכולוגית, אישה בוגרת ממנה, מנוסה, שאמור להיות לה אינסייט, במקום לתווך בינהם בצורה שוויונית ולתת לגיטימציה לרגשות של עידו, אומרת לו: "אתה לא מבין? היא רוצה שתילחם!".
אקסיוז מי, פסיכולוגית. על מה ולמה הוא אמור להילחם בדיוק? למה להילחם עליה זאת העבודה שלו? למה זה הגיוני שהוא ישלים עם יחס מבזה על גבול ההתעללות, ועוד שיהיה מצופה ממנו להיות הבוגר, הגדול, זה שמכיל ומבין ועושה את הצעד הראשון? סליחה, אבל מספיק שיש לנו לירן אחד, וגם זה קריפי למדי. ומה זאת אומרת "היא רוצה שתילחם"? אז מה אם היא רוצה? אם היא כל כך רוצה, אז קודם כל, שהיא תהיה זאת שתגיד את זה, ודבר שני, גם היא יכולה להילחם. למעשה היא זו שצריכה להילחם. וגם להתנצל, אם כבר מדברים. או סתם להתנהג כמו בן אדם אדיב. אני באמת חושבת שעידו, למרות ה"התאהבות" המהירה (והמדומיינת) שלו, לא היה צריך להיות זה שעליו מוטל לתקן את המעוות.
גם דקלה, שאני מבינה שהיא לכודה באיזה לופ הרסני של נידיות ומרמור שהשתלט עליה, היא קורבן של אותה שטיפת מוח שמתרחשת כבר דורות. זה מתבטא בצורה טיפה שונה אצלה, אבל גם היא מדברת כל הזמן על זה שהוא לא עושה מספיק, ושהיא מקריבה. תרגום: "אני מחכה שהוא יחליט שהוא רוצה אותי, כי לי אסור להחליט לבד. הוא שולט במערכת היחסים, וכל מה שנותר לי לעשות זה להיות תלויה במצבי הרוח וברצונות שלו". ואגב, האיש לא קצת סכיזופרן? מה נשמע עם אלון הזה? בפרומו רואים אותו אומר שהוא בהחלט רוצה להיות איתה, והוא אומר את זה בהחלטיות, אחרי שהוא בעט אותה מהבית שלו בראש פינה באמצע הלילה. לא ממש תקין, הבן אדם.
ככל שאני רואה את התוכנית הזאת יותר, אני מזהה את הדפוס הזה, שלא שייך לאישה אחת, אלא לנו, כג'נדר, שנושאות איתנו את ספר החוקים המכושף שעובר מדור לדור, וערפל לנו את המוח. הוא ממשיך לשלוט בנו גם בשנת 2019 בואכה 2020, וה"חוקים" הנושנים שלו מרימים את ראשם המכוער הרבה יותר מכפי שהיה ראוי בשלב זה בהתפתחות המין האנושי.
לסיום, הנה הם:
1. היי יפה ועדינה. זה לא באמת משנה אם את חכמה, חזקה, מצחיקה או עשירה. כל זה לא יעזור לך אם את לא חיננית וענוגה.
2. היי פאסיבית. אסור לך לרצות גבר מיוזמתך, או בגלוי. אסור בתכלית האיסור לחזר אחריו או להראות לו שאת רוצה אותו. וגם אם כן, הדרך הנכונה לעשות את זה היא בלי להודות שאת רוצה, אלא דרך מניפולציות שקופות ומניירות בייבי-דול מגוחכות.
3. שבי בשקט ותני לו לעבוד קשה. כי זה מה ש"גבר" אמור לעשות. הוא זה שאמור לחזר, להשקיע, לספוג שיט, ואז גם להגיד תודה שהואלת בטובך. ומה את צריכה לעשות? כלום. רק להמשיך להיות יפה. אם את יודעת לעשות עוד דברים זה נחמד, אבל אישה צריכה להיות בעיקר יפה, וענף הפלסטיקה המפותח הוא הוכחה ניצחת לכך.
4. הגשימי את עצמך, היי מאושרת, תעשי תואר או שניים, תחזקי לך קריירה. עשי הכל כדי להגיע למטרה הנכספת - למצוא גבר, להתחתן ולעשות ילדים. כי כל זה נחמד, אבל אל תשכחי את הסיבה האמיתית לקיומך. אחר כך זה גם בסדר להפסיק לעשות את כל הדברים האלה, או לפחות את רובם. כי הגשמה זה לרווקות.
