זהו זה עוד רגע כאן. נהגי המוניות מתכוננים, דוכני האוכל מעלים אדים, ורף ההתרגשות גבוה. ויש על מה. אם אתם לא מחובבי הז'אנר ולא מבינים על מה המהומה, זה הרגע להיכנס אל מתחת לשכבת הפאייטים הנוצצת העליונה, ולחפור. האירוויזיון הינה תוכנית שבה מדינות שונות מבצעות שיר בשידור חי, שמשודר למאות מילוני צופים בעולם.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
מדובר במופע התרבות הגדול ביותר שמשודר בטלוויזיה, מופע פסטיבל ענק שהחל דרכו ב-1956 וצבר השתתפות של מדינות נוספות ככל שהשנים עברו. אוהדים רבים ברחבי העולם צופים בתחרות אפילו מבלי שמדינתם משתתפת בתחרות, למשל ארה"ב, קנדה וסין.
למרות הפופולאריות, במשך כמעט 40 שנה זכתה התחרות הזו להתעלמות טוטאלית מתחום המחקר האקדמי, והאדם הראשון שהחליט לעסוק בתופעה האדירה החלוץ ג'ורדון שב-2009 טוען כי זה מפתיע שהאקדמיה ואנשי המחקר זונחים את התופעה שנקראת אירוויזיון, משום שזו משקפת וטומנת בחובה את כל מה שעומד על סדר היום. חוקר מנומס קצת פחות בשם קולמן הוסיף כי האירוויזיון הוא יותר מאירוע מוזיקלי, קיט'שי שאנשים אוהבים לשנוא.
פני הדברים השתנו בשני העשורים האחרונים, ויותר ויותר חוקרים שהבינו את הפוטנציאל הגלום בו, עוסקים בתופעת האירוויזיון, שחובקת נושאים רבים וגדולים כגון יחסים בינלאומיים, פוליטיקה, תרבות, בלשנות, חברה, וכלכלה. למעשה, כל כך הרבה חוקרים החלו להעמיק באירוע, עד שנולד לו שם משל עצמו לתיאור תחום המחקר -Eurovisiopsephology , ובעברית ,אירוויזיו-פסיכולוגיה. דוז פואה למי שהוגה נכונה.
לא בקטע? הנה כמה ממצאים שאולי ישכנעו אתכם להתחבר למאסה הקריטית ולהיכנס לזה:
צפייה באירוויזיון מגבירה את רמת הסיפוק מהחיים
לפי ממצאים, השתתפות מדינתך בתחרות מגבירה, עבור היחיד, את רמת הסיפוק מהחיים ותחושת האושר, לעומת אלו שבכלל לא משתתפים. המחקר מצא שתחושת הסיפוק מהחיים של האנשים שמדינתם לוקחת חלק באירוויזיון עולה בארבעה אחוזים בכל קפיצה של 10 מקומות בטבלת הסיכום. כפרה עלייך נטע. יתרה מכך, גם אם המדינה שלך לא קיבלה אפילו נקודה וסיימת בתחתית הטבלה, עדיין רמת הסיפוק והאושר נמצאה גבוהה יותר מזו של אלו שמדינתם לא הייתה חלק מהתחרות והם רק צפו בה.
לצפייה באירוויזיון יש את אותו אפקט שמקבלים אוהדי ספורט
ממחקרים קודמים שנעשו ידוע כי הצלחה באירועי תחרות גדולים משפיעים על רוח העם. מחקר בארה"ב מצא שהשתתפות והגעה לגמר של תחרויות ספורט גדולות הורידו ב30 אחוזים את מקרי ההתאבדויות באותה שנה בערים הסובבות את המטרופולין המשתתף. הממצאים החדשים בתחום האירוויזיו-פסיכולוגיה שמגיעים מקולג' בלונדון מתיישבים עם הממצאים הללו, וגורסים כי בדומה לאומה שמצליחה בתחרויות ספורט גדולות גם מדינה שמשתתפת באירוויזיון, מרגישה את תחושת הסיפוק מהחיים. תחושה זו מושלכת לאחר מכן על המצב הנפשי בכללותו, יכולה לשפר את המצב המנטאלי והגופני, ולהעניק בוסט רציני למצב הרוח הפרטי, ובעקבות זאת, גם על מצב הרוח הלאומי.
הצפייה מספקת תחושת אחדות והסחת דעת
מן המחקרים עולה כי תחושת האחדות שהתחרות מספקת מהווה מעין הסחת דעת לאומית יעילה ולו רק מפני שהיא מאפשרת לנו לשכוח את הדברים שמטרידים אותנו ומפחידים אותנו. אפילו המתח הספורטיבי לגבי תוצאות התחרות עושה את העבודה - מי יצביע לנו, מי לא אוהב אותנו, התהייה לאיזה מקום נגיע , והפרשנויות הרגשיות שאנחנו נותנים לכך גורמים לתחושת אחדות אפילו בין אנשים שהפערים ביניהם גדולים, כאלה שבימים רגילים לא היו מוצאים שפה משותפת.
אבל עזבו אתכם מהטיות ופוליטיקה - לא בא לי להוריד את האופטימיות ואת המצב רוח הטוב שהאירוויזיון הזה אמור להעניק, במיוחד שהוא כבר כאן. ואולי לעולם יש דרך מיוחדת לשמור על איזון - להכניס טוב איפה שהיה קשה ורע - מספיק שנסתכל על החודש האחרון עם כל מה שקרה. זה הזמן לפתוח טלוויזיה ולהתחיל לעקוב, כי מסתבר שזה רק יכול לעשות טוב על הנשמה, אפילו אם לא תהיה הפעם זכייה.