פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      מישל טרוני (ניר פקין)צילום: ניר פקין
      מישל טרוני (ניר פקין)צילום: ניר פקין

      תגידו תודה: סרטון ההטרדה המינית של טרוני מצליח איפה שהפמיניזם פספס

      הסרטון הויראלי של מישל טרוני "מה הייתם עושים אם זאת הייתה אחותכם", יצר סערת רשת שבה פמיניסטית התעצבנה, מישל נעלב, וקארין ארד חושבת שהפמיניזם צריך ללמוד מטרוני איך מדברים לקהל היעד בצורה מדוייקת יותר

      אתמול צפיתי בדיון המסך המפוצל בין מישל טרוני לנועה בורשטיין חדד בצינור של לרר. היא אמנם לא כתבה את הפוסט שדובר בו, אבל התראיינה כנציגת עמוד הפיסבוק "פוליטיקלי קוראת" שבו הוא התפרסם. כך הסתבר לי שמישל טרוני, הבאדי-בילדר הטבעוני, חובב החיות ועדין הנפש שנשר מהישרדות עקב שלשול, הרחיב את עבודת ההסברה שלו שגם ככה היא די רחבה, ושעכשיו הוא חש את עצמו גם פעילה חברתית פמיניסטית.

      את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

      טרוני יצר יחד עם יוטיובר נוסף סרטון עלילתי באורך של כמעט חמש דקות שהפך ויראלי תוך זמן קצר, וסיבך אותו עם משטרת הפמיניזם. טרוני, מצידו, נעלב מהביקורת, וטען שצריך להתמקד בתוצאות החיוביות של הסרטון שלו.

      אבי ביטר - מאחורייך

      אתאר לכם את העלילה כדי לחסוך לכם חמש דקות, למרות שחייבים לראות אותו, כי בלי כוונה הוא כבר הפך לקאלט:

      הסרט מתאר סיטואציה שבה טמבל חסר מודעות ואלים (או עם טורט, לא יודעת, אבל הוא מקלל כל פעם כשהוא פותח את הפה) מתחיל עם מלצרית, סתומה גם היא, ועושה זאת באגרסיביות, כשחברו מתבונן מהצד ולא עושה כלום.

      מנהל המשמרת רואה שהמלצרית שלו מוטרדת וברחמיו משחרר אותה הביתה, ואז מגיעה המוזיקה הדרמטית שמסמנת את שיא העלילה - המטרידן יוצא החוצה כדי לדלוק אחרי המלצרית האומללה שחשבה שזה רעיון טוב לצאת לרחוב חשוך לבד במקום להישאר בבר מואר מלא אנשים. הוא תופס אותה בזרועה וכופה עליה לדבר איתו.

      אז מגיע בריצה המנהל להציל את המצב, ומבקש ממנו לחדול ממעשיו הנלוזים, על ידי המשפט שהוא בעצם טריק פסיכולוגי מתוחכם - "גבר, אם זאת הייתה אחותך? אם זאת הייתה אמא שלך?"

      ואז 'גבר' מבין: "אחי, אמרת לי "אם זאת הייתה אחותך" נפל לי האסימון, אני מה זה מצטער." הוא אומר, ומתמוטט אל בין זרועותיו של מנהל המשמרת המחומצן, שמביא לו כוס מים, מחבק אותו ותומך בו כשברכיו פקות לנוכח המחשבה על אחותו ואימו בסמטה אפלה.

      הסצינה קורעת הלב נגמרת בכך שהבחורה המוטרדת נעלמה מהפריים. יכול להיות שאריה אכל אותה, לאף אחד אין מושג מה שלומה, ומנהל המשמרת אומר: "אה כפרה, הכל בסדר. הכל בסדר. אין לך מה להצטער, אחי, רק אסור לעשות את זה אחי, בוא אני אביא לך מים. בוא, רוצה מים? בוא כפרה, בוא. בוא איתי, בוא ניקח מים. לא קרה שום דבר."

      הסרטון הזה הפך ויראלי, כי בואו - רק היו חסרים סורגים ברקע ושמישהו יוציא את העוד ויתחיל לפרוט ולסלסל (במאמר מוסגר, הצילום של הסרט ממש מרשים, ולא רק באופן יחסי. כל הכבוד לצלם) - אבל השאר? מאז אבי ביטר לא שוחררה לעולם יצירת מופת שכזו.

      שני הדברים העיקריים שעצבנו אותה, מעבר לטרמינולוגיה המגדרית של הסרטון ששייכת גם היא לתקופת אבי ביטר, הם העובדה שהבחורה נעלמה אל תוך הלילה אחרי שנגרמה לה טראומה, ושלא היא, אלא התוקף, קיבל חיבוק ותה חם. זה מובן לכולנו, זה פחות מעצבן ממטופש, ומישהו מהעוסקים במלאכה היה צריך לשים לב לזה לפני שהפיצו את הסרט. ובכל זאת, אי אפשר לקחת מהם את הכוונות הטובות, ואת המסר, שבסופו של דבר היה "אל תטרידו נשים", מסר שכל אישה היתה אמורה לשמוח בגללו, לא לכתוב עליו טור ביקורת.

      מבחינה פמיניסטית, הסרטון צריך להישפט אך ורק לפי התועלת שהוא מביא לאג'נדה שהוא תומך בה, לא על פי פרמטרים של קורקטיות פוליטית. חוץ מזה, כל פמיניסטית הגונה צריכה להגיד תודה למישל טרוני על שהצליח לפצח את קהל היעד המדויק של סרטוני מודעות נגד הטרדה מינית, ולא לכסח אותו בפייסבוק על דקויות לא חשובות. והן לא חשובות, כי המסר עבר.

      זאת הבעיה שלי עם השיח הפמיניסטי. נדמה שרוב הזמן מתקיימת ירידה לפרטים לא חשובים כמו האם פונים לנוכחים בחדר בלשון נקבה כשיותר מ50% מיושביו הן נשים, או באיזה גוף מוקלט המענה הקולי של חברות ציבוריות. אם לא היו לנו דברים אחרים וחשובים יותר להתעסק בהם הייתי מבינה את זה, אבל לטעמי מושקעת הרבה מאד התרעמות בנושאים שוליים כשיש חשובים מהם על הפרק. בדיוק כמו במקרה הזה.

      לא קצת קטנוני להיתקע על האמצעי, דווקא באירוע שעליו באמת אפשר להגיד בלב שלם שהוא מקדש את המטרה?

      מישל טרוני הוא אולי לא תלמיד המגדר המצטיין בפקולטה, אבל מה שצריך להתמקד בו הוא שהוא באמת מנסה לעזור להעלות את המודעות, ומגיע בדיוק אל אותם גברים שלא ידרכו ביוזמתם בעמוד פמיניסטי בפייסבוק. אגב, גם אם היו מגיעים בטעות, הם לא היו מבינים מילה במקרה הטוב, או מקבלים התקף אנטגוניזם במקרה הרע, למקרא רוב הפוסטים בנושאי מגדר.

      טרוני הגיע לאנשים שלא מבינים כשמדברים איתן פמיניסטית מתנשאת, ולכן עשה לנו שירות ענק, וגם בית ספר בשיווק ויראלי. אולי צריך ללמוד ממנו איך מעלים מודעות, כי העמודים הפמיניסטים שקיימים כרגע, עובדים במעגל סגור, משכנעים את המשוכנעים, וכבר מזמן התנגשו בתקרת הזכוכית של ההסברה.

      וזה הלקח שצריך להילמד מאירוע "טרוני-גייט": אולי, רק אולי, במקום לתקוף את הטרמינולוגיה של העולם שכולנו חיות בו, הגיע הזמן להפנים שכדי לגרום לאנשים להבין אותנו צריך להתחיל לדבר בשפתו. ולו רק כי מסתבר שהפחדה, שיימינג וקיטורים רהוטים כבר מזמן הפסיקו לעזור.


      וזה הפוסט המדובר