מייקל לואיס. ראובן קסטרו
ראובן קסטרו

הפקק ועונשו: מה הבעיה של מייקל לואיס?

15.7.2019 / 10:04

הוא היה שחקן כדורסל, דיגמן, שיחק בסדרות טלוויזיה, עשה פסטיגלים, עבר לחו"ל לכמה שנים, פתח דוכן מיצים, רקד עם כוכבים, נפצע, החלים, ועכשיו הוא עושה הרצאות על הילד הפנימי - האם זה באמת סרטון צחוקים תמים או שמדובר בנסיון החייאה נואש לקריירה?

בשבוע שעבר מייקל לואיס לקח את אתגר הבקבוק ממש ממש ברצינות והעלה סרטון שגרם לכל ישראל לכסות את העיניים של הילדים. מעבר לכל הלוגיסטיקה של העניין והמחשבה - כמה ניסיונות הוא היה צריך, לעזאזל, עד שהוא הצליח? ניסיתי להבין מה גורם לגבר בן 30+ לבקש מחבר שלו להחזיק מצלמה בזמן שהוא דוהר לעברו בעירום מלא ועושה סיבובי ספיראלה של נינג'ה. זה הרי לא נעשה סתם, ולמרות שכמה ימים אחרי הוא העלה פוסט ארוך שמסביר שהוא עשה את זה כי הוא פשוט אדם מצחיק ושהוא רצה "ליהנות מהרגע, להרגיש חי ובעיקר לעשות קצת צחוקים עם החבר'ה", בתור אדם שנמצא בתעשיית הבידור הרבה מעל עשור הוא מבין מצוין שהדיק המעופף שלו ממש לא יגרום לאנשים לחשוב "יאו, איזה צחוקים איתו!", אלא שיהיו לסרטון כזה עוד כמה השלכות..

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
חושבים שהמצאנו את השם ג'ני דנסון? נשבעים שלא- עקבו אחריה באינסטגרם

ברור לחלוטין שיש משהו מאחורי הסיפור הזה, ואם נתעלם לרגע מהענבל אור'יות של המהלך, מדובר במישהו שהתהילה שלו קצת דעכה ועד הסרטון היו אלפי בנות צעירות שלא ידעו מיהו למרות הריבועים המרשימים שיש לו בבטן. גם האינסטגרם שלו היה תקוע ב-97,000 עוקבים, מספר מעצבן שקפץ אחרי הסרטון ל-100,000. אה, ויש לו גם הרצאה, וכנראה שלא נמצאה אף תוכנית טלוויזיה שאפשרה לו לקדם אותה, ובכל זאת, יש כרטיסים למכור.

אמנם בכל הדרכים הלא נכונות, אבל לפחות הוא מנסה

לא יודעת אם מה שאני הולכת לכתוב כאן יפתיע מישהו, אבל מעבר לעובדה שהסרטון הזה צרוב לי לנצח במוח, לא נפלתי מהכיסא מרוב צחוק או אימה, זה אינטרנט, המקום בו הקרדשיאנז מתקיימות לצד עמודים של תאונות דרכים ואנשים עם 8 ידיים, אז שק אשכים חצי מצונזר שמתנגד לכוח הכבידה לא אמור לגרום לאף אחד להתעלף. מה שכן הרשים אותי, פרט לניצחון ברור באתגר, כמובן, היא העובדה שמייקל מנסה.

מדובר במישהו שזינק לתהילה בגיל מוקדם ואמר לא פעם שלא ידע איך להתמודד איתה. הוא היה שחקן כדורסל, דיגמן, שיחק בסדרות טלוויזיה, עשה פסטיגלים, עבר לחו"ל לכמה שנים כדי להרגיש שוב אנונימי, פתח דוכן מיצים (בלבוש מלא), רקד עם כוכבים, עבר פציעה שגרמה לו לחשב מסלול מחדש ולאחרונה הוא התחיל לשלב בין תמונות עירום לכיתובים עם משמעות אישית, מה שהוביל להרצאה ש"תיקח את המשתתפים למסע בעקבות הקול הפנימי שלהם" - שזה קצת מצחיק אבל גם קצת נחמד, כי עם כל הציניות שבדבר, אם הוא יגרום לאנשים להרגיש טוב יותר בעזרת הסיפור שלו - העובדה שיש ציבור שחושב שזה מטופש ממש לא רלוונטית.

לנו הוא העיף את הפקק

אולי אני טועה, אבל מאיפה שאני עומדת (וזה לא ליד שום בקבוק עם פקק סגור, תודה לאל) הסרטון הזה הוא לחלוטין מהלך שיווקי, וזה משהו שאני יכולה להבין ולהעריך כי הוא השיג את המטרה. לואיס הוא מאותם אנשים שנמצאים על המסך שלנו בערך מאז שהמסך הזה קיים, וכל הקשיים, ההצלחות והניסיונות שלו למצוא את עצמו היו ציבוריים יחסית. אבל לפחות הוא לא מוותר ועושה הכל כדי להבין לאן לעזאזל הוא רוצה להגיע בחיים האלו, וגם אם הוא נכשל בדרך וחוטף מטחי צחוק מאנשים מסוימים, הוא מתעלם וממשיך. זה נכון שיש משהו משעשע בלראות מישהו קם, נופל, קם שוב, מקבל סטירה מצלצלת, נופל, מתרומם, מקבל בעיטה, מתרסק וזוחל לתוך מאורה רק כדי לצאת ממנה שוב.

יש אנשים שיצחקו על זה, אבל אלו בדרך כלל אנשים שלא נכשלו בשום דבר פשוט בגלל שהם הקפידו לא לעשות שום דבר שאפשר להיכשל בו. יש לי הערכה לרצון של אנשים להצליח, ולהבנה שלא משנה כמה פציעות, נפילות או קשיים החיים זורקים לעברך, אתה לא אמור להתרסק, אלא להתמודד, לקום, להתחזק ולהמשיך הלאה לעבר יעד גבוה יותר תוך התעלמות מלאה מכל אדם שלא תומך בהחלטות שלך, ואם אפשר לעשות את זה עם הומור כמו לואיס, זה אפילו יותר נחמד. כי הדרך היחידה להצליח בחיים האלו היא לא להישאר למטה ולבכות על כך שקיבלת מכה, אלא לקום, להתנער, לצחוק קצת על עצמך אם אפשר, ולחשב מסלול מחדש.

עוד באותו נושא

ריבאונד: אירינה שייק מתמודדת עם הפרידה מבראדלי קופר

לכתבה המלאה

תעשה לי פקק!

לא משנה אם אתה מייקל לואיס שמסתובב ברחוב, מבין שמעט מדי אנשים מזהים אותך וחושב שהדרך לחזור לכותרות היא לשלוף את הג'אנק שלך מול המצלמה, מישהו אנונימי שנפל בעסק, נישואים שלא הצליחו או הבנה באמצע לימודים אקדמאיים שזה פשוט לא זה, לכל אחד מאיתנו יש סיפור על קושי שיישמע טוב בריאליטי, זה מה שהופך אותנו למעניינים ובונה אותנו כבני אדם. כן, הצלחות זה אחלה, אבל בזמן שאנשים מהצד רואים הצלחה כמשהו מטאורי ופשוט, אם תשאלו את האנשים המצליחים הם יגידו לכם שהדרך הזו היתה רצופה לחצים, לילות נטולי שינה, פחד, ובעיקר נסיונות וכישלונות, כי זו הדרך היחידה להצליח באמת.

אז אם זו הדרך של מייקל לחזור לכותרות, לייצר ויראליות ולהמציא את עצמו מחדש כגורו לנערים צעירים שמחפשים את עצמם (זה מה שכתוב באתר שלו, אני רק מקווה שהוא מבין שלא צריך לשחזר מולם את האתגר) אני לגמרי בעד, שיהיה בהצלחה, מקווה מאוד שזו הדרך הנכונה עבורו, ואתם בינתיים תגידו תודה שהוא ניסה את האתגר הזה ולא את אתגר דלי הקרח, ואולי במקום להוקיע אותו, תנו לו קמפיין. נביעות? סודה סטרים? מישהו?

חושבים שהמצאנו את השם ג'ני דנסון? נשבעים שלא- עקבו אחריה באינסטגרם

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully