פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      הארכת מעצר החשודים באונס בקפריסין, 18 ביולי 2019 (AP) צילום: AP
      הארכת מעצר החשודים באונס בקפריסין, 18 ביולי 2019 (AP) צילום: AP

      תמיכה אוטומטית במתלוננת אינה ההגדרה המילונית לפמיניזם

      לא את טובת המתלוננת הבריטית רואה התקשורת אלא את הדמיון המשתולל וההורמונים של הציבור. כך קרה שדווקא פמיניסטיות ליברליות נפלו בפח הסיקור הסנסציוני של פרשת "האונס" בקפריסין וחטאו בפייק ניוז

      קל לומר בדיעבד, אבל משלב מוקדם מאוד של פרשת "האונס" בקפריסין משהו בפרשה - במאפיינים הפליליים החמורים שיוחסו לנערים הישראלים - נראה לי מוזר. בגיבוש תחושתי זו לא הייתה כל השפעה למאפייני הצדדים המעורבים - אלה בנים, זו בת, אלה ישראלים, זו בריטית - אלא לעובדות הידועות בלבד, לדרך בה הן הושגו ולדרך בה הן הוצגו בתקשורת. שני פוסטים שהעליתי בזמן אמת יכולים להעיד על הלך הרוח הזה, אחד מהם ביטא תחושת אי-נוחות מההרשעה הנחרצת והפזיזה שבוצעה לנערים בתקשורת וברשתות החברתיות, וקרא לעיתונאים, בעיקר עיתונאיות, לגלות זהירות בסיקור הזה, כפי שמתבקש בכל סיקור.

      יש מי שביקרה בחריפות את האזכור שחלק מהנערים לפני גיוס, את ייעודם ליחידות קרביות או פרסום ציטוטים מרובים של בני משפחותיהם. אני מבינה את הביקורת, אולם כעיתונאית אני סבורה שחלק מהדברים האלה רלוונטיים מבחינה ציבורית, תלוי איך וכמה מדגישים אותם. למשל אם גיוס הישראלים נדחה בגלל המעצר זה כן פרט מעניין שאפשר להזכירו מבלי לקבל קיתונות זעם; כנ"ל אם כמה מהם מיועדים ליחידות עלית צה"ליות שהגעה אליהן כרוכה במבדקים מנטליים-פסיכולוגיים.

      את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

      על כל פנים, את תשומת לבי משכו דווקא העיוותים העיתונאיים והעובדתיים שתרמו לתחושת האשמה של הנערים והעצימו את "מחרידותו" של האונס. למשל, כינויה בחלק מהמקומות של התיירת הבריטית בת ה-19 "נערה". או ההתייחסות הנרחבת לאירוע כאל "האונס בקפריסין", בעיקר בתחילת הפרשה, בעיקר בסטרייפים טלוויזיוניים ובפושים של אתרים, תוך ויתור על האיזכור כי מדובר בחשד בלבד.

      בני המשפחה של הנערים החשודים באונס בקפריסין צוהלים מחוץ לבית המשפט לאחר ההחלטה לשחררם 28 ביוני 2019 (אתר רשמי)
      בני המשפחה של הנערים החשודים צוהלים אחרי ההחלטה לשחררם (צילום: אתר רשמי)

      בכלל, על סמך הדרך הצהובה, שטחית, מטעה, בלתי-מסויגת ופורנוגרפית שבה סוקרה הפרשה אפשר היה להבין שזה מה שקרה בחדר ההוא בקפריסין: לא פחות מ-12 ישראלים קשרו ביניהם קשר לאנוס תיירת זרה באלימות ובאיומי סכין (כן, היה גם רמז בוטה לסכין) בזה אחר זה, תוך שהיא צועקת וקוראת לעזרה, ותוך כדי צילום בסמאטרפונים של כל האקט. זה, אגב, אחד הסימנים שגרמו לי לספקות כי כדי להנציח רמה כל כך גבוהה של קרימינליות אתה לא רק צריך להיות אנס שפל, אלא גם ממש ממש ממש ממש מטומטם.

      היה ברור שלא את טובת המתלוננת הבריטית רואה התקשורת אלא את הדמיון המשתולל וההורמונים של הציבור, ואת הרייטינג הנשען על שני אלה. למרות זאת, ולמרבה הצער, רוב מי שנפל בפח הסנסציוני היו נשים, גם עיתונאיות, הרואות עצמן פמיניסטיות.

      הרשתות החברתיות וקבוצות הפייסבוק הרלוונטיות התמלאו בהודעות מזועזעות נוכח האירוע, שלא רק שלא הוכרע על ידן כאונס בנחרצות וללא עוררין, גם כמעט תמיד לווה בשם תואר כמו "הנורא" ו"המחריד". אם היה נדמה כי כלי תקשורת "גימד" את הפרשה - למשל אם הוא כונה בטעות ובאופן חריג "תקרית" - הייתה כבר מי שצילמה מסך והגיבה: "תקרית? 12 גברים על בחורה זה אונס!! זה היה אונס!!!", אם היה עיתונאי/ת שביקש למסגר את הפרשה או דיווח על תהיות בגרסת המתלוננת, הן ראו בו שוביניסט גמור ושותף לדבר עבירה. באופן אירוני, בכך הן רק לקחו חלק במחול הסוער שיצרה הפרשה, ופימפמו אותה.

      חדר המלון בקפריסין בו בוצע האונס (ללא שם)
      עובדה שהראיות לא היוו עילה מספקת להשאיר את הנערים במעצר

      וכן, התגלו בכך גם צביעות ומוסר כפול. שבועות ספורים לאחר הפרשה הקשה שבה הואשם מחמוד קטוסה לשווא באונס ילדה, לאחר שזוהה על ידי קרוביה כאנס, בעקבות רשלנות פושעת של גורמי החקירה ושל השופט שהאריך את מעצרו פעם אחר פעם, כל זאת כנראה עם קורטוב עז של גזענות - היה מתבקש שהלקח יילמד. נשים ליברליות, פמיניסטיות, אחיותיי - האם צריך לנקוט בזהירות רק כשמדובר בפלסטיני חביב, ולא כשמדובר בישראלים בני 18?

      והנה, גם לאחר שהתברר שכל הישראלים שוחררו, התמלא הפיד שוב בהודעות נחרצות. לא בהכאה מסוימת על חטא, כי אם בטרוניה שכעת הם יהפכו לגיבורים ובאזכור כי גם צילום של אקט מיני ללא הסכמה הוא עבירה פלילית. מהפוסטים עלתה תחושה כאילו נשים בישראל, שלא נחשפו לחומר הראיות, ממש מצרות על שחרור הנערים ומשתוקקות לראותם מעבר לסורג ובריח. כשטענות כאלה נשמעות על ידי עיתונאיות הדבר תמוה במיוחד כיוון שראיון עם חשודים ששהו במעצר זמן רב במדינה זרה ושוחררו לאחר שהמתלוננת נמצאה לא אמינה הוא אייטם עיתונאי לגיטימי. בראיון כזה אפשר לשאול שאלות נוקבות על התנהגותם המפוקפקת באירוע. צילום יחסי מין ללא הסכמה והפצתם היא אכן עבירה, אולם עובדה היא שמשטרת קפריסין לא מצאה עילה להשארתם במעצר, ואל לנו לשכוח שהסערה הזו באה אל חיינו כי הם היו חשודים ב"אונס מחריד" - האשמה שלא נותר ממנה דבר, ושבאה לעולם כיוון שאישה כנראה שיקרה.

      מעמד העברת ביקורת על נשים בגלל יחסן לעבירות מין אינו קל לי. אני לרוב מסתייגת מהשתקה ומאמינה גדולה בהשמעת כל הביטויים, לפעמים גם שקריים, מתוך אמונה כי מתוך הדיון הציבורי והמענה על הביטויים האלה תצמח האמת. אני מרשה לעצמי לכתוב על הדברים האלה דווקא כי המאבק הפמיניסטי יקר לי (גם אם יש כל כך הרבה גוונים למאבק הזה, לפעמים סותרים), וכי אני סבורה שהתנהלות נמהרת, שטחית ומאשימה כזו של "פמיניסטיות" מאשררת ביקורת שמרנית על פמיניזם ופוגעת במסר שאנו מבקשות להעביר.

      עו"ד ניר יסלוביץ', המייצג ארבעה מהחשודים באונס בקפריסין (אתר רשמי)
      האמין בחפותם - עו"ד ניר יסלוביץ', ייצג ארבעה מהחשודים (צילום: אתר רשמי)

      כן, אגב חשיפת ההתנהלות המינית באיה נאפה, אפשר לנצל את ההזדמנות לדבר על יחסי מין בריאים וכבוד לנשים ובעיקר להדגיש ממה שאין שום סיכוי שהן ייהנו, אבל גם צריך להיזהר לשפוך את התינוק עם המים: התייחסות מגדרית-שמרנית לגברים כאל ציידים חרמנים ותאבי מין ואל נשים כנערות תמימות, ומתן הרמה להנחתה לגורמים המבקרים "הפקרות מינית" של גברים, ובעיקר נשים, בגירות, עצמאיות ומשוחררות.

      אנו חיים בעידן הפייק, תקופה שבה מה את חושבת על אירוע מסוים במידה רבה נגזר מההשתייכות שלך למחנה כזה או אחר, ולא על בסיס עובדות. זה בא לידי ביטוי בעיקר בביטויים פוליטיים, אך למרבה הצער קרה גם בפרשה הזו.

      בפוסט שבו (בסך הכל) הבעתי דעה נגד הכרעת הדין הציבורית, "חטפתי", כמעט כרגיל, מכמה מחברותיי לפיד. על רקע דבריי כי אחד הדברים שלמדתי בעיתונות הוא לנהוג בזהירות לגבי כל פרסום, בין היתר זכיתי להערה קנטרנית "ואותי לימדו בפמיניזם להאמין למתלוננת". נעזוב רגע בצד את השטחיות של האמירה הזו, הסאב-טקסט הוא הציפייה שעיתונאי או עיתונאית לא יתייחסו לקול ההיגיון, הערכים, העובדות והניסיון, אלא על פי השתייכותם.ן השבטית. וזה גבירותיי - גם מבחינה ליברלית ודמוקרטית - כבר ממש מטריד.