מי שעוקבת אחר העונה השלישית של "מטומטמת" לא יכולה לפספס את דמותה של עדה שוחט, חוקרת המח"ש, לוחמת הצדק וחונטת הגברים בגילומה יוצא הדופן של אורנה בנאי.
שוחט, המופקדת על חקירת הבלאגן ביחידה של גוזלי, היא חוקרת בכירה, מוערכת ומנוסה, שנחקריה מצליחים להוליך אותה שולל ולהסיט את החקירה שלה לכיוון מוטעה לחלוטין. במקום לגלות את עסקת הסמים הענקית שרוחשת מתחת לפעילות היחידה, עדה הולכת שבי אחר סיפור אפור של ניצול מיני גבולי שהשוטרים מוכרים לה על מנת שיוכלו להמשיך לריב ביניהם מאחורי הקלעים על גביש של שישה קילו.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
"הדמות הזאת לא מאוד דומה לי" מבהירה בנאי, "היא הרבה יותר נוקשה ובודדה. דפוסי ההתנהגות שלה מגיעים ממקום מאוד חסר ביטחון, מבוהל ופצוע, וזו הסיבה שהיא גם כל כך מפחידה. כל הדברים האלה ביחד יוצרים אישה שנוגעת ללב בעיניי. זה משהו שאני כאורנה הבאתי לתפקיד כי אני אדם מאוד רגשי ואמוציונאלי. ובואי לא נתעלם מהכתיבה המבריקה של בת חן, שתפרה את התפקיד בשבילי".
עוד בוואלה!
צורת הדיבור שלך בתפקיד הזה ספציפית ומובחנת יותר מכל תפקיד שעשית בעבר. ה"מעולה, מעולה", למשל, שנפלט לעדה בדיוק כששום דבר לא מעולה. מאיפה זה הגיע?
"כן, יש לה סוג של טורט. הכל היה בטקסט. הדמות היא שילוב של הטקסט של בת חן והביצוע שלי, אי אפשר להפריד בין השניים".
גם כאשר בנאי מפגינה כלפי סבג הערכה מקצועית, היא לא יכולה להעלים מקולה את הטון האישי. בראיונות אחרים כבר דיברו השתיים על הזוגיות ביניהן שנמשכה שנתיים, וגם על הכאב בעקבות הפרידה שהתרחשה לקראת צאת הסדרה. גם כאן מודה השחקנית המנוסה כי היא מתקשה לצפות בסדרה בעיניים מקצועיות.
"אני רואה את העונה", היא מספרת, "אבל זה לא פשוט עבורי בכלל. הפרידה הייתה מאוד כואבת".
יחד עם הכאב, בנאי מודעת לגודל ההזדמנות שנפלה בחלקה ולחשיבות התפקיד כחלק מקריירת המשחק שלה. בעבר הביעה חשש שמעורבות מקצועית עם סבג תביא לסיום יחסיהן הרומנטיים, ועל אף שהחשש התממש, ניכר שאין בה חרטות.
"נכתב לי תפקיד בן זונה, וידעתי שאני צריכה לנעוץ בו את השיניים. הוא נכתב באהבה עצומה ורגישות, והיא שונה בנוף של העונה כי יש את כל הג'נקיז והאומללים והמטונפים, ובתוכם המורכבות של עדה. אני מודה לבת חן שכתבה לי את הדמות הזאת".
זה החזיר לך את התיאבון למשחק? עד היום, ניכר שהמשחק לא היה החלק המרכזי בחייך.
"הקריירה שלי הובילה אותי ככה, אבל מה שאני באמת אוהבת זה לשחק דמויות, יותר מסטנדאפ וסאטירה וחיקויים. אני אוהבת לשחק, גם על במה. 'אמאלה', 'תיק נעדר', 'ישמח חתני' - שם הרגשתי הכי מסופקת. בעיקר בתפקידים דרמטיים. קומיקאים מאוד אוהבים לרגש".
חשבת לכתוב לעצמך, כמו שעשתה בת חן?
"אני לא מספיק טובה. כשאני קוראת את התפקידים שנכתבים עבורי, כמו זה שבת חן כתבה בכישרון אדיר, אני מבינה שאין לי את היכולות האלה. בסטנדאפ אני מאלתרת ומביאה פאנצ'ים משל עצמי, אבל כתיבה דרמטית, דמויות, דיאלוגים - לא כל אחד יכול. אני שחקנית מבצעת, וככזאת אני מאוד מתמסרת, מרגישה ומביאה את עצמי. גם בדמות של עדה שוחט, שהיא כביכול שונה מאוד".
דמות הפמיניסטית העיוורת משנאת גברים היא לא המצאה של יוצרת הסדרה בת חן סבג. באופן אירוני, דווקא בימים אלו תמצאו ייצוגים לא מועטים שלה, בסדרות כמו "הפוליטיקאי" ו-"13 סיבות" בנטפליקס, כאשר האחרונה בהן מקדישה את כל עונתה השלישית לתובנה כי פמיניזם עלול להיות מוגזם ודורסני.
אצל עדה שוחט יש רבים ממאפייני הפמיניסטית הטלוויזיונית: היא נודניקית, חסרת חוש הומור, אגרסיבית וכופה את הדיון המגדרי על כל סיטואציה, ללא אבחנה. ובכל זאת, יש בה משהו שונה. בעוד שיצוגים פמיניסטיים רבים הם נלעגים בלבד, בעדה יש פן נוגע ללב. למעשה, היא מעוררת אמפתיה יותר מכל הדמויות ב"מטומטמת", ויש לומר שכולן טעם נרכש.
לא כולם יסכימו עם הטענה הזו, אפילו בנאי עצמה "אחד הדברים שאני שומעת כל הזמן ברחוב זה שעדה מעצבנת. יש גם אנשים שלא יודעים להפריד ביני לבין הדמות, אומרים לי, 'יא מטומטמת, תראי מה את עושה'. היא מאוד לא לאבבל ובינתיים היא גם טועה, האינטואיציה שלה מובילה אותה לא נכון. אז היא נחשבת חוקרת מעולה, אבל פה היא מפשלת בענק כי היא מונעת מכעס ושנאת גברים. אני באופן אישי לא כזאת ולא הייתי רוצה חברות כאלה".
יש לך התעסקות פמיניסטית בחייך?
"בסטנדאפ ובכל התחומים, לא ברור למה, אבל הגברים שולטים. אצל נשים יש הרבה יותר ניואנסים ורגישויות ועומקים, ובעיניי הן עולות על גברים בהרבה תחומים. אם נשים היו שולטות בעולם הוא היה פחות אלים ופחות מונע מאגו, אבל אני לא שונאת אותם".
אולי את לא שונאת איתם כי את לא יוצאת איתם.
"בחרתי לחיות עם נשים, והרווחתי. אבל אני שומעת סיפורי זוועה מדייטים של סטרייטים ויודעת שזה קשה", היא צוחקת. "המבחר לא משהו".
הרגישות שבנאי מדברת עליה באה לידי ביטוי לא רק במשחק שלה, אלא גם באופן שבו היא מתראיינת. קולה האינטימי והעיסוק החוזר במשבריה חושפים עד כמה היא חווה את העולם דרך נימי הרגש, ואולי בדומה לעדה, גם אצלה האישי נוטה להתערבב במקצועי.
"אצלי החיים הם מעל הכל, גם מעל הקריירה", היא מצהירה. "היום, אני בעיקר מחפשת שקט. פעם לא הייתי רחוקה מעדה ברמת החרדה והקושי, אבל ניצלתי, כי יש לי את הכלים להתמודד וכי אני עטופה באהבה, אבל בדידות יכולה להרוס. יש לי את המשפחה שלי, את הבן שלי ואת האמונה שלי בעצמי שאני חזקה. זה נותן לי הרבה כוח".
מאז יצאה השחקנית מהארון, לפני שמונה שנים, רואים בבירור שבנאי מרגישה בנוח יותר לדבר על עצמה בכנות. עכשיו היא עושה צעד נוסף בתהליך השלת המגננות:
"אני עומדת לקראת העלאת מופע חדש מאוד אישי וחושפני", היא מגלה. "יהיה גם מצחיק, אבל בעיקר יעבור על פני תחנות בחיי שאם אני עברתי אותן, כולם יכולים. עוד לא יודעת בדיוק איך להגדיר את זה - מופע או הרצאה - אבל המטרה שלי היא לתת לאנשים הרבה כוח".
סיכום חיים? קצת מוקדם, לא?
"זה לא סיכום, אני עוד נושכת, בועטת, נופלת, קמה, ויש עוד כוחות. מקווה לא ליפול יותר, כי הייתה נפילה קשה" אומרת בנאי כשהיא מתייחסת שוב לפרידה מסבג "אחרי שמגרדים את הלמטה, מפחיד ליפול. אבל ברוך השם, אני מתאוששת".