את בטח מכירה את זה: את יושבת בדייט עם הבחור הכי מקסים שפגשת ב-Okcupid בעשור האחרון, אבל את פשוט לא מרגישה את זה.אין משיכה, את קצת משועממת, ובאופן כללי בא לך לחתוך כאן ועכשיו. ואז באים רגשות האשם. "למה אני לא יכולה לרצות גברים טובים?", "למה אני לא יכולה להתאהב בבן אדם נורמלי ולא בדוש?". ואם זה לא מספיק, גם לא נעים לך מהבחור המסכן, כי הוא כל כך נהדר, טוב ונפלא, אז איך תוכלי לבשר לו שאת והוא - זה לא יקרה?
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
לפעמים זה מרגיש כאילו זה קורה בכוונה. במקום להימשך לבחור טוב, מישהו שרוצה לדאוג להן ולפנק אותן, נשים יעדיפו דווקא את הבחור הרע, זה שלא תמיד עונה להן לשיחות, זה שנותן להן להתייבש קצת, זה שאולי היה עם עוד כמה נשים בזמן שהתחלתם לצאת כי "עדיין לא הגדרתם את הקשר". אבל לפני שאת אוכלת את עצמך מאשמה, ומתבאסת ששוב את יוצאת עם בחור שאי אפשר להביא להורים, את צריכה לדעת שיש סיבות שבגללן נשים מתקשות להימשך ל"בחורים טובים".
עוד בוואלה!
הם מנסים יותר מדי חזק
בחורים טובים נוטים להיות טיפוסים מרצים יותר, ויש להם נטייה לפרסם כמה שהם טובים. אפילו באפליקציית הכרויות, ת תוכלי לראות אצל בחורים שמגדירים את עצמם כ"בחורים טובים" פירוט על איך ראוי לדעתם להתייחס לאישה, ואיזה פינוקים מגיעים לה. יש כאלה שיגדילו ראש ואפילו יצרפו ממים בנושא. אני בעד פינוקים טובים, אבל מעשים חזקים יותר ממילים, וופרסום יתר של היותך בחור טוב עושה את העבודה ההפוכה, מה גם שאנחנו לא אוהבות לדעת מראש מה יקרה במערכת היחסים. קצת מסתורין לא ממצה את עצמו בכזו קלות.
אנחנו אוהבות קונטרה
אנחנו ממש לא טוענות שכל הבחורים הטובים הם סמרטוטים, רק שלפעמים, במיוחד בהתחלה, הם נוטים לתת לך להוביל - החל מלאן הולכים לאכול, וכלה בזה שהם לא ישמיעו לך את הדעות שהם חושבים שלא תאהבי. אבל את רוצה לצאת עם מישהו עם דעות משלו, ולא אחד שיגיד 'אמן' לכל מילה שיוצאת לך מהפה. זה משעמם, וזה ממש לא סקסי. אין יותר מתסכל מלהיות במערכת יחסים, לרצות לשמוע דעה כנה מבן הזוג שלך, אבל כל מה שיוצא לו מהפה אלו מילים שרק מחפשות לרצות אותך. נכון, אני רוצה שתאהב אותי כמו שאני, אבל יש משהו בקשר זוגי שגורם לבני הזוג להתפתח כבני אדם, ולמשהו הזה קוראים הבדלים באישיות. כלומר, קונטרה.
בעיית חוסר הביטחון
בחורים טובים לעיתים מצטיירים כאילו יש להם ביטחון עצמי נמוך. זה לא בהכרח נכון, כמובן - לכולנו יש בעיות ביטחון, ללא יוצא מן הכלל, פשוט פחות נעים לראות את זה בבירור על הגבר שאת יוצאת איתו. רק תחשבי על כל הבחורים הטובים שהכרת מהתיכון ועד היום, סביר להניח שכולם היו מאוהבים בך, אבל לאף אחד לא היה אומץ לגשת. כי ככה זה, חוסר הביטחון גורם להם לא ליזום, אלא לרמוז, ללכת מסביב. לא שיש לנו זכות להגיד משהו, כי את יודעת מי לא אומר את הדברים כמו שהן אלא רומז והולך מסביב? נשים. כן כן, מוסר כפול זה אנחנו.
בעיית ביטחון היתר
לא לו, לך. הידיעה המוחלטת שהוא בכיס שלך, גורם לך להשתעמם - את מעדיפה מינון בריא של ביטחון וחוסר ביטחון, שיחזיק אותך עירנית. נשמע מוכר? זו הסיבה שאנחנו נמשכות לבחורים שהם בגדר "פרויקט" יותר ממערכת יחסים מתפקדת. זה נראה לנו כל כך חלומי: הבחור שלא היה מוכן להתמסד אף פעם מצא אהבת אמת, ורק את הצלחת לעורר את ליבו הקפוא עכשיו אתם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. כן, בטח. אז למרות שהתרחיש הזה הרבה פחות סביר, ויותר הגיוני שהבחור הרע ישכב איתך ואז ישכח שאת קיימת, אנחנו מעדיפות את האופציה הזאת מאשר ללכת עם הבחור שכבר בחר שמות לילדים העתידיים שלכן, רק כדי לא לחיות בביטחון יתר.
יותר מדי, מהר מדי
אם כבר נכנסת לקשר עם בחור נחמד, את כנראה מרגישה מוצפת. יש לו הרבה אהבה לתת, רק שכלי הקיבול שלך מספיק גדול בשביל להכיל. הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק. הוא רוצה להיפגש איתך בכל רגע נתון, הוא יסמס לך "בוקר טוב" ו"לילה טוב" כל יום, והוא תמיד יברר מה איתך ומה שלומך. זה קצת מרגיש כאילו אין להם חיים משל עצמם, מה שלגמרי מוריד. זה גם קורה בדרך כלל בשלב מאוד מוקדם בקשר, וכמה שאנחנו רוצות שיאהבו אותנו, אנחנו גם רוצות שיתנו לנו קצת שקט. בסוף נגיע לשלב החתונה, הילדים והמשכנתא המשותפת, אבל זה צריך לקרות בשלבים כדי שלא נמצה את הקשר בדייט השני.