זו ההעדפה המינית שגרמה לה לעזוב את הבית והילדים שלה

הכי קל ומיידי זה לשפוט את ליזה. כשהעלתי את הסרטון לראשונה בפייסבוק, קיבלתי מבול של תגובות זועמות. "אמא לא עוזבת את הילדים שלה בעד שום מחיר שבעולם. מסכנים הילדים. איך היא עשתה להם את זה?! ובשביל מה??? בשביל הפנטזיות הסוטות שלה? גועל נפש!" התביישתי לקרוא את זה, ועוד יותר התביישתי שליזה האמיתית תקרא את זה. ישר סימסתי לה ודיברנו. זה לא היה לה קל, אבל ליזה כבר עברה לא מעט ביקורות נוקבות וחמורות, זה לא חדש לה. היא כבר משוריינת. מיומנת. היא יודעת היטב איך להיות בעמדת שליטה, חזקה ויציבה מול אנשים.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

כן, החופש של האישה האחת הזאת - כרוך בוואחד מחיר, אבל ליזה נלחמה ועדיין נלחמת כמו לביאה גדולה כדי שהסביבה הקרובה לה, ובעיקר ילדיה, יקבלו אותה ככה, כפי שהיא. מלכה בעולם ה BDSM. שם היא מרגישה הכי טוב עם עצמה, שם היא מצאה בית ושייכות. מקווה שהיא תזכה גם לפידבקים מחזקים, שלא ימהרו לשפוט אותה, אלא דווקא יעריכו על הנאמנות האמיצה שלה (גם) לעצמה. ביקשתי ממנה שתנסח את תגובתה שלה, שתספר באופן נקי ואישי איך היא הרגישה כשצפתה בסיפור של עצמה, 'אישה אחת שאוהבת סאדו', והנה מה שהיא כתבה:

"צופה בפרק המתאר תחנה בחיי וליבי מחסיר פעימה. תחושות מעורבות של כאב ואושר, מלחמה על חיי וניצחון עם מחיר כבד. כל המוכר לי מתמוטט וכעת אני בפתח דרך חדשה, לומדת צ֫עדים זרים לי. לו הייתי עומדת באותה סיטואציה, מניחה שהייתי נוהגת כך שוב. נשים רבות נכנעות לרע המוכר, מוותרות על עצמן, על ביטחונן ועל שלימות נפשן ונכנעות לתכתיבי החברה שממליצה, תשתקי ותהיי יפה. בחרתי לנפץ תבניות נורמטיביות, ללכת בדרכי ולהתרחק ממוקד שהיווה עבורי סכנה גדולה.

כיום, ארבע שנים מאוחר יותר, הקמתי בית אמיתי, המהווה מעטפת עבור ילדיי שחיים בין שני הורים מאושרים יותר. בית אחד שנותר בירושלים עם אבא מגוייס ואוהב ובית שני בתל אביב, בית חם ושמח. אני מבינה את התגובות הרועמות, הרי הדגם האימהי המוכר נפרץ. חונכנו לאמת אחת, כזו המקדשת את הנורמה. בעייני נורמה היתה ותמיד תהיה עניין של גיאוגרפיה. התניות חברתיות לא יתוו את דרכי. ארבע שנים אחרי, אני מאושרת, ילדיי מוצלחים מהרגיל ואפילו הקשר עם הגרוש סביר ביותר. מאחלת לכולנו חיים של חופש ואהבה. תודה שהקשבתם לסיפור שלי."

קרדיטים:
יוצרת הסדרה - נילי צרויה
תסריטאיות ע"פ ראיון אמיתי - טל ברנר ונילי צרויה
בימאית - טל ברנר
מפיקות - לינור לביא ונילי צרויה
צלמת - עירית שרביט
עורכת - דנה שלו
עורכת צבע - נטע מיקה
מעצבת וידאו פתיח - נטע כהן
מוסיקת פתיחה - מאיה בלזיצמן ומתן אפרת 'שיר קדמשנתי'
מאפרת ומעצבת שיער - אור ספיר
עוזרת בימאית - ירדן סיבוני
שחקנית - נילי צרויה

תודה לגיא הדר ולמועדון הדאנג'ן שאפשרו לנו ברוחב לב לצלם במועדון.
ובעיקר תודה לליזה (שם בדוי) שהסכימה לחשוף את עולמה.