שולי רנד ומיכל רנד. אביב חופי
אביב חופי

האשטאג מאמינות_לך: שולי רנד עבר התעללות על ידי אשתו

10.5.2020 / 11:28

היא צפתה, וכתבה, ומחקה, וכתבה שוב. הכתבה המבלבלת על נישואיהם הקודרים של שולי ומיכל רנד לא השאירה גם את אופיר סגרסקי אדישה לנוכח המציאות ההזויה שבה גם גברים סופגים התעללות, ולמרבה הצער, להם הרבה יותר קשה לנו להאמין

נישואיהם המתפרקים של שולי ומיכל רנד, האמן ומנהלתו האישית, הפכו בשנים האחרונות לנחלת הציבור. מהצד שלה, שמענו אין ספור טענות להזנחה, הפקרה ונטישת המשפחה, שנפוצו במגוון פלטפורמות הרשת. מצדו של היוצר החרדי, היינו עדים בעיקר לשתיקה רועמת, והודאה אחת בדבר גרימת חבלה ברשלנות לאשתו בשנת 2016. ברקע טענו מקורבים כי מיכל היא הצד המתעלל בקשר, ובנוסף, גם כובלת אליה את שולי תחת חוזה דרקוני.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

בספטמבר האחרון הכריז רנד קבל עם ועדה: "עברתי התעללות". בנובמבר, פרסמה קרובת משפחתו לימור בן מויאל פוסט חושפני במיוחד, שזכה לכ-1,000 שיתופים, ובו היא יוצאת להגנת הזמר. עכשיו, שם רנד עצמו סוף לחרושת השמועות בראיון חושפני ל"מקור" ששודר ברשת 13. בין אם החזקתם בדעות קדומות כלפי רנד ואשתו או שהנושא חלף מעליכם לגמרי, בוודאי לא יכולתם להישאר אדישים לכתבה על יחסי השליטה החולניים.

על שולי רנד, מבהירה הכתבת חן ליברמן, לא תמצאו הרבה ביקורות שליליות לאורך השנים. הילד שגדל בקהילה דתית-לאומית בבני ברק יצא בשאלה, חזר בתשובה ולאורך כל הדרך היה חביב הבוהמה התל אביבית. לכאורה, התמיכה הגורפת בשולי רנד לא הוגנת. נקודת הפתיחה שלו טובה יותר: הוא האמן המוכשר שחילונים אוהבים לאהוב, שמתבטא בנועם ומתנסח היטב, והיא, ובכן, מעין הכלאה בין שרה נתניהו לג'ו אקזוטיק.

אבל אי אפשר לשפוט לטובת שולי רק על סמך הנראות הנפשית של מיכל. ראשית, ניתן לטעון שהוא זה שהעביר אותה על דעתה, ושנית - גם מסוכן להניח שפגועי נפש אוטומטית ממציאים. לכן, בכנות, לא הייתי פוסלת על הסף את כל הטיעונים שלה. למשל, יתכן שהוא אכן החרים ממנה תרופות, כדי להפיק ממנה את מיטב ההתקפים האלימים עבור ההקלטה. אני מתארת לעצמי גם שאכן פגע בה פיזית. אולי כהגנה עצמית ואולי מרוב מיאוס, אבל פייט מהצד שלו - כנראה היה שם. וגם אם לא פגע בה פיזית, בבירור הטיח בה רנד עלבונות בחזרה, כפי שניתן לשמוע בהקלטת ה"חסרת כישרון".

מלבד הנחות אישיות שלי, יש גם נתונים בשטח שרנד לא ציין. כאשר עזב את הבית, ליוו אותו שורה של פרסומים על הזנחת משפחתו. לכתבה ששודרה ב"צינור" לפני כשנתיים התראיינו ילדיו, שהאשימו אותו בחובות שהשאיר אחריו. אפשר לתהות לגבי שטיפת המוח שאולי עברו הילדים מצד אמם, אך ברמה הרגשית, אין ספק שנזנחו. בזמן שהוריהם שקעו בטירוף שביניהם, מי יודע אילו זוועות ראו.

גילוי נאות: את שתי הפסקות הקודמות מחקתי, שכתבתי ותיקנתי עשר פעמים. מצד, אחד, אני חשה חובה להציג את הצד השני של המטבע, ומצד שני, תוהה לעצמי האם זה היה כך במצב הפוך - שבו הנפגעת היא אישה והפוגע הוא גבר. למה דווקא עכשיו עולה בי הצורך לחפש סימני שאלה? אולי כי נדמה שכל כך הרבה עדיין לא נאמר, וכי הם מסתירים משהו גדול יותר? מעניין אותי במיוחד להפנות שאלות לצופית גרנט, שהיא, ככל הידוע לי, בת זוגו הנוכחית. יתכן שזו בי בסך הכל סקרנות עיתונאית בריאה, אבל יתכן גם - לא נעים להודות - שהשכל הסו-קולד נאור שלי עדיין מתקשה להכיל את הרעיון של גבר מוכה.

עוד בוואלה!

התחזית: המפסיד הגדול בסופ"ש זוגות של חתונה ממבט ראשון

לכתבה המלאה

ונראה שלא רק אני היססתי לצדד בשולי. עם סיום הכתבה, פרסמתי בחשבון הפייסבוק שלי פוסט שלשונו: "הכתבה על שולי רנד ברשת 13. מה חשבתם?". מהתגובות, עלתה תמונה ברורה: הגברים, רובם, מתגייסים מיד לצדו (כולל השטאג "אני_מאמין_לך"), בעוד מרבית הנשים מעדיפות לדון בגורל הילדים או לסכם את הנושא בביטויי עצבות כללית. התובנה הקשה הזו גורמת לי לחשוב מחדש על הקלות שבה אנו, הנשים, מצפות מגברים לתמוך אוטומטית במאבקינו. ישנה תחושה שמתוך עמדתנו הקורבנית, שכחנו שגם גברים אינם תמיד חזקים ופריווילגיים, וגם להם יש מאבקים צודקים משלהם.

חשוב לציין, אחרי כל זה, כי אני מאמינה בלב שלם בצדקתו של שולי, אם בעקבות ממצאי הכתבה או מקורות אישיים. בשקלול הסופי של ההתכסחויות ביניהם, ברור לאן נוטה הכף. החוזה החולני שעליו הוחתם, עדויות הסובבים, הסטוריז המניפוליטיביים של אשתו והבריונות הקומית כמעט שבה ניהלה את הראיון באולפן - כולם משאירים מעט מאוד מקום לספק באשר לשאלת התוקף והמותקף. מצדה של מיכל רנד, הכל היה שם: שליטה כלכלית, התעללות נפשית, השפלה, אלימות והסתה ציבורית.

איננו יודעים אילו פרטים השמיט רנד, ומה מסיפוריה של אשתו נכון. אך אם נצא לפריזמה רחבה יותר מהמקרה הספציפי הזה, נעשה כאן מהלך מאלף ויוצא דופן - השמעת קולו של גבר נפגע אלימות במשפחה. הנכונות של רנד לחשוף את הקשה מכל, תחת המסגור "גבר מוכה", היא מעשה חסד עבור הגברים שנשארו ועודם בארון הבושה. אחרי שיצא ממנו השנה ג'וני דפ, אפשר רק לקוות שאנו עדים עכשיו להתפתחותה של מגמה, בסופה כולם וכולן יתביישו בקורבנותם פחות.

בראיון באולפן, סיפר רנד את המניעים ליציאה אל האור. "לדבר הזה יש ערך מעבר לערך הפרטי של שולי רנד", אמר. "אין אף מוסד לגברים מוכים, אין בן מלך לגברים מוכים", וקשה שלא להיזכר בשירו "בן מלך שעשוי מאבנים טובות", המצמרר מחדש בקונטקסט הנוכחי. התזכורת של רנד מפתיעה בו בזמן שאיננה מפתיעה כלל. במציאות חברתית כשלנו, בה גברים לא מוכרים כפגיעים, איך יקבלו הקורבנות אומץ להשמיע קול? איך ידעו להתלונן? לצאת מהבית? איך עיתונאיות כמוני ידעו לתת להם במה?

השבוע התרחש על המסכים שלנו אירוע מכונן, לא פחות, שניטען בעצמה נוספת עקב הסמיכות מחרידה לכתבה על מיכל סלה. משני המקרים הללו - שאחד, למרבה הצער, הסתיים בטרגדיה איומה - למדנו כי פצצות מתקתקות הן פעמים רבות סמויות מן העין. קיבלנו כאן שיעור חשוב על הטיית אוזן, על פקיחת עיניים ועל התבוננות נקייה במציאות. מפני שאלימות מגיעה במגוון צורות, צבעים ומגדרים, וכך גם קורבנותיה. זו יכולה להיות אישה נמרצת, מלאת שמחת החיים, או מוזיקאי גדול, מרשים וכריזמטי. רק אם נתבונן מבעד לסטריאוטיפים על תוקף-מותקף, נצליח לשמוע את זעקתם האילמת.

את התמונה המטלטלת הזו תמצתה היטב אשת התקשורת חן זאוסמר, ולכן אסיים במילים שפרסמה לאחר שידור הכתבה: "כל אדם יכול להיות קורבן. קורבנות הם לא רק נסיכה שברירית שזקוקה להצלה על ידי כוחות השיטור העירוני, או ילד כאפות שיקבל טיפים ליצירת קשרים מהיועצת. קורבן הוא אדם שמישהו אחר הצליח לשלוט על מנועי החולשה והחוזק שלו. ומאחר ולכולנו יש כאלה - הם גם ניתנים לפריצה, וכל מה שנדרש הוא קוקטייל אכזרי של נסיבות".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully