בית הגידול שלי כלל אב שפשוט שנא נשים. לא הייתי מכנה את התרעלה הזאת, שהוא טפטף לנו ל-'זיפ' - שוביניזם. נראה לי שהוא אפילו לא כזה פחד מנשים, הוא רק ממש ממש ממש שנא אותן. הפרק האחרון של הישרדות החזיר לי פלאשבקים של איש שלועג לנשים, בז להן, מנמיך אותן, חושב שאינן שוות הרבה. התגבשותה של ברית הנשים היא ההוכחה שהוא טעה, וכל מה שקיוויתי שאבי יבין וידע על נשים. מוקדש לכל גבר שאיכשהו מפספס את זה שהוא פריווילג, לנשים שאינן אוהבות נשים, ולאבא:
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
עוד בוואלה!
אנחנו יודעות לבצע ולתת בראש
לנשים חשיבה פרקטית, למרות שאני יודעת מילדות שמייחסים להן את ההיפך, זה אפילו מעט טראגי, כי לא רק שהן פרקטיות, הן פועלות פרקטית בשל התכנון המקדים הפרקטי. יש גם זן של נשים מפטפטות, וגם הן לרוב עושות יותר מגבר ממוצע. ג'קי ביקשה מהבנות לבצע מהלכים בשקט. הבנות מקשיבות לה ומפרקות אסטרטגית, את הצעד הבא של כל אחת ואחת. ונוהגות בדיוק כך: אודליה מתלהטת, אלה מדנדנת בפעמון וחולמת על פרוזן יוגורט, שירה מתקרבנת (זה היא אמרה) וג'קי מסתובבת על האי כמו טווס ננסי. הכל דופק.
אנחנו יודעות לסמן יעד עליון גבוה
נכון, הדרך באמת חשובה, גם האיך. אבל לצאת כל פעם למסע שדאות, להצליח בסיוע כוחות עליונים, לדחוף את הכושילי שק שינה לתוך הנרתיק הקונדומי שלו, ואפילו להחריש מימיה, זה לא מספיק, וזה בשום פנים לא מבטל נ.צ.
ראו את ג'קי, באמת שהיא אוהבת את דודו, כל כך אוהבת אותו, שהתלכלכה בשביל שניהם לאורך כל המשחק. ג'קי יכלה להתבלבל בקלות, אבל היא הגיעה למשחק (כמו לכל מקום), עם אג'נדה - האג'נדה של ג'קי היא המטרה. זניח לגמרי אם היא משחקת נקי, מלוכלך, או מלוכלך רק באזור הסנטר. אפילו כשיש לידה גבר (כמו פאפי), שסבור שהיא הרבה פחות, האשה נותרת מפוקסת כמו סכין שף בליסטית, כפרה עליה.
אנחנו יודעות מי אנחנו
אנחנו יודעות שזה לא בהכרח נראה כך. וול, הורמונים זה בהחלט חתכת מכשול, אבל אנחנו דווקא יודעות מי אנחנו טוב-טוב. מתבלבלות טיפה'לה בטרום וויסתי ובביוץ, אבל מה, ביתר הזמן אנחנו פיקס.
דודו וגם שטראוס (ההלומים), מנסים לספר לג'קי שמה שהיא עשתה איננו מוסרי. שדנדן הרים פה בכל זאת מונומנטים שמצביעים לנפטון, קמיקזה לשישה איש, נדנדה לשני זוגות, קרוסלה קינטית, מגדל פעמון גדול ו-מגדל פעמון גמדי (שקימבן באמצע ה-סערה), עמדת ביוטי לגיא, רפסודת ניפוח בלונים ליובל, מה הוא לא הקים שם, וככה, יש לך לב להדיח את דנדן, טיטאן עם נשמה של פרויקטור?
כן, על אף ניסיונות ממלמלים מהטריבונה של צמד - "הייתי-יורד-בתחנה-הישנה" (אווטה/שטראוס), ולמרות הלכלכת של דנדן בתקשורת ואצל לרר, כל הניסיונות לתקף ולייחס חוסר מוסר לג'קי - עולים בתוהו. לא עוזר להם שום דבר. ג'קי יודעת מי היא ומסובבת להם את הגב.
אנחנו רואות זו את זו באמת
מאז ומעולם, שווקה לנו אחוות גברים כדבר קסום, שקורה לצד בירה, סטייק וחרב. וכדי להוכיח את הנרטיב הפיקטיבי הזה, העמידו מנגד סיפורי איבה נשיים - תגרות חתולות. כאחת שנחשפה לשטיפת המוח הזו, מדובר בשטות גמורה.
מה שיפה ומכונן בברית הבנות הוא שהבנות השתמשו בדיוק בנרטיב הזה כדי להרדים את הבנים, הן רבו "בחוואה", ואפילו נמצא שימוש נאה לקול סודק החופים של אודליה! וכך ראינו פרק אחרי פרק, את דודו, בהגייה נבחנית, מסביר ומסביר ומסביר ש: "אפילו ביניהן הן לא מסתדרות..".
אנחנו באות בלי אגו כשאנחנו מחוברות לעצמנו באמת
נשים שוגות כשהן חושבות שעליהן לשחק את המשחק כמו גברים על מנת לנצח. לשחק כמו גבר, זה לעבוד עם המון אגו. נשים יודעות להניח את האגו בצד, וכשהן נוהגות כן, הן פשוט מחוברות לעצמן. ג'קי צדקה כשצרחה על זהר ודודו, שעדיף לה (ולאגו שלה), להגיע לגמר עם בנים, כשאחיותיה מעניקות לה קולות מהמושבעים. הבנות הבינו שאין להן צורך באגו, הוא אינו מקדם אותן במשחק, הוא מאד רעיל בשלב זה, ובכלל.
אנחנו לוקחות אחריות
אנחנו יודעות מה שלנו ומה של האחר. אנחנו לוקחות אחריות על שלנו ומאד מרגיז אותנו כשמנסים להשחיל לנו אחריות של האחר. ואנחנו לא צריכות להתנצל, כי אנחנו אחראיות לכל בחירה ובחירה. לראות את הארבע האלה מנמיכות את רחשי התוקפנות, ושואלות אחת אחת: "מה עשינו, מה לא בסדר, מה הבעיה???" - מדובר באירוע מכונן, זה קשה - כי קולות הפטריארכיה נורא רמים.
אנחנו נותנות מקום לרגש
הבנות מתחבקות וג'קי בוכה, כי הן עשו את זה נכון, יחד, מדויק, בלי להתנצל, בשפה שלהן.