בזמן האחרון יותר ויותר סלביות חותכות ימינה חזק והדבר גרם לנו להרים גבה מרוטה בתהייה. האם רוח הלאומנות וההתקרבות לערכי ישראל/היהדות היא אותנטית, או שמא נובעת מהשאיפה לסחוט עוד לייק בסטורי? בדקנו, חפרנו והתוצאות מפתיעות.
כמובן, שלכל אחת ולכל אחד שמורה הזכות לשנות את דעתם ולהתקרב לאיזו אג'נדה שנראית להם לנכון. לא חסרות נשים שעשו את הטרנספורמציה מלהיות סמולניות יפות נפש לימניות אה.. יפות נפש. שפי פז למשל, התחילה את דרכה הפוליטית כחברת מר"צ, לא פחות. כיום, היא עומדת בחוד החנית של המאבק נגד מסתננים המתגוררים בשכונות דרום תל אביב ושאר הארץ ומככבת בתקשורת וברחוב הישראלי כפנים מוכרות של מפלגת הליכוד. גם עירית לינור עשתה את המעבר הזה ומאשת תקשורת המצדדת בשמאל, התיימנה בדעותיה, לטענתה על רקע החשיפה לעוינות הלאום הערבי כלפי היהודים והכישלון של מנהיגי השמאל לכונן שלום בר-קיימא. או שלום שיחזיק יומיים וחצי, גם על זה היינו מתפשרים.
אבל המשותף לנשים הללו הוא שהן עשו את זה מתוך חוויות חיים עמוקות, מתוך בחינה מחודשת של הערכים המקודשים להן ומתוך בשלות שאותה הן החליטו לתעל לטובת תמיכה בדעות שמרניות. גל הסלבס המתיימנות החדש, גורם לנו להרגיש שאולי מדובר בפופוליזם זול. כיום, יותר מתמיד, הרבה יותר מגניב ונחשב להביע דעות ימניות. אם פעם הייתה חלוקה ברורה בין הברנז'ה השמאלנית המורכבת מאנשי תקשורת ורוח, לבין העם היושב בציון המורכב מציון מהפלאפל ומסעודה משדרות, הרי שכיום ההבדלים האלו מיטשטשים. שלא תתבלבלו, ממשלות ישראל לדורותיהן אחראיות כולן לזה שמסעודה עדיין תהיה רק המנקה באולפני הטלוויזיה ולא הרבה יותר מזה, אבל פתאום להיות ימנית מקרב אלייך לבבות. ולבבות, וגם עוד כמה אימוג'ים, שווים חשיפה. וחשיפה, בימינו, שווה הכול. אז למה שסלביות ישראל יוותרו על הפריבילגיה?
דוגמה נהדרת מהימים האחרונים היא ניקול "אני רק בת 36" ראידמן - אשת העסקים המצליחה, שעלתה לארץ בגיל 10 מאוקראינה. ראידמן עלתה לתודעת הציבור בסדרת הריאליטי "מעושרות" והתדמית הציבורית שלה מלאה גלאם, נצנצים והרבה, הרבה, כסף. מסתבר שכל הכסף הזה לא ישמש בזמן הקרוב לאכילת פירות ים במסעדות גורמה כי הניקול הכריזה קבל עם ואינסטוש שמעתה היא אוכלת רק כשר. זה שהיא בדיוק חגגה במסיבת יום הולדת גרנדיוזית בדובאי והעלתה תמונות של שרימפסים מבושלים בחלב אמם, זה פרט שולי וזניח. יותר מזה, היא אף הפצירה בעוקבים שלה ללכת בעקבותיה בטענות שאכילת כשר בריאה יותר לגוף ולנפש. בעיניי האפקט של אכילת בייקון שוות ערך לשעה של טיפול רגשי אבל בסדר, נזרום. רק מה הלו"ז עם המיסיונריות, ראידמן? נועה ירון כבר עשתה את זה לפנייך. הגיע הזמן לשטיק אחר.
וזה מרגיש כמו שטיק. באמת. אפשר לטעון שאין קשר בין הבחירה לאכול כשר לבין דעה פוליטית וזה אולי נכון חלקית, אבל זה הכול סימפטומים של תופעה נרחבת יותר: סלביות כבר לא מהססות להביע דעות שפעם היו נחשבות לא פופולריות במעגלים מסוימים. לראיה, מיס נטלי דדון, שלאחרונה החליטה להיות אקסטרה דעתנית.
יש המון דוגמאות, והנה כמה מהזמן האחרון: החל בפוסט אינסטגרם שכלל המון סימני שאלה וקריאה סביב האקט המקומם של פינוק מחבלים מרצחים עם סיגריות , המשך בריב עם דובר "שוברים שתיקה שהחל בציוץ: "עלוב נפש!!! לך תספר למשפחות של 24,068 חללי צה"ל שיקיריהם נפלו למען פיסת בדשלא שווה את זה… לא מגיע לך לנשום את האויר של המדינה שהם נלחמו עליה". והסתיים בתשובתו ""מה לך ולחללי צה"ל? האדמה הזו ספוגה בדם של החברים שלי, יא סמרטוט רצפה שכמוך".
היתה כמובן גם התקיפה הוירטואלית נוקבת על צוררת ישראל טופ מודל בלה חדיד, שידועה בדעותיה הפרו-פלסטיניות, והיה גם הראיון שבו חשפה כי בתקופת מתיחות ביטחונית ביטלה נסיעה עם נהג מונית ערבי וכבונוס קבלו את הציטוט מלא הפאתוס: "כל עוד אני נושמת אלחם למען המדינה שלי".
מעטפת הלאומנות הזו מגיעה בעסקת חבילה מפוארת, עם התבטאויות שרוח השכינה שורה עליהן, בין השאר בכנס שדולת הזהות היהודית, שבו השתתפה דדון. זה לא נעצר שם: הסקנדל המתוקשר האחרון התרחש בינה לבין שי מיקה, סלב ומשפיענית רשת בפני עצמה.
אמ;לק כי זה באמת מטופש: שי מיקה הציגה קופסת מוצרים שאותה היא משווקת בשיתוף פעולה עם מותג שדדון יצגה עד לא מזמן. בשלב מסוים המותג החליט להחליף את הדמות המייצגת ומשהו לא בא למישהו טוב באגו. התוצאה: קרב חתולות אינסטגרמי בו לא חסכה דדון מהגולשים צמאי הדם אף אמירה שחוקה באווירה תנ"כית: "זה גזל", "יש בורא עולם" (שיתחשבן עם מיקה כנראה. תלוי איזו קופסת מוצרים היא תקמבן לו), "אמונה" ו "הכול לטובה". עוד מישהו חש במנת-יתר של אלוקות? בתגובה שי מיקה לא נשארה חייבת ועקצה את דדון בפראפרזה על שם המותג שלה: "מה קרה ל 'אישה לאישה מלכה'?" היא שאלה. בהערת צד נספר לכם, שדדון והסוכנת שלה גם נפרדו על רקע סכסוך מעורפל הקשור לקופסת המוצרים של "אישה לאישה מלכה". בקיצור, דדון חיפשה מלוכה ומצאה אתונות, אבל על הפה שלה היא כבר מזמן לא שומרת.
השטות הזו היא רק חלק מסדרה של התבטאויות ולאחרונה היא יצאה נגד דובר ארגון שוברים שתיקה לשעבר, ניר אבישי כהן, שדיבר בגנות מצעד הדגלים בירושלים. דדון הכריזה כאמור שתגן על המדינה וכך היה. היא נכנסה לריב מתוקשר מאוד עם כהן, שכלל חילופי גידופים הדדיים. את הקרב הקטן הזה היא סיכמה ב - איך לא? פוסט באינסטגרם שכלל - איך לא? גם ציטוטים מהתנ"ך וגם קריאות לאחדות לאומית ברוח התורה.
אם הכול נשמע לכם מאוד אמוציונלי וכעוס, אתם לא טועים. יש מצב שאנחנו פשוט קורבן למשברים שדדון חווה בזוגיות. היא נפרדה וחזרה לאבי ילדה כבר 29271 פעם בשנה האחרונה ואפילו מדורי הרכילות כבר הפסיקו להצליח לעקוב אחרי הנעשה בין השניים. בשורה התחתונה, היא מקבלת קיתונות של ביקורת על כל התבטאות כזו, אבל גם חיבוקים עוטפים. זה לא מקרי ולפני 10 שנים התבטאויות כגון אלו היו מתקבלות בהרבה פחות סלחנות והבנה. אם זה היה ציון מהפלאפל זה היה מובן. אבל דוגמנית נובורישית? ממנה מצופה להיות יפה ולשתוק. ואם כבר היא לא שותקת, לפחות שתביע דעות שמאלניות, כמו סלב טובה וצייתנית.
עוד סממן להתיימנות הטרנדית, היא כמויות הרעל שנשפכות על סלבס שעדיין מעיזים להאדיר את הצד השמאלי במפה הפוליטית. נגה ארז לרלרה פרגונים על הארגון האנטי-ישראלי-פרו-פלסטיני BDS ומשם הדברים נכנסו לסחררת של ביקורת שהביאה אותה לפרסם פוסטים מתנצלים עם הלחן העממי המוכר: "דבריי הוצאו מהקשרם".
גם היחס לשחקנית מיה לנדסמן משקף היטב את הפער בין החיבוק התקשורתי לבין הביקורת הציבורית הנוקבת, שלא מתייחסת חלילה לכישורי המשחק שלה, אלא לדעותיה הפוליטיות. לנדסמן פרסמה לפני כשנה פוסט הקורא לתמיכה בעזה ואף החליפה את תמונת הפרופיל שלה לכזו עם דגל פלסטין. בשוך הסערה, היא סיפרה שמעבר לביקורת החריפה היא גם קיבלה איומים על חייה. כל זה לא הפריע לה להיבחר למקום הראשון ברשימה הנחשקת "היפים והנכונים", מה שהעלה מן האוב את הביקורת עליה ועל הנטיות הפוליטיות שלה, בכל הכוח.
המסקנה המתבקשת מכל זה, הוא ששווה להעלות פוסטים עם דגלי ישראל, ציטוטים מהתנ"ך בכתב סת"ם וציטוטי העצמה של סופרי סתם. מדובר במלכודת לייקים רצינית וכל עוד זה משתלם, תהיו בטוחים שזה ימשיך לקרות. איפה עובר הקו הדק בין אותנטיות לרדיפה אחרי פרסום? בעולם בו קופסאות ממותגות סוחטות אמוציות כמו יום ירושלים, קשה מאוד לדעת.