הידיעה על הפנייה שלקחה אודליה סויסה - המעבר לזוגיות עם אישה, מכה גלים ומאד מרגשת את הרכילאים ואוהבי השערוריות, וזה מובן. אנחנו חיים במדינה פוריטנית כל כך, שאפילו שיח על אוננות אי אפשר לקיים פה בלי שמישהו ייעלב או יוקיע אותו כהתנהגות אנטי יהודית ויקים עלינו את תומכי בן גביר.
אפילו היום, בעידן "חתונמי" ושפע כינויי הג'נדר, עדיין רבים הנושאים שעליהם אסור לדבר, בין אם מסיבות של נוהגים חברתיים, או כי מישהו יכעס אם נביע דעה. ולכן, אם כבר, הצורך באנשים שחוקרים את הנושאים הללו כדי להבין אותם טוב יותר, רק אמור לעלות, כי שם נמצא המפתח לפתרון בעיות מורכבות, כמו מלחמות, שנאת השונה, והפרעות נפשיות מגוונות - במקום ובאופן שבו אנו צורכים ומספקים אהבה לזולתינו, ואחד מביטוייה, הוא - מה לעשות - סקס.
כמישהי שעוסקת בנושא, אני לא מפסיקה להידהם (זאת מילה?) - שעדיין, כיום - בשנת 2022 - קיימים אנשים חילוניים לחלוטין שמעקמים את אפם כשהם נתקלים בטקסט העוסק במיניות. מחשבה על תוצאותיו של מחסור במידע וסגירות חברתית על חייהם של צעירים, אפילו לא עוברת במוחם. המידע הזה קריטי לכולם/ן - החל מנשים שחושבות שמשהו לא בסדר איתן כי הן לא גומרות מחדירה, המשך בבנות שלא מבינות שהן חוות הטרדה מינית, וכלה בגברים שלא יודעים אנטומיה בסיסית, כי סרטי פורנו הם ההדרכה המינית היחידה שהם מקבלים.
האנשים הללו טוענים ש"סקס מקומו בפרטיות שבין זוג בחדר המיטות שלהם", ומעווים את פניהם בשאט נפש, כאילו בזמן שהם אוכלים כריך בבית קפה מישהו חירבן על המדרכה ממולם, ולא בפרטיות חדר השירותים שלו.
לדעתי אין נושא שעמימות יפה לו - תמיד עדיף לאוורר - אבל במקרה של סקס, ההיפך הגמור הוא הנכון - חייבים לדבר על התעלומה הזאת, ובכמה שיותר פתיחות - כי סקס ויחסים רומנטיים הם הנושאים שאנחנו יודעים עליהם הכי מעט. אין לנו אפילו תשובה חלקית ללמה אנחנו אוהבים את מה שאנחנו אוהבים, או בוחרים כפי שאנחנו בוחרים.
אבל זהו, הקוף ברח, כבר אי אפשר לתפוס אותו ולהכניס אותו חזרה. בשנים האחרונות ויותר גברים ונשים עושים את ההחלטה "לצאת מהארון", בגילאים מאוחרים יותר, ואנחנו התרגלנו להתייחס לנושאי ההתאמה המגדרית בעדינות שגובלת בהליכה על ביצים. הרבה מאד אנשים מעונינים לשאול את ספיר ברמן, למשל, מדוע שינתה את מינה כדי לקיים מערכת יחסים עם אישה. אבל אסור. אדל חטפה אש כי ביצעה, לטענת הציבור "ניכוס תרבותי" כשלבשה בגד ים עם הדפס ג'מייקני וצמות באנטו מסורתיות, וקים קרדשיאן חטפה אש כי קראה למשהו שעיצבה 'קימונו'' ולא הניחו לה עד ששינתה את שמו ל'סקימז'. מצד שני, אנשים בנתיים מנכסים לעצמם תכונות, מראה חיצוני, והתנהגויות "נשיות" כאילו כלום. ואם על צמות קמה מהומה, אז לאישה אסור לבקש שלא ינכסו את כל מהותה ובאופנים מוקצנים והרבה פעמים נלעגים? מה ההבדל בין לשחק אישה מוגזמת ומאופרת שמתנהגת בצורה נלעגת לבין בלאק פייס?
אבל את זה אסור להגיד, כי נטייה מינית וענייני ג'נדר הם מחוץ לתחום עבור כולם, ומשהו פה עקום.
הטאבו, חרב פיפיות שהוא - התהפך לכיוון השני. קיים פער עצום בין לכבד ולתמוך במי שעושה את הפעולה האמיצה - וחי את חייו/ה כרצונו/ה, ולספק לו או לה (או להם:)) התחשבות ואהבה, לבין הליכה מעוותת על ביצים, בפחד מאיומי הביטול שהורגלנו אליהם.
אין כמעט דבר יותר מלחיץ היום מאשר לעצבן את הקהילה. תשאלו את ג'יי קיי רולינג, ושלא התאוששה מציוץ בטוויטר עד היום, ואת דייב שאפל ש"הסתבך" גם הוא כמה וכמה פעמים. אחת הדוגמאות שנתן בספיישל הסטנד-אפ שלו לרמת הנפיצות של הסיטואציה היא הסיפור הלא ייאמן של דה-בייבי, ראפר שרצח אדם בוולמארט בלי לגרום נזק לקריירת המוזיקה שלו, אבל נגמרה כשאמר משהו על טראנסים. לשם הגענו, הוא אומר - להרוג בן אדם זה פחות גרוע מלהסתכסך עם קהילת הלהט"ב.
אז סתימת הפיות מחמירה, והבושה יחד איתה. אם היינו מדברים על זה יותר, יכול להיות שהיינו מתקדמים אל מעבר לחלוקה של בני אדם להגדרות צפופות ומגבילות , ומבינים שלכולנו יש חשקים כאלה ואחרים, ושלא צריך לבקש אישור מאף אחד כדי לממש אותם, או להקים ארגונים שיגבו את זה.
אם היינו מדברים על זה יותר, היינו כבר מזמן מבינים שאין דבר כזה "סטרייט" - אין אדם אחד שהוא לגמרי זה או זה - כולנו שם איפשהו על הספקטרום - אנחנו לא חייבים לאף אחד דין וחשבון על זה, והם לא חייבים לנו התחשבות מיוחדת.
האתר למבוגרים pornhub (ברור ששמעתם עליו ומעולם לא גלשתם בו, אהה, בטח) עורך סקר קבוע ומפולח היטב, בו הוא בודק מה הם הרגלי החיפוש של צרכני התוכן באתר, ומצא מספר גילויים מפתיעים למדי על נטיותיהן של נשים דווקא. יודעים למשל מהו החיפוש הנשי הכי נפוץ כבר שנים על גבי שנים (מקום ראשון או שני בכל ניתוחי הדאטה)?
פורנו לסבי. נשים סטרייטיות, מסתבר, מעדיפות לראות נשים מענגות זו את זו מאשר לראות נשים שוכבות עם גברים. כמסתבר שהרבה נשים נורמטיביות מוצאות את עצמן להיות מגורות מנשים כמו מגברים, בלי להיות "לסבית", יש גברים ששוכבים עם גברים ולא מגדירים את עצמם "הומו", ויש אנשים שעושים דברים שעדיין אין להם הגדרה ואולי לא צריכה להיות? אולי כדאי להשליך את ההגדרות האלו כבר לפח ההסטוריה?
לא תאמינו: הפורנו שנשים הכי אוהבות לצפות בו
אז אודליה סוויסה במערכת יחסים עם אישה, אז מה? נכון, היא באה ממשפחה מסורתית, זה קשה לעשות את המעבר הזה, אבל אני בטוחה שההתפחויות שעברו החיים שלה הרבה יותר גדולות מהבחירה עם מי לשכב ברגעים אלה, נכון? זה לא מחייב אותה להזדהות כלסבית ולוותר על איברי מין גבריים לנצח, וזה לא צריך להיות עניין כל כך גדול. וגם אם חלילה קיבלת מציצה מתישהו מגבר, אתה לא אמור להחביא את זה עד המוות, או "לצאת מהארון", ולהגדיר את עצמך מחדש כגיי, עם כל המשתמע מכך.
איך זה קשור לשוויון? כל עוד לא נוותר על הדרמה, לטוב ולרע שקשורה להחלטות המיניות שלנו, לא יהיה שוויון. תחליטו - אתם רוצים שיוויון או סתם ליטופים פומביים ותו לא? כי לא יהיה שיווין זכויות עד שיגיע הרגע שבו ישוחרר האיסור לשאול שאלות, לצחוק, ולבוא בטענות, גם בענייני להט"ב.
מה אני רוצה? אני רוצה להיות חופשייה לצלם סטורי, לתייג את רומי אברג'יל ולהגיד לה שלדעתי היא עשתה טעות כשהחליפה את המוצר המצוין שהיה לה במוצר מסובך כל כך כמו פות - אמנם הוא משוכלל יותר, אבל באמת שקשה לתפעל אותו, ובהצלחה לך עם ביקורי הטכנאי המרובים שגזרת על עצמך.
ברגע שזה יהיה אפשרי, אודליה סוויסה תוכל להתנסות במערכת יחסים עם אישה מבלי שתיאלץ להכריז על כך, שרית חדד לא תצטרך להשיק באינסטגרם את החברה שלה, ניקי גולדשטיין יוכל לשכב עם החבר הכי טוב שלו, ואף אחד לא יצטרך לתת דין וחשבון, ולהפיק "יציאה מהארון", כוננית או שידת החתלה, שמחייבת את הנדון להיתקע עם הבחירה שעשה עד סוף חייו, כאילו אדם לא יכול להימשך לשני המינים, פעם לזה, ופעם לשני. רק כשזה יקרה תהיה נורמליזציה, ויהיה שיוויון אמיתי. רק אז, ולא רגע אחד לפני.