בעיצומו של יום השיבוש השבועי התבשרנו אודות טרגדיה נוראית, כזו שאפילו הפגזתה של עילת הסבירות מהאוויר על ידי שמחה רוטמן לא תוכל להביא לה מזור: מיכל ויצמן, הלא היא "מיכל הקטנה", נפרדה מבעלה. שש-עשרה שנות נישואים, בהם נולדו לזוג לא פחות משישה ילדים, הגיעו לסיומן.
מכל מקום, ובחסות יום השיבוש, ההלם ברחובות ניכר: מי היה יכול להעלות על דעתו ששישה ילדים הם לא המתכון האידיאלי לנישואים מאושרים? מי היה מאמין שהקושי המטורף שמגיע עם כל ילד שנולד, לא מביא לפריחה של הזוגיות והעמקת התשוקה? אני רק חושב על ניר, יושב באוטו כמה רגעים לפני שהוא נכנס בערב לדירתם היוקרתית בצמרת, מתנשף בכבדות, מנסה להעביר עוד כמה דקות בקריאת הודעות ווצאפ ומיילים מהעבודה, רק כדי לדחות עוד קצת את הכניסה שלו לבית. איך גופו נדרך ומתכונן לרגע שבו יסתערו עליו שישה ילדים כמהים לתשומת לב, ואישה (למרות שהיא כוסית על בת 40, עם גזרה בלתי מתקבלת על הדעת לאחר שש לידות) לה הוא נשוי כבר 16 שנה ומן הסתם לא יכול לשמוע עוד הברה שיוצאת לה מהפה, תתחיל לחפור לו במוח.
"כל מי שהעז לכתוב את המילה "אלים" על משה, צריך להתבייש"
מייגן פוקס הצטלמה ערומה על עץ, וזה קשור למור ושניר מחתונמי
"גיליתי שהחבר שלי בוגד בי - עם... אמא שלו ואחותו"
מיכל הקטנה היא אחת מכוכבות הילדים המצליחות בישראל. הבת שלי, עוד לא בת שלוש, מבקשת כל הזמן לראות שירים שלה ביוטיוב (זה וקליפים מז'אנר ה-ASMR, בהם חותכים ומכינים עוגות ממש-ממש קטנות). אני אישית כבר מכיר את רוב המילים של הסרט "מיכל בממלכת האהבה" בעל פה. לכן, אני ממש לא דואג למיכל הקטנה; ספק אם אראה אותה בקרוב בטינדר מחפשת "כיף לטווח קצר", תחומה בין ערימות של בנות עם שפתיים מוגדלות, שעושות פרצוף "מפתה" למצלמה (דפדוף בטינדר נראה כמו עיון באוסף תמונות של דגי שפמנון).
לא לא, מיכל לא תחווה את הגירושים שאנחנו פשוטי העם חווים.
כשאני התגרשתי הייתי שבור, רצוץ נפשית. לבשתי חולצות פיג'מה של ריק ומורטי, ישנתי בחדר שהיה החדר שלי בתור דפקט בן 18, שיחקתי בסוני וראיתי פורנו. ראיתי כל כך הרבה פורנו, שהיה צריך להגדיל את התשתית רוחב-פס של איזור מערב ראשון לציון. נכון, גם היא בן אדם, אבל אף אחד לא מצפה שמיכל הקטנה תחווה את הקשיים האמיתיים הנלווים לגירושים: אשמה נוראית, חרדות כלכליות, דאגה ממש לגורל הילדים ומשבר זהות. מיכל היא אחת כזאת שאמרה בעצמה, על עצמה: "במקום הראשון: זאת אני! גם במקום השני והשלישי. בעלי ברביעי והילדים במקום החמישי". יש לה מרכז פנימי חזק, ואני מהמר שהיא אישה אינדיבידואליסטית שיודעת לשים את האושר שלה במקום הראשון. באמת כל הכבוד, ובאמת שהלוואי עלי.
אבל אני גם מהמר שהאופי הזה שלה, תרם תרומה מסוימת לגירושים המתהווים. נכון, הגירושים הם עניינם הפרטי של הזוג, וכנראה שאף פעם לא נדע באמת לא הם נפרדו. האמת? לא תמיד בני הזוג עצמם יודעים לשים את האצבע על הסיבה בגינה הם נפרדו. אולם סביר שקרה להם מה שקורה לכולם: הם לא הפנימו עד הסוף את הרעיון שנישואים הם עבודה לכל דבר ועניין.
כן, זו קלישאה חבוטה שזוגיות היא עבודה, אולם ספק כמה מאיתנו באמת מפנימים את הרעיון הזה. הרי למה בכלל אנחנו מתחתנים? אם נוריד את כל הלחצים התרבותיים והחברתיים, אנחנו עושים זאת כדי שנוכל קצת "להוריד רגל מהגז", לדעת שזהו, נעלנו את עצמנו בזוגיות, שלפחות על פי התכנון אמורה לשרוד את הקשיים שיבואו בדרך. אנחנו מתחתנים כדי לדעת שגם אם יום אחד נריב, נישחק, נשתעמם, נשמין או לא יודע מה, בסוף בן או בת הזוג שלנו תקועים איתנו במצב שבו עלות הפירוק של הקשר היא כה רבה, שהיא עולה במרבית המקרים על התועלת מכך.
אבל הפנטזיה הזאת על זוגיות שאפשר לנוח בה היא רק פנטזיה. זוגיות היא עבודה, הדורשת מאמצים, משאבים, אנרגיות, ריכוז והשקעה. עם השחיקה של העולם המודרני מחד, והפיתויים מאידך, השחיקה עולה בקצב אקספוננציאלי כל הזמן. אז תוסיפו לזה אישה קרייריסטית פול-טיים (כזאת שעוצרים אותה 20 פעם ביום לסלפי, במשך שנים), גבר איש עסקים מצליח, שישה ילדים ותשומת לב ציבורית, למי יש כוח לעוד עבודה? מעניין אם משה חוגג יוזמן להיות עד ברבנות.