כמות הסיפורים המטורפים, המזעזעים, קורעי הלב, הופכי הבטן היא פשוט עצומה. אלה הן העדויות של שתי תצפיתניות ממצוב זיקים שחולצו אחרי 16 שעות, ועד אז תפעלו בגבורה אינסופית את האירוע. קרן מאיר והדר טרייטל ששרדו את התופת האיומה, פרסמו את סיפוריהן.
לקרוא, לזכור, ולא לשכוח.
בקיבוץ חוגלה נפתח חמ"ל פנסיון לכל הכלבים שנותרו מאחור, בקיבוצי עוטף עזה והדרום, וגם לכלבי המילואימניקים המגוייסים שלא הצליחו למצוא סידור ראוי. צוות וטרינרים ידאג לחילוץ וטיפול מלא
כוכבת הפורנו לשעבר מיה ח'ליפה, עוררה סערה כי עודדה את מחבלי חמאס מחשבון האונליפאנז שלה להמשיך במעשיהם, קראה להם "לוחמי חופש" וביקשה ש"יצלמו לרוחב" כי זה יותר יפה. למרות שגם בעבר צייצה ח'ליפה נגד ישראל, הפעם העוקבים והמעסיקים לא נשארו אדישים
נועה ארגמני ואבינתן אור, הזוג שתועד בזמן חטיפתם לעזה, עדיין שם. משפחתם מבקשת להפיץ פוסט זה שמכיל את צילומי המסך של הדקות האחרונות שלהם בווטסאפ עם יקירהם לפני החטיפה
אני אתחיל ואומר שלצערי אני מרגישה שאני חלק מהיסטוריה שאספר לנכדיי, והיסטוריה צריך לתעד, והעולם צריך להכיר.
מי שהתמונות קשות לו מידי אני מבקשת שידלג.
קוראים לי הדר טרייטל, התגייסתי לפני שנה וחודשיים להיות סמבצית חי"ר בחמל כיסופים - קו עזה.
במהלך השירות שלי תפעלתי מספר פעמים אירועי חדירה של מחבלים בודדים לשטחנו. כל אירוע נגמר בגאווה ואדרנלין מטורף - חיכינו לאירועים כמו מיץ לשתות.
תמיד צחקנו על זה שאם תהיה פשיטה לכיסופים כולנו "מפקירות ומתחבאות על הגגות של המגורים". לעולם לא דמיינו שבפועל - אנחנו לא נפקיר את החמל לשנייה, ועל הגגות? יהיו המחבלים בעצמם.
בשש וחצי בבוקר שהרקטות התחילו ליפול מחוץ למגורים, אמרתי לעצמי "היידה מבצע שני שלי בבסיס איזה כבוד!"
שקיבלתי את הטלפון מהחמל שאני צריכה לרוץ לשם כי יש פשיטות מכל הגדר לעברנו, צחקתי.
הגעתי לחמל בריצה שהרקטות מעלי והמחבלים כבר ב.ש.ג
מספר דקות ומתחילים להכניס לחמל פצועים, עוד פצועים, הרוגים.
התקשרתי לאמא שלי דרך החמל "תמסרי לכולם שאני אוהבת אתכם, אני לא יודעת אם אצא מכאן בחיים - אם לא, מתתי בגבורה ובחיוך".
כל הבכירים בשטח נלחמים על חייהם.
ואת מבצעת מצד אחד חוסמי עורקים למי שמצליח לשרוד,
ומצד שני את וקרן מכווינות זיק שיפוצץ כל איתור של מחבלים שממשיכים להתקרב אלינו - חלק מהאיתורים כתבתי לי על היד כפי שניתן לראות בתמונה למעלה.
השמות של ההרוגים, שבדיוק אתמול ישבת איתם לסיגריה מהדהדים לך מכל הכיוונים.
הדבר היחיד שגרם לצחוק זה הפצועים שהיו מסטולים מהאקטיק, גיל שם לי דם על האף קרא לזה סומק וצחקנו.
חברים שלך שיוצאים מהחמל לא חוזרים.
הסד"כ מתרוקן לאט לאט
ואתן נשארות מבוצרות בחמל בלי יכולת להגן על עצמכן.
את מאבדת את זה
וקמה מחדש
7 לוחמים אחרונים שנשארו מחפים על הדלתות שחסמנו עם ארונות ואילתורים אחרים.
"אם לא תחלצו אותנו בדקות הקרובות כולנו עומדים למות"
כבר עשר בלילה
החמל כולו נפל
חושך מצריים
אנשים משתינים על עצמם
עוד שם של חטוף
הריח השרוף
הדם על הרצפה
"המחבלים על הגג של החמל"
את מתחבאת מתחת לארונות ונשאר לך רק להתפלל.
הכוחות החבירים הצליחו להגיע
ומחלצים אותך.
הדרך מהחמל אל האוטובוס של החילוץ זאת הדרך השחורה של חיי.
הבית השני שלי כולו גופות והשמיים זיקוקים.
ואת תוהה לעצמך, איך ממשיכים מכאן?
היום, אני בבית שלי מודה כל דקה על זה שאני שלמה ובריאה.
ומבינה שאין לנו ארץ אחרת,
יש לנו אחד את השנייה, יש לנו תקווה ויש לנו עוד דרך ארוכה לעבור.
תמשיכו להתפלל המון, להאמין ולהיות אופטימים בעיקר.
יהי זכרם ברוך של כל החללים.