אין בחור טוב שלא מכיר את ההשפלה שכרוכה בלהיות חמוד, להישאר תמיד במשבצת "הידיד", לדעת שאהובותיך יעדיפו תמיד את הגבר-גבר, את המניאק שלא יתקשר, את ההוא שיסתתר מאחורי חומת האדישות, בעוד אתה - ככל שתצא מכליך כדי להראות עד כמה שאתה בעניין, רק תרחיק את עצמך מהיעד.
מת'יו פרי הלך לעולמו בגיל 54 (מי היה מאמין שדיכאון, אלכוהוליזם וסמים עלולים להיות שילוב כה קטלני...?!) והותיר אחריו עדת גברים טובי לב ושבורי לב, ממש כמו שהיו בתיכון, החמודים ששמעו שוב ושוב את. המשפט הנורא: "בוא נישאר ידידים" וצ'נדלר בינג היה עבורם ההוכחה שאפשר גם אחרת.
יוצרי "חברים" נפרדים ממת'יו פרי: "תמיד היה האדם הכי מתוק בחדר"
לפני 20 שנה ניסו לחזות איך יראו היום כוכבי "חברים" - וזה נראה רע מאוד
"הוא צילם אותי בעירום ללא ידיעתי": יובל מעתוק בוידוי מצמרר
צ'נדלר סבל ממה שמקובל לכנות, בחוגים מקצועיים, "תסמונת הבחור הטוב": הוא היה חביב, מתאמץ להצחיק (לא תמיד מצליח), אסיר תודה על כל קשר עם אישה, בדגש על קשר רומנטי (גם אם קול צחוקה ערב כנעירת חמור, כמו במקרה של מערכת היחסים המשמעותית ביותר שהייתה לו לפני מוניקה), מוותר על מערכת יחסים שהייתה עשויה להתפתח לאהבה גדולה - למען ערך החברות (אחרי שהתאהב בבת הזוג של ג'ואי) - ולימים, מעריץ כל מרצפת שעליה פוסעת בת זוגו, מוניקה גלר (קורטני קוקס), כשהוא מתקשה עדיין להאמין שה"תשע" הזאת, בחרה ב"שש" שכמותו (בלי להבין שבכל פעם שהיא מביטה במראה היא רואה רק את הנערה השמנה מהתיכון) לבן זוג.
קחו למשל גיבורה טלוויזיונית אחרת כמו קארי בראדשואו. היא ההוכחה שנשים יעדיפו תמיד לחשוב על עצמן כמי שיצליחו לביית סוס פרא חסר רצון להתחייב כמו מיסטר ביג, על פני אימוץ של חיית מחמד חביבה כמו צ'נדלר בינג.
צ'נדלרים שכאלה היו אומללים בתיכון. בעיניים כלות הם הביטו בכל האיי-ליסט של הנערות שצחקו מהבדיחות שלהם, אבל העדיפו את מי שנראו להם "מצליחנים" על פני החמודים. הם נאלצו לשמוע שוב ושוב מאהבות חייהן משפטים כמו "אני אוהבת אותך כמו אח", או "החברות בינינו חשובה לי".
אלף פעמים הם החליטו שמעכשיו הם יהיו מניאקים, כמו שהנשים סביבם רוצות, אבל גם האפיק הזה הוביל לדמעות - בעיקר של "בחורה טובה" כמותם ששיוועה לאהבת אמת - והם שנאו את עצמם על כך (כי מי שיש לו מצפון לא יוצא מניאק יותר מפעם אחת) וחזרו למוד החמוד.
הלך הרוח זה שעוצב בשנות הנעורים, הלך עמם גם אל העשור השלישי לחייהם: הם לא הפכו למצליחנים (לפחות לא בעיני עצמם, למרות שרובם הסתדרו בחיים), הם נאלצו לראות את הנשים שהעריצו מתחתנות עם הספורטאים מהתיכון, שהפכו למניאקים שבוגדים בהן עוד לפני החתונה.
מה שהם לא ידעו הוא שמגיע גם יום שכל זה מתהפך: שרוב הנשים, בשלב מסוים של חייהן, רוצות את הבחור הטוב שפיו וליבו שווים, שיצחיק אותן בסוף יום קשוח, שיידע מתי לחבק, שיקום בכל בוקר וילך לעבודה, שיעמיד את המשפחה בראש סדר העדיפויות שלו. הם לא ידעו שהיום שבו מכלול התכונות שסחבו אתם כמו מגבלה, יהפוך לסקסי בעיני נשים שהבינו דבר או שניים על מה שחשוב בחיים האלה.
לצ'נדלר בינג זה קרה בעודו בחייו: מוניקה היפה והשתלטנית הייתה זקוקה למישהו כמוהו, גבר כנוע ואסיר תודה שרק מחכה שיפעילו אותו.
יכול להיות שמוניקה מעולם לא הייתה מבחינה בו, כאמור, בשלב הזה של חייה, אלמלא נשאה עוד את זיכרון הנערה השמנה שהייתה, אבל את צ'נדלר זה לא עניין: האלטרנטיבה הייתה ג'ניס הצחקנית או חיים על השאריות של ג'ואי - "ווין-ווין", כיאה לקומדיה אמריקאית.
מוניקה זכתה לא רק בבחור הטוב והאוהב, אלא גם בזה שהתגלה כלייט בלומר שהוא גבר-גבר: שותף תומך במאמצים להביא ילד לעולם, מתגלה ככוח מוביל בדרך לאימוץ - והוא גם מגדל ביצים עד כדי כך שכאשר הוא מחפש בית חדש בפרברים עבור המשפחה המתרחבת, החברים בטוחים שהוא בוגד במוניקה עם סוכנת הנדל"ן (ללמדנו שזה היה ונותר המבחן האולטימטיבי לגבריות...).
מת'יו פרי היה הליהוק המושלם לתפקיד הבחור. הט7וב האוטימטיבי: נראה בסדר, אבל לא גבר שנשים לוטשות בו עיניים. מצליח בעבודה, אבל לא יותר מדי, מצחיק, אבל לא כמו שהוא חושב שהוא. הוא היה "החמוד המשודרג", בדיוק מה שגברים חמודים היו רוצים לחשוב על עצמם.
אולי זה ההסבר לכך שהדבר היחיד שעשה מת'יו פרי בקריירת המשחק שלו, שהצליח להתקרב להצלחה הפנומנלית של "חברים", היה צמד הסרטים "ללכת על הכל" - שם היה הבחור הטוב שהפך לגבר המשעמם מהפרברים, רופא שיניים נבגד, שאין בחייו ריגושים.
מאחר שהסרטים (הלא מאוד מוצלחים, אבל סבירים לצפייה ביתית) האלה בטח ישודרו שוב ושוב, כמטחי כבוד לזכרו של פרי, לא נעשה כאן ספוילרים למי שעדיין לא צפו ונספר רק שבבסיס שניהם עומדת התאהבותו הגדולה של פרי בסינת'יה (נטשה הנסטרידג'): האישה המושלמת שחיצונית שהייתה אשתו של רוצח סדרתי מטורף אך כריזמטי (ברוס ויליס).
ב"ללכת על הכל" מוקצן היטב ההבדל בין הבחור הטוב, הפחדן והפשרן (שברגע האמת מתגלה כמובן כגבר הנכון) לבין "הבחור הרע", בחייה של האישה המושלמת חיצונית - את הראשון פגשה בשנות העשרים לחייה, כשההורמונים לבדם מכתיבים את ההתנהלות - ואת השני בשנות השלושים, עת גם השכל הישר הופך שותף לתהליך.
צ'נדלר בינג היה בחור טוב בעולם שנשלט על ידי מיסטר ביג (לסוגיהם), כאלה שצריכים לצאת מעורם ולפעול בניגוד לאופיים כדי לא להיות מניאקים, בכך הוא העניק כוח והשראה למיליוני בחורים טובים ברחבי העולם שדחפו כל חייהם את הסלע הרומנטי במעלה ההר, רק כדי שיתגלגל עליהם חזרה בצורה של "ידידות" ויהפוך את המשימה לסיזיפית, שמתחילה בכל פעם מחדש, עד שתבוא מוניקה, עד שתבוא סינת'יה, עד שהוד מעלתה תכתיר את פנקס הקטן בתואר האבירות ותיפרד ממנו בנשיקה.
נוח בשלום על משכבך, מתיו-צ'נדלר-פרי-בינג, והלוואי שגם במקום שאליו הלכת יהיו מספיק סמים כדי לעזור לך לשכוח שגם בחייך היית בסך הכל עוד בחור טוב, מהסוג שהנשים שרצית באמת, ראו בך "רק ידיד".