משפטנים: סוגיית שאיבת הזרע מחללי צה"ל עלולה להוליד מאבקים משפטיים כואבים ומורכבים
מתקפת הטרור הרצחנית של 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה מיד בעקבותיה, העלו שוב לסדר היום את סוגיית שאיבת הזרע מחללי צה"ל ומנפגעי פעולות איבה. הנושא הכאוב עלה לסדר היום כבר בשנים עברו, כאשר משפחות רבות של חללי צה"ל פנו לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לשאוב את זרע יקיריהן ולאפשר הולדת נכדים מבניהם שנפלו בשדה הקרב.
לדברי עו"ד אווה שטיינמץ, ממשרד עורכי הדין א. אלטו קליין שטיינמץ, מומחית לדיני משפחה וירושה, בחודש מאי האחרון עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק, הנקראת "חוק ההמשכיות", אך ההצעה טרם עברה קריאה שנייה ושלישית. בשל כך, המצב המשפטי השורר בישראל לוקה בחסר, וכל עוד אין חוק המסדיר את הסוגייה, פועלים בתי המשפט לענייני משפחה על פי מספר הנחיות וקווים מנחים, שאף הולידו שורה של החלטות ופסיקה לאורך השנים.
בניגוד לזוגיות: אצלנו יש דבר כזה - גם ריגוש וגם ביטחון
גאזלייט השנה: "אני לא בוגד, את הסטרית - ועכשיו זה מדעי"
כואב הכ--ס, והפעם באמת: לא נאפשר לנשות האו"ם לשתוק על אונס
לדברי עו"ד שטיינמץ, נוהל ייעודי, שפרסם משרד הבריאות לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", מאפשר להוריו או לבת זוגו של חלל מלחמה, לבצע שאיבת זרע מגופתו באופן מידי, וזאת בלא צורך לפנות לבית המשפט. הדבר נוגע גם לאזרחים שנרצחו בפעולות איבה. עם זאת, כדי לעשות שימוש בזרע, ההורים או בת הזוג השכולים יידרשו להביא ראיות לכך שהדבר עולה בקנה אחד עם רצונו של המנוח, ולכל הפחות להוכיח שהמנוח לא התנגד לביצוע ההליך.
הצעת החוק, שכאמור עברה רק בקריאה טרומית, באה להסדיר את המצב. על פי הצעת החוק, בת זוגו של נפטר, שלא הביע התנגדות לכך, תוכל לעשות שימוש בזרעו, גם אם הנפטר לא הותיר אחריו הנחיות מפורשות בעניין.
אם אין לנפטר בת זוג, או שהיא איננה מעוניינת לעשות שימוש בזרעו, יש לאפשר להורי הנפטר - באישור בית המשפט לענייני משפחה - לעשות שימוש בזרעו באמצעות אישה אחרת, שתהפוך לאימו של הילד שייוולד, אך זאת רק אם הנפטר הותיר הנחיות מפורשות בכתב המתירות לעשות כן.
לדברי עו"ד שטיינמץ, מצב דברים זה עלול לעורר מחלוקות, למשל בין הורי הנפטר לבין בת זוגו, שכן החוק בנוסחו המוצע, מעניק לבנות הזוג שליטה כמעט מוחלטת בהחלטות. לדבריה, בתי המשפט שיידרשו לדון בסכסוכים שיפרצו בין הורי המנוח לבת זוגו, עלולים לעמוד בפני הכרעות קשות.
כך למשל, עלול להיווצר מצב שבו בת הזוג תתעקש להרות מזרעו של בן זוגה המנוח, אך תתעורר מחלוקת בינה לבין ההורים, האם ניתן להכיר בה בכלל כבת זוג וכידועה בציבור. לחלופין, ייתכן מצב שבו בת הזוג תתעקש שלא להרות ולהשמיד את זרעו של בעלה, שלא השאיר אחריו הוראות בכתב, בעוד שהוריו השכולים יבקשו להעמיד מזרעו צאצאים באמצעות אישה נוספת.
לדברי עו"ד שטיינמץ, מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", כבר הגיעו לפתחם של בתי המשפט לענייני משפחה בקשות דחופות של הורים שכולים, ובנות זוג שאיבדו את יקיריהם, לאפשר להם לבצע שאיבת זרע מהנפטר באופן מידי. בתי המשפט נעתרו לבקשות באופן גורף, על אף שטרם נפסק מה ייעשה בזרע ולמי תהיה הזכות להחליט מה יעלה בגורלו.
לדברי עו"ד שטיינמץ, הסיבה להתרת השאיבה על ידי בתי המשפט, נובעת מחלון ההזדמנויות המאוד קצר לביצוע הפרוצדורה. לדבריה, שאיבת זרע צריכה להתבצע מוקדם ככל הניתן, שכן ככל שחולפות השעות מרגע המוות, איכות הזרע נפגמת, ופוחת הסיכוי להפריה מוצלחת. פרק הזמן המומלץ לשאיבה הוא 24-12 מרגע המוות, אם כי כיום מתבצעות שאיבות גם בפרקי זמן של עד 72 שעות מרגע המוות. אחרי השאיבה, הזרע מועבר להקפאה, עד שיוכרע מה ייעשה בו.
עו"ד שטיינמץ: "בתי המשפט בבואם לאשר צווים מסוג זה, נדרשים לסוגיית האיזון בין הנזק שייגרם לצדדים מביצוע, או מאי ביצוע מידי של הצו. ברוב המקרים, כדי למנוע נזק בלתי הפיך, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות, גם אם מאוחר יותר יידרש להמשך דיון בהשלכות החלטתו".
לדבריי עו"ד שטיינמץ, לסוגיית שאיבת הזרע מהנפטר קיימות השלכות מרחיקות לכת על דיני הירושה. אחת הסוגיות היא, האם לילדיו של המנוח, שנולדו מזרעו לאחר מותו, ושאותם כלל לא זכה להכיר - מגיע חלק בירושתו?
לדברי עו"ד שטיינמץ, ילדים שנולדו מזרעו של המנוח הם ילדיו הביולוגיים, ולכן הם נחשבים ליורשים טבעיים על פי חוק. עם זאת, אין ספק שמדובר במצב שיכול לאתגר את המערכת המשפטית, על אחת כמה וכמה כאשר קיימת צוואה שמתייחסת רק לילדים אותם הוליד המנוח בחייו.
"ההנחה היא", אומרת עו"ד שטיינמץ, "שהמנוח לא היה מקפח את ילדיו שנולדו לאחר מותו, אך זו רק השערה ללא כל בסיס עובדתי, ומשפטית זה נושא בעייתי ומאתגר".
בנוסף, עלולה להתעורר סוגיות סביב חלוקה מחודשת של הירושה. לדברי עו"ד שטיימץ, במקרים רבים, מוגשת בקשה למתן צו ירושה בסמוך לפטירת המנוח, וכל עוד לא מוגשת התנגדות - הירושה מתחלקת בין יורשיו הטבעיים של המנוח, או על פי הנחיות צוואה.
לדבריה, העניינים עלולים להסתבך, אם חודשים או שנים לאחר פטירת המנוח, תתעבר אישה נוספת מזרעו. במקרה שכזה, מה יעלה בגורל עיזבונו של המנוח? האם בנו שזה עתה נולד יוכל לתבוע בעתיד רכוש מעיזבון אביו, וייקלע למאבקים משפטיים עם בני משפחתו שכבר ירשו את רכושו? "מדובר בסוגיות כבדות משקל, שלא סתם נדרש להם המחוקק" אומרת עו"ד שטיינמץ.
מדוע כל כך מעט חיילים מביעים את רצונם מה ייעשה בזרעם?
"ידוע הוא שצעירים חיים את "הכאן והעכשיו" ומעדיפים שלא לעסוק בסוגיות הקשורות לגורל משפחתם לאחר מותם. המציאות מלמדת שהחיים עלולים להיות מורכבים מאוד, וההחלטה להתעלם מתרחישי אסון, עלולה לגרור את ההורים ואת בנות הזוג שנותרו בחיים, למסלול רב חתחתים הכרוך בסבל רב" אומרת עו"ד שטיינמץ.
לדבריה, לא מעט לוחמים נוהגים, בטרם יציאתם לקרב, להקפיא זרע. "אם מדובר בבני זוג, ההמלצה החד משמעית, היא להביע את רצון הצדדים בכתב, בין אם בצוואה ובין אם בייפוי כוח מתמשך".
"ממש כמו החתימה על כרטיס 'אדי' לתרומת איברים, מדובר בעניין תודעתי, שיש לקדמו כמשימה לאומית. על כן, כל עוד אנחנו יכולים להביע את רצוננו בכתב, מומלץ לעשות זאת באופן חד משמעי, שכן אין לדעת מה יילד יום", מסכמת עו"ד שטיינמץ.
עו"ד אווה שטיינמץ מבעלי משרד עורכי הדין אלטו א.קליין שטיינמץ ושות' תל-אביב, המתמחה בזכויות אדם וזכויות ילדים, וכן באבטחת מידע, פרטיות, גישורים ובוררויות, הדין המסחרי, חברות ומעמד אישי.