אם תהיתם לגבי חיים אחרי המוות, אז יש גיהנום בטוח יש, ואנחנו חיים בתוכו. 12 ילדים ששיחקו כדורגל נרצחו אתמול כי הממשלה לא עושה את העבודה שלה. עוד 50 נפצעו, שלא לדבר על המאות שנדפקו לכל החיים מהטראומה. תשעה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר, ותראו אותנו עדיין בתוך השיט סטורם כאילו לא עבר שבוע. אבל עבר מספיק זמן כדי שאנשים ירגישו נוח מדי, ויעזו לבקר את משפחות החטופים, הורי החיילים, ואת האנשים שחזרו מהגיהנום רק כדי להתוודע לעוד גיהנום. ועוד רוני מאנה. בהתחלה הגבתי "סליחה, מי?" מי הוא בכלל שיפנה לאישה שחזרה משבי בעזה, מי הוא שיתלונן בפניה על משהו, שיעביר ביקורת על מהלך שלה. מי הוא?
וגם ההתנצלות עלובה. מה הכוונה "זה לא היה אישי"? הכל אישי - זה תמיד אישי - מהסיבה הפשוטה שאנחנו 'אנשים'.
ועוד על נועה הוא בא. נועה ארגמני. נועה היא מסוג האנשים שאין לאף אחד זכות להעיר לה, מעתה ועד עולם, על כלום. אחרי מה שהיא עברה, צריך רק להתחשב בה, לאפשר לה, להכיל אותה, לחבק אותה, להביא לה מתנות. וזה נכון לגבי כל החטופים שהופקרו וממשיכים להיות מופקרים על ידי המדינה שלהם וראש הממשלה שלהם. זה נכון גם למפונים, זה נכון לכל מי שעולמו חרב עליו השנה, לכל מי שעולמו חרב עליו ממש אתמול, בזמן שהילדים שלו שיחקו כדורגל.
"כשפגשתי אותו הוא אמר שהוא לא רוצה חתונה וילדים. בסדר, אמר"
אדרנלין, דופמין ותשוקה: המשולש האולימפי שאף אחד לא מדבר עליו
כמה שיק, כמה גלאם: 18 הנשים הצרפתיות הכי סקסיות בעולם
כל מי שנמצא בעמדת השפעה ובמוקדי כוח צריכים ללכת ולעשות חראקירי פוליטי, ואז לבלות את ימיהם בהתנצלויות אין ספור - בפני כולם. כל האנשים שמת להם חבר, כל אמא ששכלה ילד, כל אבא שנאלץ לראות את הבת שלו בסרטון בהפקת חמאס יושבת על מזרן מטונף עם עיניים ריקות.
אם היא רוצה להתלוות לביבי נתניהו לקונגרס, שתתלווה. היא רוצה להתחבק עם שרה, שתתחבק. היא רוצה גם להמשיך איתם למיאמי - כי כבר יש מטוס פרטי והיא לא היתה שם מעולם - אשמח לממן את זה. הרבה יותר ממה שאני שמחה לממן את כל החרא שמאלצים אותי לממן עשרות שנים כבר. אין לאף אחד שום זכות להעביר עליה ביקורת. תעבירו ביקורת על ראש הממשלה שלכם, שהיה מנהל משמרת ב-7 לאוקטובר, ואנשים שילמו בחיים שלהם. בגלל רצף טעויות שיכלו להימנע בניהול טוב יותר, על ידי מישהו שאכפת לו. מצידי נועה ארגמני יכולה להצטרף למוחים מחוץ לאולם ולשיר איתם "פרי פלסטיין" אם בא לה, בארבעה קולות, ואסור לנו לבוא אליה באף טענה. היא סיימה לשרת את ה"מדינה".
לא שאני איזה אדם לדוגמה בעצמי, כן? אבל בחיים לא הייתה ולא תהיה לי את עזות המצח לבקר ולכעוס על אנשים שסבלו כל כך ועדיין סובלים. גם אין לי את עזות המצח לדבר בספיקר ברכבת, ולאלץ את כל מי שסביבי לשמוע את מנגינת ההמתנה של הוט. אז אולי משהו אצלי לא תקין. יש מצב.
מה שבטוח, נועה ארגמני לא צריכה לראות אף אחד ממטר, הילדה שאיבדה את בן הזוג שלה לשבי בעזה, את אמא שלה לסרטן, ואת החיים, את השפיות, ואת שמחת החיים למדינה המטופשת הזאת, שהממשלה שלה בדיחה גרועה, וראש המשלה שלה יודע רק לדבר יפה ולזכור לשלב את 'רעייתי שרה' בכל פניה לציבור, כאילו הוא מכבד נשים.
אני לא אשכח את הפגישה האחת והיחידה שלי עם נתניהו, כשעבדתי במשרד פרסום שהוא השתמש בשירותיו בשביל אחד הקמפיינים שלו לפני יותר מעשור וחצי. הוא נכנס למטבח בשעת הצהריים כשכמה מאיתנו חיממנו לעצמנו אוכל. היינו אני, ועוד שלושה אנשים, ממין זכר. ביבי לא התבלבל. הוא הסתכל ישירות עלי, בלי לברר מה אני תפקידי שם (הייתי קופירייטרית), ומה שיצא לו מהפה היה: "תכיני לי בבקשה קפה". אז לא תשכנעו אותי שביבי מכבד נשים. אולי מפחד מהן, אבל לא מכבד אותן.
לא עשיתי קפה - אבל גם לא אמרתי כלום באותו רגע. אף אחד לא אמר. כי זה לקוח של המשרד. רק אמרתי בלב "איכס איזה אפס אתה", חייכתי ויצאתי מהמטבח בלי לענות. רתחתי על זה יומיים כי זה היה כל כך דוחה. זה עבר, כי היו לי בעיות אחרות חשובות יותר לעסוק בהן כמעט תמיד, אבל כשצפיתי בנאום, עלה בי אותו הכעס שוב.
הנאום של ביבי היה אחד הרגעים הקרינג'ים בחיי שלי. זה היה נאום של אדם שיודע באילו מילים להשתמש כדי ללחוץ על כפתורים של אנשים, אבל קר - נאום של מישהו שלא אכפת לו, שלא מעריך את האינטליגנציה של שומעיו. אולי בצדק, אם לשפוט לפי טקס ההשתחוויות ומחיאות הכפיים שהתרחש שם. תגידו לי מה זה היה הטמטום הזה?
כל פעם נוצר מעגל מחיאות כפיים סביב סטטיסט טראגי אחר שביבי גרר איתו לארה"ב בתור אביזרי במה. קרקס יחסי הציבור שהוא עשה, לא עבורנו - עבור עצמו בלבד, היה שקוף כל כך שלא האמנתי. כל מילה שאמר נועדה לפאר אותו, להעלות אותו על נס, להצדיק את פעולותיו. אפס אחריות, אפס מודעות, אפס כבוד אלינו.
ואיך הוא פרח! לבלב כחמניה בשמש - בחיי שלא ראיתי את ביבי מלא חיים כל כל מאז שהיתה לו תןכנית כל ערב בשידור חי. זוכרים? קראו לה: "פיצויים אין, אבל הנה למה הסגר השלישי הכללי חייב להימשך". האיזורים האדומים היו של אוכלוסיות של חרדים וערבים, אבל כולם היו בסגר, לא משנה שזה מדרדר נפשית וחינוכית דור שלם של ילדים נטולי מסגרות, ולא משנה שחצי מדינה איבדו את היכולת להתפרנס, וכל זה רק כדי לא לעצבן את החרדים לפני הבחירות. זוכרים את זה? גוד טיימס.
גם לא הייתה ועדת חקירה כמו שהובטח שתהיה, לא חשפו מסמכים, וגם כנראה שלא תהיה. מחדל ניהול הקורונה נעלם כלא היה, ועכשיו מתהווה לנגד עיננו עוד מחדל שהשלכותיו אדירות, שכנראה גם לא ייחקר ביסודיות, כי לא רוצים לענות לנו על השאלות הדחופות שלנו.
הגיע הזמן להפנים שבין כל הקונגרסים והשידורים החיים, והציוצים וקשקושים - כבר אין לנו ממשלה, המדינה עומדת על כרעי תרנגולת כפרות, ההורים לא בבית, והכל נשרף מסביב. כל חיה עם אינסטינקטים בסיסיים של פייט או פלייט הייתה בורחת על נפשה כבר מזמן, ולא יושבת על התחת מחכה שייפול עליה טיל איראני. משהו לא בסדר עם החיה שהיא אנחנו, שיושבת וממתינה למוות ולא זזה.
למה אנחנו חיים ככה? תדעו לכם שיש מקומות שבהם ילדים לא יודעים איך נשמעים טילים, או אזעקה, ואין מיגוניות בכל פינה. פה ילדים יודעים לאבחן אם זו נפילה, יירוט, מאיפה זה הגיע וכמה קילו חומר נפץ היה בטיל - אתם קולטים כמה זה חולני? ולאבא לא אכפת כבר - הוא מציל את עצמו עכשיו. הקרקס הדמגוגי שהיה נאום נתניהו שכנע אותי סופית. עם כל הכבוד לכותביו, היה מדובר בערימה של קלישאות נבובות בטרמינולוגיה של סרטי מרוול. קשקושים על אור וחושך, רע וטוב, וניצחונות מוחלטים. לא נאמר שם כלום חוץ מ'יש לי שם קליט לדבר הבא שיפאר אותי - נקרא לו אברהם ולא חשוב שכבר יש כזה', ו'תראו איזה אדיר אני. נכון אתם רוצים שאני ארוץ לנשיאות גם אצלכם?' אין מצב שהוא לא דמיין את עצמו בנאום ניצחון גם שם. אנחנו הרי קטנים עליו. הוא לא רואה אותנו ממטר.
אז כן, הוא עושה את זה מעולה, אין ספק. הוא תמיד השקיע מאד באיך שהוא משקר לנו - כל הכבוד לו - הוא רוק סטאר, הוא טיילור סוויפט, הוא שחקן טוטאלי. אבל זה לא סרט - אלה הם חיינו, והם ימשיכו להיות חיינו עד שלא ננקה את ההנהגה של המדינה הזאת מחולי שליטה ואגומניאקים שאם לא מועסקים כחברי כנסת היו כנראה עוסקים בעבירות צווארון לבן. מדובר בחבורת אנשים שלא הייתם סומכים עליהם לעשות בייביסיטר לחתול שלכם, והם מנהלים את המדינה.
בחיים לא אסלח להם על מה שקרה ב-7 באוקטובר. בחיים לא אוכל לעבור הלאה ולשכוח שזה קרה במשמרת שלהם. בחיים לא אוכל לסלוח לרוני מאנה על שפצה פה בפומבי וגרם לנועה ארגמני עוד אי נוחות, אפילו קטנה. די, עידן הגברים הגנרלים הרעילים ותאבי הכוח הסתיים. הוא חייב להסתיים. הם חייבים ללכת, ולפנות מקום לשכל הישר, כדי שנוכל להחזיר למדינה הזאת את האנושיות שלה, ואפילו חס וחלילה קצת כבוד ומוסר. קאמלה האריס אולי לא לטעמינו, אבל אתם יודעים מה? היא משהו אחר. חייבים שינוי מהותי בהתנהלות שלנו כאנושות ומדינה. שבענו מהשוואות פין. נחנקנו. תודו שאתם לא יודעים מה אתם עושים ותלכו כבר.