שינוי קריירה הוא צעד משמעותי בכל גיל, אבל בגיל 40+ הוא יכול להיות מאתגר במיוחד. נשים רבות מוצאות את עצמן בשלב זה של החיים עם קריירה יציבה ומתגמלת, אך עם תחושת ריקנות וחוסר סיפוק. שוחחנו עם ארבע נשים שאזרו אומץ, ועל אף החששות והאתגרים, הלכו אחרי הלב והחליפו מקצוע. הן לא מתחרטות, ויש להן גם טיפים לנשים אחרות שמתלבטות
ענת רשף גלעד וענת קרץ לא תכננו לשנות מקצוע. אבל כשהגיעו לגיל 40, שתיהן החלו לחוש שחיקה ועייפות בתחומי העיסוק שלהן, שהשפיעו על כל פן בחייהן. הן חולקות ביניהן קשרים רבים: שתיהן ניהלו קריירות מצליחות - ענת רשף גלעד עבדה כאדריכלית במשרד מייזליץ כסיף אדריכלים ובהמשך כאדריכלית עצמאית, וענת קרץ שימשה כדיילת אוויר בכירה במשך למעלה מעשור ובהמשך פנתה לאדריכלות פנים. בשנות ה-40 לחייהן, שתיהן בחרו לעשות שינוי משמעותי באורחות חייהן, לעזוב את עבודותיהן הקודמות, ולהקים יחד מיזם לרכישה ישירה של תוצרת חקלאית מהחקלאים, במטרה לקדם חקלאות מקומית על פני יבוא.
"אני קצת מאוכזב מיוסי": חיים טוויטו עם כל האמת בפרצוף
בלאק פיס? עור הפנים של דונלד טראמפ מתכהה לאחרונה, ויש סיבה
טיילור סוויפט מתנצלת? בתור ישראלית, לא אוכלת את הבולשיט הזה
ענת רשף גלעד מתארת את השינוי בקריירה שלה כהתפתחות טבעית אך בלתי מתוכננת: "לא התכוונתי לשנות קריירה, אבל זה מה שקרה וכנראה שזה לא היה מקרי", היא מספרת. "20 שנים עבדתי כאדריכלית. לאורך השנים תכננתי עשרות בתים ומשרדים והובלתי פרויקטים גדולים. אבל הרגשתי שאני נשחקת, פיזית ונפשית. זה היה הרגע שבו החלטתי לעשות שינוי משמעותי בחיים האישיים שלי, שלימים הוביל גם לשינוי מקצועי. לפני 12 שנים עברתי לתזונה טבעונית מסיבות מוסריות, והיו לזה השלכות עצומות על החיים שלי. בזכות המעבר לתזונה צמחית, בריאה, מבוססת פירות, החלמתי ממחלות כרוניות חשוכות מרפא מהן סבלתי כל חיי, ומצב הרוח שלי השתפר פלאים. ירדתי 40 ק"ג, והבנתי שיש קשר הדוק בין תזונה לבריאות". היא משתפת.
החלטה לשנות, בצורה דרמטית כל כך, את אורח החיים והתזונה, הוביל לשינוי משמעותי בחייה, והשינוי המקצועי לא איחר לבוא. "סיפרתי לאחרים על השינוי שעשיתי והידע שצברתי, ובמקביל, תוך כדי מקצועי כאדריכלית, ארגנתי רכישות קבוצתיות של פירות וירקות ישירות מהחקלאים. גיליתי שצריכה של פירות וירקות טבעיים ואיכותיים, שנאכלים מיד בצמוד לקטיף, הם בעלי איכויות בריאותיות עצומות. ראיתי שיש ביקוש לתוצרת חקלאית טרייה ואיכותית בקרב אנשים מסביבי, והבנתי שזו גם עזרה חשובה לפרנסה של חקלאים. ענת קרץ, שהיום היא שותפתי למיזם 'הענתיות' הצטרפה אליי, ועם הזמן הרחבנו את ההיצע, צמחנו והתרחבנו. לא תכננו את זה, אבל היום אנחנו כבר מעסיקות עשרות עובדים כדי לתחזק את המערך, עובדות מול מאות חקלאים וספקים ומחברות בין חקלאים מקומיים לצרכנים מכל רחבי הארץ, במטרה לעודד צריכה מקומית על פני יבוא, כמו גם אורח חיים בריא המבוסס על צריכת תוצרת חקלאית טרייה. מהר מאוד המיזם שאב מאיתנו כל כך הרבה זמן ואנרגיה, שהיום אנחנו מושקעות ממש רק בו".
ענת קרץ מתארת גם היא את השינוי בקריירה שלה כבלתי מתוכנן, אך ככזה שנבע מצורך אישי עמוק. "במקצועי אני אדריכלית ומעצבת פנים, עם התמחות בחלונות ראווה, מוזיאונים ותערוכות. למדתי במיאמי ובניו יורק, ועשיתי תואר נוסף במכון הטכנולוגי בחולון. לפני כן, עבדתי 13 שנים עבדתי כדיילת אוויר בכירה באל על". היא מספרת. "לאורך השנים ביקרתי בכל הערים הגדולות בעולם, פגשתי אנשים חשובים ומדהימים, ואורח החיים שלי היה מאוד עמוס. נהנתי מכל רגע וכבשתי המון יעדים, אבל כשנולדו שתי הבנות שלי חיפשתי אורח חיים אחר, רגוע יותר. זה לקח זמן ותכנון, אבל אחרי שנים של הכנה, הצלחתי להגשים חלום ולעבור מהעיר ליישוב קהילתי קטן בשם אבטליון, שנמצא בגוש משגב בגליל התחתון. החלום שלי היה לצאת מהעיר ולעבור צפונה, לאזור פתוח שאפשר לחיות בו בצורה רגועה, להתחבר לטבע ולחקלאות". היא משתפת.
"פגשתי את ענת רשף גלעד בזכות הבנות שלנו שהלכו לאותו הגן. לשתינו אורח חיים טבעוני, וגם הילדים שלנו טבעוניים. מהצורך של שתינו לפירות וירקות טריים נולד מיזם 'הענתיות'. התחלנו מלהזמין ישירות מחקלאים פירות וירקות עבורנו, ומהר מאוד ראינו שיש ביקוש מסביבנו. אנחנו משתפות פעולה עם חקלאים קטנים הפועלים בשטחי האש, שהפרנסה שלהם מסתמכת על שיתוף הפעולה עם יוזמות אזרחיות. אנחנו מרגישות שליחות ואחריות עצומה כלפיהם וכלפי הצרכנים, וזו תחושה שממלאת אותנו באנרגיות כל יום מחדש".
"זו אופרציה מורכבת ומאתגרת," מוסיפה ענת רשף גלעד. "אני חושבת שאם לא היינו מרגישות שליחות בעבודה הזו, לא היינו יכולות לעמוד בזה. זו עבודה 24/7. לתזמן קטיף טרי של מאות סוגי גידולים ממשקים חקלאיים בכל הארץ ולשלוח הכל למחרת במצב מיטבי לכל הארץ זה אתגר גדול, כל פעם מחדש." היא משתפת.
למרות שהשינוי כלל אתגרים רבים, השתיים לא מתחרטות על ההחלטה. "כבר מהרגע הראשון זה הרגיש טוב ושיש לזה המשכיות," אומרת ענת קרץ. "לא היו לי רגעים של ספק או חרטה. הכל נעשה באהבה, ולחלוטין בתחושת שליחות," מוסיפה ענת רשף גלעד. "זה תמיד היה ככה ואני מאמינה שגם תמיד יהיה."
הסיפור של ענת וענת אינו יוצא דופן. נשים רבות בגילאי 40+ מרגישות שחיקה ועייפות במקצוען, ומחליטות, בצעד אמיץ, למצוא סיפוק במקצועות חדשים ושונים לגמרי.
כך עשתה גם דנה גולן וינוקור, בת 42 מגבעתיים, שבמשך למעלה מעשור סללה את דרכה בעולם התקשורת ויחסי הציבור. היא ליוותה אמנים, ניהלה פרויקטים תרבותיים, והייתה שותפה לפרסומם של תחקירים רבים בערוצי הטלוויזיה השונים. אבל מאז שנולדו שני ילדיה, היא חיפשה משהו אחר.
"כשהילדים נולדו הייתי בצומת דרכים מקצועי. באותה התקופה כתבתי ספר ילדים בשם "זה כל הט(ר)יק" שמטרתו להעלות את המודעות לתסמונת הטורט, כדי למנוע בריונות וחרמות בקרב ילדים שחווים טיקים, ולהנגיש את התסמונת לציבור". את הספר כתבה דנה בהשראת איל, בעלה, המתמודד עם תסמונת הטורט, ובנם שמתמודד עם טיקים. הספר הפך לפרויקט חברתי, ודנה ובעלה החלו להרצות עליו בבתי ספר ברחבי הארץ. באותה התקופה העשייה החברתית נשארה בגדר תחביב בשעות הפנאי, ודנה המשיכה לעסוק במקצועה בתחום התקשורת.
"הרגע המכונן המשמעותי ומלעשה הטריגר המרכזי שהוביל אותי לעשות את השינוי המקצועי היה ה-7 באוקטובר," היא מספרת. "הכל קפא במקום, עולם התרבות עצר מלכת וגם עולם היח"צ נכנס להולד. תקופה ארוכה שבה הילדים שהו בבית הביאה אותי למסקנה שאני חייבת להתערב בנושא הלימודי פעם נוספת. ניצלתי את הזמן הפנוי כדי ללמד את ילדיי את כל החומר הלימודי שהם פספסו בבית הספר. בניתי משחקים לימודיים, ודרך משחק ותנועה הם למדו את כל מקצועות הליבה. שמעתי מהורים רבים על הפערים שהילדים צוברים וכשהצלחתי לצמצם ואף למנוע את הפערים של ילדיי שלי, הבנתי שאולי זה הכיוון. עבדתי בקשר צמוד עם המורות הנפלאות והמסורות של בית הספר, ובתוך כל התקופה ההזויה והמלחיצה הזו, הלימודים בבית היו להם עוגן פדגוגי חשוב שגם הוכיח את עצמו".
החוויה הזו גרמה לה להחליט על שינוי מקצועי. "משהו בי התחיל להתכנס לכדי מחשבה שאני צריכה לעשות את זה באופן מקצועי. שיחה עם חברה טובה, מורה במקצועה, לימדה אותי שיש מקצוע שנקרא 'הוראה מותאמת' המשלבת שיטות לימוד מגוונות שנותנות מענה לתלמידים מתקשים. כששמעתי על זה, ידעתי שזה המקצוע שאני רוצה לעסוק בו", היא מספרת. "אחת התובנות המרכזיות שדחפו אותי הייתה ההבנה שגדל כאן דור שחווה גם קורונה וגם את אירועי ה-7 באוקטובר, ומתמודד עם פערים עצומים. מערכת החינוך, שגם ככה סובלת מהיעדר תקציבים מזה שנים, לא יכולה לתת את המענה למקרי הקיצון. הניסיון שלי עם הילדים שלי הוכיח את עצמו", היא אומרת.
"היו לי לא מעט חששות לאורך התהליך. אבל ברגע שהבנתי שאני שלמה עם הכיוון, לא נתתי לפחד לנהל אותי. חדורת מטרה לקחתי את הספר שכתבתי צעד קדימה, והפכתי אותו לתוכנית פדגוגית שאושרה על ידי משרד החינוך לפני מספר חודשים. זו הייתה ההוכחה בשבילי שהשינוי שעשיתי נכון לי". כיום, דנה מספרת שהיא שלמה עם הדרך שבחרה בה, ושהיא מצליחה לשלב בין אהבתה לעולם התקשורת לתחום החינוכי. "את כל הידע שצברתי אני יוצקת לשיעורים שלי וזה מוכיח את עצמו. ההוראה היא מקצוע שמאפשר כל הזמן לחשוב מחוץ לקופסא, להתחדש, ללמוד עוד ועוד דרכים ושיטות איך להצליח בתהליך. זה נפלא בעיני".
גם רונית ריקלין, בת 47 מנתניה, בחרה בהסבה להוראה. "במשך 23 שנים עבדתי בבנק לאומי". היא מספרת. "התחלתי את הקריירה כיועצת השקעות לחברות ולקוחות פרטיים. מהר מאוד הבנתי שבנקאות זה עולם מרתק, ובחרתי להתפתח בבנק למסלול ניהולי. לאורך הקריירה מצאתי אתגר ועניין. התפתחתי, למדתי, והרגשתי שיש לי השפעה ומשמעות על הלקוחות והעובדים שניהלתי. אבל בשנים האחרונות התפקיד שלי גדל והתרחב מאוד, ומיום ליום הרגשתי שאני מתרחקת מהדברים שחשובים לי באמת - החיבור לאנשים והיכולת לעשות שינוי אמיתי בחיים של הלקוחות והעובדים", היא משתפת.
שנה שלמה היא התלבטה אם לעזוב את הקריירה שבנתה בעמל רב ולאורך שנים ארוכות. החששות היו גדולים - פחד מלעשות שינוי בגיל בוגר, בשלב בחיים בו היא אמא לילדים מתבגרים, וההחלטה לעשות הסבה להוראה - מקצוע שאין בו רווחה כלכלית גדולה - לא הייתה פשוטה. "החלטתי לעשות מעשה נועז" היא מודה. "כאמא לשלושה מתבגרים, וכנשואה למורה, ידעתי שהוראה זה המקום שאני בוחרת ללכת אליו. הבנתי שאם אני כבר עושה מהלך דרמטי, אבחר בקריירה שתמלא אותי מבפנים. קריירה עם שליחות. ולכן בחרתי בהוראה. המטרה שלי היא לחבר את תלמידי התיכון לעולם האמיתי, להכיר להם את התעשייה, ואת עולם העסקים. את ההסבה אני עושה באוניברסיטת אריאל". היא מספרת.
כבר בתחילת לימודי ההסבה, פנה אל רונית מנהל תיכון גימנסיה נתניה דרך המלצה, ושאל אם תרצה, עוד לפני סיום הלימודים, להצטרף לצוות התיכון ולהכין כיתה לבגרות. "עם המון חשש החלטתי ללכת על זה, הבנתי שזו ההזדמנות שלי להשפיע ולהעניק מעצמי. לשמחתי, החוויה הייתה מוצלחת ביותר. הכרתי נוער מרתק, הבנתי שאני במקום הנכון לי ושהם במקום הנכון עבורם".
כיום רונית נכנסת לשנה השנייה כמנהלת מגמת ניהול עסקי בגימנסיה נתניה. "כמו בכל תהליך חדש, נדרשה מצידי הסתגלות, וגיליתי בעצמי המון הכלה. עזבתי משרה בכירה, את משרת חיי, שבניתי בעשר אצבעות. ויתרתי על שכר גבוה, מעמד וקביעות תעסוקתית, אבל אני מרגישה מלאה, שלמה ומסופקת. במאי האחרון כל התלמידים שלי ניגשו לבגרות. מבחינתי זה היה יום שיא בחיי". היא מספרת.
לנשים ששוקלות שינוי קריירה, ממליצות ענת, ענת דנה ורונית לקחת את הזמן ולתכנן היטב את המהלך. "שינוי בקריירה חייב להיות מתוכנן ולא פזיז. חשוב לעשות את ההחלטה בזמן הנכון, להתייעץ עם בן הזוג ועם בני המשפחה, ולשמוע עוד דעות, אבל בסופו של דבר ללכת עם האמת שלך ולהיות בטוחה בעצמך" אומרת דנה גולן וינוקור. "תתכונני בצורה מדויקת ככל האפשר, מבחינה מנטלית וכלכלית. אני מזכירה לעצמי כל הזמן את ראשי התיבות 'א.מ.ת' - אמונה, משמעות, תכנון. זה המתכון להצלחה". מוסיפה רונית ריקלין. "הכי חשוב, בעיני, זה לא לפחד ללכת עם האינטואיציה שלך, ולא להקשיב לאנשים שאומרים שזה לא יעבוד" מדגישה ענת קרץ. "אני חושבת שאנחנו צריכות להקשיב ללב שלנו, ולא לזלזל ולא לפחד מתחושות של שחיקה, של חוסר שביעות רצון או כמיהה לשינוי" אומרת ענת רשף גלעד. "כל גיל וכל שלב בחיים מביאים עמם את הצרכים, הרצונות ותחומי העניין ואנחנו צריכות לתת להם מקום ולטפח אהבות ותחומים שמעניינים אותנו. אין לדעת, אולי בסופו של דבר גם נצליח להתפרנס מהם". היא מסכמת בחיוך.