לאדולף היטלר מעולם לא היה ספק לגבי מקומה של האישה - בבית, מטפלת במשפחה ומספקת תמיכה לגברים בחזיתות הפוליטיות והצבאיות. הרייך השלישי שלו היה אחד המשטרים הגבריים ביותר בהיסטוריה, מבוסס על תפיסה של היפר-גבריות המתבטאת ב'קשיחות' ו'נוקשות'. "גברים עושים היסטוריה!" הוא הכריז. "ככל שגבר גברי יותר, כך הוא יהיה יעיל יותר." היה משפט שגור בפי כולם.
אמנם נשים שמרו על זכות ההצבעה בגרמניה הנאצית, אך לא היה להן תפקיד פוליטי עצמאי מכיוון שהנאצים האמינו שהן אינן מסוגלות לקבל החלטות גדולות מדי - היטלר אפשר להן להמשיך להצביע רק כדי לחזק את הרושם שרצה לתת לעולם - שכל האוכלוסייה הבוגרת של גרמניה עומדת מאחוריו באופן מוחלט.
"אז הוא ילך למועדון ויהיו שם בחורות עם ציצי - אז מה?"
הפסקת אש כן או לא, למה ואיך? מותר ואסור אחרי ריב גדול
"אנשים חושבים שאני חיה בתוך מסיבת מין, וזה פשוט לא נכון"
אולי בגלל המיזוגניה המובנית, הביוגרפים שלו הציגו אותו כקר, חסר רגשות, א-מיני ומפחד פחד מוות מנשים. נראה שיש הסכמה כללית ביניהם שהיטלר היה אדם ללא חיים אישיים, נטול רגש אנושי נורמלי, שזרק את עצמו לפוליטיקה בעיקר כדרך להימלט מהריקנות הפנימית. כך לפי ריצ'רד ג'. אוונס שכתב את הספר "אנשיו של היטלר".
"לא היה לו את האומץ לנהל חיים פרטיים," אומר אחד. אחר כתב על 'המיניות המופרעת' של היטלר, רתיעתו מכל סוג של מגע פיזי, חוסר יכולתו ליצור ידידות אמיתית והריקנות שסבל ממנה ביחסים אנושיים". ביוגרף שלישי הכריז חד וחלק: "להיטלר לא היו חיים פרטיים." משפטים אלה הדהדו, את אמירותיו של היטלר עצמו, שהתעקש שוב ושוב שהקריב את חייו הפרטיים ואושרו למען גרמניה. רווק וככל שהציבור ידע, ללא בת זוג, כי הוא היה "נשוי למדינה גרמניה".
אבל האמת שונה קצת.
כן, היטלר טיפח את הדימוי של עצמו כבודד. וכן, ככל שהדגיש את טבעו הכריזמטי והעל-היסטורי, כך הסתיר יותר את רגשותיו מאחורי המסכה של ה"אדם הגדול". עם זאת, מאחורי הקלעים הוא השתוקק לחברה אנושית. עבור היסטוריון להעז ללכת בדרך כזו זה סיכון שמזמין ביקורת על נסיון 'להאניש את היטלר', אבל זה חייב להיעשות, כי לסווג אותו כמפלצת מחטיא את הנקודה. היטלר היה בן אדם, והדברים הנוראיים שעשה מעלים שאלות קשות ומטרידות לגבי משמעות היותנו אנושיים. כך גם לגבי אלה שעשו את רצונו בהתלהבות - הגרינגים, ההימלרים, האייכמנים וכן הלאה. הם לא היו פסיכופתים, וגם לא מטורפים, למרות תיאורם של רבים מהם ככאלה בספרות ההיסטורית.
מאוד מוקדם בעלייתו כפוליטיקאי, היטלר יצר מעין 'חצר' פרטית לעצמו. אמונתו הבוערת והבלתי מתפשרת בעצמו וברעיונותיו משכה אנשים, לעתים קרובות פורקת את נשקם של אלה שהיו תחילה ספקנים לגביו. לפי כל העדויות היטלר היה מהפנט. כמעט כל מי שהגיע לנוכחותו מצא את עצמו המום - הם נתלו בכל מילה שלו, מתרשמים מהרוגע והשליטה העצמית המדומים שלו. תומכיו דיברו בהערצה על עיניו הכחולות, היה לו הרגל מטריד לנעוץ מבט, לפעמים חם, לפעמים קר, אבל תמיד היפנוטי.
והם אכן נהרו אליו. חבורתו גדלה כך שעד שמונה לקנצלר הרייך ב-1932 היא כבר כללה אנשים מרקע צבאי, צבאי למחצה ואולטרה-לאומני. הוא יצר אווירה של ציות ללא עוררין ומנהיגות ללא עוררין.
אלה שנמשכו למעגל הפנימי שלו על ידי הכריזמה הבלתי מעורערת שלו כללו מספר נשים. הן היו בדרך כלל מבוגרות ממנו, עשירות ובעלות מעמד, כמו וויניפרד וגנר. היא הייתה אשתו ילידת אנגליה של בנו של המלחין ריכרד וגנר, זיגפריד, וניהלה את פסטיבל באיירוית השנתי, שאותו אפשרה להיטלר להפוך למעין אירוע נאצי.
קיימים גם דיווחים על הערצתו לנשים צעירות יותר - למעשה, צעירות הרבה יותר. חברו הטוב ביותר בשנות נעוריו היה אוגוסט קוביצק, סטודנט למוזיקה, שדיווח שאדולף הצעיר התאהב בנערה בשם סטפאני, אך היה ביישן מדי מכדי לעשות משהו בנושא, ואף על פי שדעותיו המוסריות הנוקשות והבורגניות של היטלר, שהוטמעו בו על ידי הוריו, הרחיקו אותו מבתי בושת ועובדות מין, בשירותיהן השתמשו רבים מבני דורו, קוביצק חשב שהמיניות של חברו הייתה "נורמלית לחלוטין".
שנים מאוחר יותר, בין הנשים הצעירות שהיטלר חיזר אחריהן היו מריה רייטר, שעבדה במלון בו שהה, והנרייטה הופמן, בתו של הצלם האישי שלו. נאמן לאופיו, הוא ככל הנראה עשה ניסיונות מגושמים לפתות אותן, והן דחו אותו על הסף. רצינית יותר הייתה מערכת היחסים שלו עם אנג'לה "גלי" ראובל, בתה של אחותו למחצה. כשהיא בת 20 בלבד, גלי הייתה בת לווייתו הקבועה של היטלר בן ה-39 בטיולים ואירועים פוליטיים. באוקטובר 1929 היא אף עברה לגור בדירתו במינכן. כשההגבלות הקנאיות שהוא הטיל על עצמאותה הפכו בסופו של דבר לבלתי נסבלות, שנתיים מאוחר יותר, היא נמצאה מתה על רצפת הדירה, דם זורם מפצע ירייה בריאתה עם אקדח לצד יד ימינה.
שמועות פרועות על מערכת היחסים של גלי עם היטלר הסתובבו, מעודדות על ידי אויביו הפוליטיים, אך היטלר והאנשים שסביבו הצליחו להרחיק אותן מהתקשורת, בטענה שהיא ירתה בעצמה בטעות בזמן ששיחקה עם הנשק. זה נראה לא סביר, מכיוון שהיא נראית כמי שהייתה מספיק נינוחה עם נשק, אבל הגבלת הנזק עבדה, למרות שהנתיחה שלאחר המוות לא השאירה ספק שהיא התאבדה.
שמונה עשר חודשים לאחר מכן, באביב 1931, הוא התאהב במגדה קוואנדט, האלגנטית. משכילה, ומרקע אמיד, היא נפרדה מבעלה התעשיין איתו היה לה בן, והסדר הגירושין השאיר אותה בעלת אמצעים משמעותיים. היא הצטרפה למפלגה הנאצית ופגשה את יוזף גבלס, שהיה ידוע בדחף המיני החזק שהיה לו. הוא ניהל מספר רומנים במהלך שנות ה-20, חלקם רציניים יותר מאחרים, אך במגדה הוא מצא נפש תאומה.
הם היו על סף חתונה כשהוא הציג אותה להיטלר, ומהר מאוד התברר שמנהיג המפלגה היה מוקסם ממנה גם הוא, מה שהשאיר את גבלס אכול קנאה וחשד. המצב הרגיש הזה בבירור לא יכול היה להימשך. הוא נפתר על ידי הקדמת מועד חתונתה. "היטלר משלים," דיווח גבלס ביומנו: "הוא באמת מאוד בודד. אין לו מזל עם נשים."
מאוחר יותר השלישייה הגיעה להסדר מוזר - מגדה תישאר נשואה לגבלס, אך תתפקד בציבור כבת לווייתו של היטלר כשהמצב דורש זאת, באופן אפלטוני כמובן. "כולנו נהיה טובים זה לזה," כתב גבלס. "הוא [היטלר] מתכוון להיות החבר הנאמן ביותר שלנו. הוא מאחל לי את מיטב המזל; יש דמעות בעיניו הגדולות, המופתעות."
כתוצאה מכך, היטלר הפך למבקר קבוע אצל הגבלסים, שסימנו את קרבתם אליו על ידי מתן שם לכל אחד מילדיהם שמתחיל ב-'ה' - הלגה, הילדגרד, הלמוט, הולדין, הדוויג והיידרון. בשלב זה היטלר כבר הכיר את אווה בראון בת ה-20, אישה צעירה ממשפחה זעיר-בורגנית שעבדה בסטודיו של הצלם שלו.
הם החלו לנהל רומן ב-1932, לאחר מותה של גלי ראובל - אם כי לא לפני שהיטלר בדק את מוצאה כדי לוודא שהוא 'ארי' מספיק. אין כמעט ספק שהייתה זו מערכת יחסים מינית - הרשומות הרפואיות שלו מצביעות על כך שהוא נטל ממריץ מיני העשוי מאשכי שוורים כשהיה איתה.
עם זאת, היטלר לא הרשה לאווה להיראות איתו באירועים ציבוריים. בהרגישה כלואה ומוזנחת, היא ניסתה פעמיים להתאבד, מה שאיים עליו בשערורייה נוספת. היטלר נכנע והרשה לה להופיע איתו בציבור, אם כי הוצגה כ'מזכירה' או 'חברת צוות'. הוא שיכן אותה בדירה במינכן ליד שלו, ובסופו של דבר סיפק לה מגורים בקנצלרות הרייך בברלין. עם הזמן היא שימשה כמארחת בברגהוף, מקום המפלט הכפרי של היטלר באלפים הבאווריים, שם צילמה סרטים ביתיים בצבע, המראים אותו מתרועע עם פמלייתו. למרות זאת, לא הייתה שאלה של נישואין או ילדים, ותפקידה - למעשה כל קיומה - נשאר מוסתר בקפידה מהציבור עד הסוף ממש. הוא היה, כפי שהמשיך להתעקש, 'נשוי לגרמניה' (המדינה).
חלק מהמקורבים אליו נשארו איתו עד הסוף המר. עם זאת, כאשר הרייך השלישי קרס ב-1945, אחרים נטשו אותו - הרמן גרינג, סגנו, עבר להחליף אותו כפיהרר, והיינריך הימלר, אדריכל השואה, ניסה לעשות עסקה עם האויב. אבל כאשר הצבא האדום של הסובייטים התקרב, מגדה ויוזף גבלס הצטרפו להיטלר בבונקר האחרון שלו מתחת לקנצלרות הרייך. הם לקחו איתם את ששת ילדיהם - הצעיר ביותר בן ארבע בלבד. הם יישארו מאוחדים במוות.
היטלר הוא שקיבל את ההחלטה, לאחר שהוצגו בפניו תמונות של גופתו העירומה של מוסוליני הדיקטטור של איטליה תלויה הפוך ממתקן תחנת דלק לצד זו של פילגשו. הוא אמר לצוות שלו שהוא נחוש להימנע מגורל דומה - הוא יתאבד וגופתו תישרף עד שלא יישאר שום זכר.
כשהמוות היה ודאי, לא היה מה להפסיד בכניעה לרצונה הממושך של אווה בראון הנאמנה תמיד שהוא יתחתן איתה. הם עשו חתונה פורמלית, חוקית, כאשר הוא מאשר, כפי שנאלץ על פי חוקיו שלו, שהיא ממוצא ארי. הנישואים נחגגו באמצעות קבלת פנים קצרה עם שמפניה לפני שהיטלר הכתיב למזכירתו, כמעט במונוטוניות מכנית, צוואה אחרונה, שבה האשים הכל במזימות הקונספירטיביות של 'יהדות העולם'.
אז פרש היטלר עם אווה לחדר העבודה שלו. זמן מה לאחר מכן, המשרת שלו, בפתיחה זהירה של הדלת, ראה את גופתו חסרת החיים של היטלר שרועה על הספה, דם נוזל מפצע ירייה ברקתו הימנית.
אווה בראון (עכשיו אווה היטלר) הייתה לצדו, ריח חזק של שקדים מרים בא מגופתה: היא נטלה ציאניד.
הגבלסים עשו כמותם - הם גרמו לרופא השיניים של האס אס הלמוט קונץ להזריק לששת ילדיהם מורפיום, שלאחריו הניחו קפסולות ציאניד בפיותיהם וריסקו אותן, כדי לגרום למוות מיידי. לאחר רצח ילדיהם, בני הזוג נשכו קפסולות ציאניד והרגו גם את עצמם. מגדה הסבירה במכתב מוקדם יותר לבנה הבוגר מנישואיה הראשונים: "יש לנו עכשיו רק מטרה אחת, נאמנות עד מוות לפיהרר. היכולת לסיים את חיינו איתו הוא חסד שמעולם לא העזנו לקוות לו. העולם אחרי הפיהרר והסוציאליזם הלאומי לא יהיה שווה לחיות בו, ולכן לקחתי את ילדיי. הם יקרים מכדי לסבול את מה שיבוא אחר כך. אל רחום יבין את כוונותיי בהצלתם מזה."