"אנחנו דבוקים. במשך השנים הבנתי שגם הוא לא יכול לחיות בלעדי"

פרח רסלאן, כיום כבר בת 36, מפונה מקרית שמונה כבר מה-7 באוקטובר, ונשואה 12 שנה לעלי, אהוב ילדותה, שגם הבריח אותה מלבנון לארץ בסיפור סינדרלה מזרח תיכוני. היא הגיעה למקום חמישי, לרבע גמר, והסכימה להשתתף בעונה הנוכחית לפני שפרצה מלחמת חרבות ברזל. ההפקה הספיקו לצלם כמה ימים באוקטובר, ואז עצרו את הצילומים, כשהחיים של כולנו השתנו, ובמיוחד של כל מי שחי על גבולות המדינה.

"לפני העונה ההיא ניהלתי מעבדה של פוד-טק, ואחרי התוכנית עשיתי הסבה ופתחתי את הכנאפה. ביחד, כי לנהל את זה לבד היה קשה מדי, צריך להיות באמת גדול יותר מהדברים הקטנים כדי לדעת לנהל חיים פרטיים לצד עבודה, והאמת היא שאנחנו מצליחים - אמנם רוב הריבים שלנו הם על עבודה, אבל הם עוברים. מתחילת המלחמה הסניף שלנו בצפון סגור, ועכשיו אפשר למצוא אותנו בשוק נמל תל אביב, ל השבוע - יש לנו חנות שם, בתוך השוק המקורה, מול אנסקי."

את הסיפור הטראגי של אביה שנפצע עד חוסר תפקוד מוחלט כולנו זוכרים, אבל פחות יודעים שהאהבה של פרח ועלי החלה בילדות ופרצה בכל עוזה ביום שבו נפגשו על הגבול - כשהוא בא לעזור להעביר את המשפחה שלה מלבנון לישראל, תחת איומי נשק של חיזבללה, בסוף מלחמת לבנון השנייה. הם עמדו אחד מול השניה וידעו שזהו - הם ביחד לנצח.

מ'שלחי תמונות' ועד אימוג'י חציל: הודעות שנשים שונאות
הוא מקסים, הוא כריזמטי, והוא מפציץ אותך בתשומת לב? תיזהרי
"אני לא מתחרט על כלום" כשאור בן דוד הגיע לריאליטי צ'ק

מאמינה באהבה ממבט ראשון?
"אה, כן. יש אהבה ממבט ראשון. החיים שלי ושל עלי ביחד הם ההוכחה. בילדות סבתא שלי רצתה שנהיה זוג כשנגדל, ואפשר להגיד שעד גיל 18 תמיד שמרתי לו פינה בלב ולא נכנסתי לזוגיות, למרות שהייתי בלבנון והוא בישראל. עלי בעצם ארגן את הבריחה שלנו מלבנון. התחבקנו על הגבול, ומאז היינו זוג."

"הגענו לגבול בלי כלום, לבשתי חולצה אדומה וכובע, כי רציתי להיות יפה במעבר. שמנו את עצמנו, 14 איש בטנדר, הגענו לגבול והתחבאנו מאחורי בטונדות. ואז הגיעו חיזבאללה מהכיוון השני, ומולנו היו צה"ל. כיוונו אלינו נשק עד שעלי הצליח להסביר להם שאנחנו משפחה, ושאבא היה בצד"ל. ואז נמלטנו מעבר לגבול. אני לא מאמינה שאני חיה את הלופ הזה שחוזר על עצמו כל כמה שנים. כל פעם אנחנו אומרים שזהו, די, ועדיין יש לנו אחיות נשואות בלבנון, עם משפחות. הן סובלות בדיוק כמונו."

מה עם נפש תאומה?
"בטח. מאמינה בזה. אחרי הסיפור שלי עם עלי אני מאמינה בהכול."

ספרי על האהבה הראשונה שלך.
"רק עלי. אין תשובה אחרת, אין אופציות נוספות. לפעמים עולות לי שאלות של מה אילו, אבל אני מאמינה בגורל. אני לא מצליחה לדמיין מה היה עולה בגורלי אם לא היינו יחד ואם הייתי מתחתנת בכלל. קשה לי לתאר את עצמי עם מישהו אחר. הוא יצא פה ושם, בקטנה, לא משהו רציני, אבל אנחנו ביחד מגיל 21 שלו ו-18 שלי - כמה הוא כבר הספיק?"

נשיקה ראשונה?
"לפני שהתחתנו, כמה חודשים אחרי שהגעתי לארץ, כשהוא ציע לי נישואים. תוך כדי שיחה, באיזה מצפה בקרית שמונה. הוא לא ירד על ברך אחת, ההצעה קרתה תוך כדי שיח, ואז התנשקנו. וואלה, לא זוכרת את הפרטים..."

חווית שברון לב גדול?
"בטח. אמנם אני רק עם עלי אבל אנחנו נפרדנו מלא פעמים ללילה אחד. תמיד חזרנו למחרת. אבל נשבר לי הלב לכמה שעות כשהוא ישן על הספה או באוטו. אנחנו דבוקים. במשך השנים הבנתי שגם הוא לא יכול לחיות בלעדי."

מה הדיל ברייקר שלך בזוגיות?
"בגידה או שהוא לא יאהב אותי יותר - ברגע שמבינים שהבן זוג שלך כבר לא שלך, זו נקודת משבר. אבל איתו אני מרגישה שזה לא קיים. אין כזה דבר.היום אנחנו רבים יותר על ילדים ועל עבודה."

כמה את קנאית?
"לא כל כך, אבל גם אין לי סיבה כי שנינו יודעים שאני והוא זה זהו. תראי, אנחנו שני לבנונים שמכירים מילדות, פגשו אחד את השני ומבינים אחד את השני, איך לא נסתדר? גדלנו באותו מקום, באותו אזור, ורק שנינו יודעים כמה אנחנו צריכים שלווה וכמה חשוב לנו לגדל ילדים שלא יהיו כמונו, שיגדלו לא כמו שאנחנו גדלנו וחיינו. לקנא זה מותרות. למרות שרוב הזמן הריבים שלנו הם על שטויות. נגיד, אם הוא קם בבוקר ולא נתן לי נשיקה — זה יכול להתפתח לריב."

איך את מגדירה זוגיות מושלמת?
"זוגיות מושלמת היא כשיש מטרות משותפות ובני הזוג עובדים יחד כדי להגשים אותן, וכשמישהו קשה לו — השני תומך בו ולהיפך, ושאתה לא משאיר את בן הזוג שלך עצוב והולך לישון. מוודאים שמסיימים את היום כשהכול בסדר, ודואגים אחד לשני."

מה היית אומרת לעצמך בגיל 15 אילו יכולת?
"הייתי אומרת לה שיהיה בסדר, פשוט תסמכי על הגורל והכול ישתלם. היום אני כבר יודעת שעד כמה שאני אתכנן זה לא יעזור. היו לי תכנונים להיות מעצבת אופנה, דיילת, ואיפה זה ואיפה אנחנו. הייתי אומרת לה לסמוך על החיים ועל אלוהים, כי עד כמה שנתכנן הוא יכוון אותנו לדברים שהכי טובים לנו."

יש לך חרטות?
"למדתי שאני מעדיפה לחיות בלי חרטות. המוטו הוא שלא משנה מה הייתה ההחלטה, חייבים לזרום איתה לטוב ולרע. למדתי את זה בדרך — לקבל את הצד הרע ואת הצד הטוב באותה מידה, כי אלה החיים וזה מה שעושה אותנו מי שאנחנו."