לאחרונה התבשרנו בתקשורת וברשתות החברתיות שדורון כץ אשר, שנחטפה יחד עם בנותיה לעזה, ובעלה יוני נפרדים. ונראה שליבה של מדינה שלמה נשבר, רק באוקטובר האחרון, שיתפה דורון באינסטגרם שהיא בהריון, וסיפרה שהיא מרגישה "קרן אור בתוך החושך" איך התרגשנו כולנו לקרוא, וקיווינו שהטראומה מאחוריהם, זו ככל הנראה הסיבה שלא ציפינו בשום אופן לגלות שהם נפרדים, וההודעה הזאת נגעה בבטן של כולנו.
טראומה שכזו אכן יכולה להפוך לאור גדול, מתוך השברים נוצר משהו חדש, תקווה חדשה שמעלה אותנו דרגה, ולפעמים הכיוון החדש הזה, זורק אותנו לכיוונים שלא חשבנו עליהם קודם. מה שהיה שקוע יוצא החוצה בעוצמה ובקיצוניות.
"פעם אחת בגדו בי. כל כך נפגעתי שעלה לי החום והגעתי לאשפוז"
טיפול היופי המזעזע הזה נהיה טרנדי: בדקנו כמה התענוג עולה
השקר הסיני ממשיך? נמצאו חומרים מסוכנים במוצרי הגיינה נשיים
אני התאלמנתי אי שם בשנות השלושים של חיי, ובשנה הזאת שהייתה השנה מפחידה וכואבת, ובעיקר מבלבלת, הרגשתי חזקה ומחוברת, השילוב הזה של התחושות גרם לי להרגיש קצת "קוקו" שמתי את הילדה בגן וטסתי לפסיכולוגית, חיפשתי את התשובות לשאלות, איך דווקא בימים אלו אני מרגישה את הצורך לקחת החלטות ולהתסכל קדימה, לצד האבל הנורא והפחדים. היא נתנה זמן למילים, הסתכלה על הפחד שלי בלי לשפוט, ואמרה לי " מי שאנחנו יוצא מאיתנו ברגעי משבר, יש מי שיכנס למיטה ולא יצא ממנה חודשים, ויש מי שיקחו החלטות, כאלו שעשויים להראות כלפי חוץ שוברי לב ועצובים, אבל המטרה מאחוריהם היא צמיחה והתפתחות.
להבדיל; נעה ארגמני מטיילת בעולם, מידי פעם היא חושפת תמונות המציגות חיוך קטן ואופטימי, חיילים שאיבדו כמעט הכל, בוחרים להציע נישואין לאהובותיהם, דורון ויוני בחרו להפרד, רגע אחרי שבישרו על הריון, רובנו המוחלט לא נדע מה פשר הפרידה, למה עכשיו, רובנו לא נבין האם ההחלטה שלהם נובעת מתוך עוצמה גדולה או שבר גדול, דורון ויוני שיתפו אותנו בהחלטה שלהם, אחרי חרושת שמועות שהצליחו להגיע אפילו לבנות הקטנות שלהם שנחטפו יחד עם דורון והוחזקו בשבי כמעט 50 ימים, ראו וחוו את הגהנום והרגישו שהעולם הפקיר אותן, יוני נשאר מאחור, ואני זוכרת את חוסר האונים שהיה על פניו בכל הזדמנות שהתראיין, אני גם זוכרת את החיבוק שלא נגמר כשהשלושה שבו חזרה ארצה לזרועותיו.
הזוג הזה, שהפך למפורסם בנסיבות טרגיות ומערכת היחסים שלהם הפכה בעל כורחם לנחלת הכלל, הביעו באומץ את העובדה שהם ימשיכו להיות משפחה, אני לא יודעת מה הוביל אותם להחלטה, אני כן יודעת שבחירות קיצוניות יכולות לנבוע משבר גדול וגם מעוצמה גדולה, אני מקווה שההחלטה הזאת תעשה אותם שמחים יותר ולצד הפחד והטראומה הגדולה, הם יצליחו לצמוח ולהמשיך בחייהם לפי בחירתם. אני בטוחה שיוני ודורון רוצים להיות שמחים, הם חוו וחווים את הנורא מכל והם לא צריכים להסביר את עצמם לאיש, אנחנו כן יכולות ללמוד מזה ששבר יכול להביא איתו פרידה, ויכול להביא הריון וחיים, ולצד הפחד והטראומה יש חיים ואור.
זה נורמלי מאוד לעשות ילד אחרי אסון, זה נורמלי לרצות להיפרד, הם לא בחרו להיות שיחת היום ומוקד לרכילות, ואני מצטערת שיוני הרגיש שהוא צריך להתנצל ולבקש מכם להפסיק לדחוף את האף שלכם לחייו, התכניות שלהם הם רק שלהם, ורגע לפני שנשבר לכם הלב, דעו שהבחירות שלהם וההחלטות שלהם יכולות להעיד דווקא על התקדמות, התרוממות ובחירה בחיים. הדרך היא לפעמים ארוכה, והדרך מלאה בערפל, אבל אל לנו לשפוט, כי כאמור טראומה ושבר יכולים לנפץ אותנו לרסיסים אבל ההתאחות של השברים יכולה להפוך לעוצמה גדולה ולחיים חדשים וטובים. ובנימה אישית - יוני ודורון, נעה, מיה, שלי ומירב, חיילי צה"ל הגיבורים במחלקות השיקום, ומשפחות הלוחמים, סליחה שהפכתם לטור רכילות, סליחה שנכנסנו לכם למרחב.
הכותבת היא ד"ר שלי רווה, מרכז הקואוצ'ינג הגדל לליווי ישראלים בחו"ל