"אבקש מהקונגרס להעביר חוק שיקבע כי המגדרים היחידים שיוכרו על ידי ממשלת ארצות הברית הם זכר ונקבה, כפי שנקבעו בלידה. החוק (Title 9) יאסור על גברים להשתתף בספורט נשים, ויגן על זכויות הורים מפני כפייה לאפשר לילדיהם הקטינים לאמץ זהות מגדרית חדשה ללא הסכמתם ההורית."
זהו רק חלק קטן מנאום של דונאלד טראמפ שצץ לאחרונה ברשת ומעורר הדים רגע לפני שהוא נכנס שוב לבית הלבן.
"משרד החינוך יודיע למדינות ולמחוזות בתי הספר כי כל מורה או איש צוות חינוכי שיציע לילד כי ייתכן שהוא 'לכוד בגוף הלא נכון', יתמודד עם השלכות חמורות, כולל הפרות אפשריות של זכויות האזרח בשל אפליה מינית ושלילת מימון פדרלי."
את הסרטון, שמתפשט כמו אש ברחבי הרשתות החברתיות, העלה ג'ואי גילברט, פוליטיקאי מנבאדה, שהפך לשנוי במחלוקת בזכות שערוריות הקשורות לקורונה דוגמת הפצת מידע כוזב על חיסונים וטיפולים וקידום תאוריות קונספירציה שכינו את המגפה 'פנדמיה מתוכננת'.
סידני סוויני מגיבה לשיימינג ברשתות בפרסום תמונות עירום
כשהשמועות חזקות מהמציאות: מה קורה בין יעל שלביה לעומר אדם?
כשלילי פיליפס עושה מרתון סקס עם 101 אינסלים - מי הקורבן?
מובן לחלוטין למה עכשיו הנאום הזה מעורר כל כך הרבה רגשות - אחרי שאמריקה בחסות ביידן התרגלה שכל אחד יכול להזדהות בתור מה שבא לו, גם אם מדובר בחד קרן או פיה סגולה, קיבלה נשים טרנסג'נדריות שהתחרו בענפי ספורט נשיים, ריסקו את הנשים ה"סיס" והחליטו שאמהות מניקות ייקראו מעכשיו "Chest Feeders" מגיע ממשל שמודיע שהחגיגה נגמרה, וכולם צריכים לחזור למקומות המיועדים להם.
האם מדובר בצעד נכון? ממש כמו בכל דבר בפוליטיקה, התשובה הנכונה נמצאת איפשהו באמצע, הרחק מה-כן וגם מה- לא.
אין ספק שהמגדרים המיטשטשים הם מצב חדש - מצד אחד, פתאום יש קבלה, זכויות ופתיחות לאנשים שמאז ומתמיד הרגישו שונים, האנשים שהקהילה שלהם מתמודדת עם אחוז ההתאבדויות הגבוה ביותר וללא ספק כאלו שצריך להכיר בהם ולאפשר להם להתפתח כשווים במדינה דמוקרטית. מצד שני, כמו בכל תחום, היו את אלו שפשוט לקחו את זה רחוק מדי.
המצב האבסורדי נוצר כשגברים שהחליטו שהם רוצים להיות נשים נכנסו ל"עולמות הנשיים" ופשוט עשו את מה שגברים חסרי אמפתיה וצמאי כוח עושים - לקחו בעלות.
כך קיבלנו גברים שבאופן מובהק נראים כמו גברים, אבל לבושים בשמלה ולפעמים עם אודם, שדורשים להיכנס לשירותי נשים, וכשנשים התחילו למחות - התשובה שקיבלו היתה שהן "רק" נשים סיס, והנשים החדשות, אלו שנולדו עם כרומוזומים גבריים, לא רק שטובות יותר, אלא בעלות זכויות יתר עליהן.
ה"נשים החדשות" האלו נכנסו למקלחות ומלתחות עם נשים והודיעו שאם זה לא מתאים להן - זאת בעיה שלהן, כן, גם אם אותן נשים נמצאות לצד ילדות שלא בהכרח מבינות למה גבר יכול להיכנס איתה למלתחות רק כי הוא החליט שהחל מלפני שבוע, הוא אישה.
אחר כך הגיעו ענפי הספורט והתעלמות ממחאות הספורטאיות שאמרו שהן לא רק מרגישות לא בנוח, הן גם באמת לא יכולות להתחרות פיזית באישה שנולדה גבר ולכן חזרה יותר מהן.
ואז הגיעו הקצוות וההשפלות האמיתיות - נשים טראנסג'נדריות שאמרו שהן טובות יותר מ"נשים סיס", התעלמות מנשים שאמרו שהן לא מוכנות להיקרא "סיס", סרטונים שמסבירים לנשים שנשים טרנסג'נדריות מבינות טוב מהן על כאבי מחזור, טמפונים ובעיקרון ניכוס של כל דבר "נשי" לקטגוריה חדשה תוך ניסיון למחוק את הזהות הנשית המקורית.
הדמוקרטים קראו לזה קידמה, נשים קראו לזה התחלה של דיכוי.
האם ניסיון למחוק את האפשרות לשנות את המין היא באמת ריאלית? הרי אם ילד מרגיש שהוא נמצא בגוף הלא נכון, המצב החדש מביא איתו דיכוי חדש, וניסיון למחוק זהות של אנשים שמרגישים שצריכים אותה.
מצד אחד קהילת ה - WOKE היא חשובה ונכונה, והיא מקדמת זהות וקבלה, ומאירה זרקור על אתגרים של אנשים שרובנו לא חווים מתמודדים איתם. מצד שני הקהילה התחילה לדרוש מהעולם להתיישר על פי הרצונות הפרטיים של כל אחד, לא משנה מה הם, ובדרך פגעה באנשים "רגילים" עם ניסיונות לבטל כל אדם שלא מסכים, מבין או מזדהה איתה.
כשיש הורים שאומרים שהם דוגלים בחוסמי הורמונים וניתוחים לשינוי מין לילדים כבר בגיל 9 אבל לא מוכנים שאותם הילדים יעשו קעקוע עד גיל 18 כי "זה קבוע מדי" אנחנו מבינים שהמחאה הלכה רחוק מדי.
אבל אלו דרכן של מהפכות - הן מתעוררות בעדינות ואז מאיצות בלי מעצורים לעבר נקודות קיצון בלתי נשלטות, ואחר כך, כשהעשן מתחיל להתפזר, הן לאט לאט חוזרות למרכז, ומתמקמות במציאות חדשה ומתונה יותר.
זה קרה עם הפמיניזם, שהתחיל כתנועה ששרפה חזיות ונלחמה באלימות, אבל בסוף הביאה לשינוי שכולל זכויות שוות לשני המינים, זה קרה עם מהפכת הגאווה ששברה את כל המוסכמות ואפשרה לזוגות חד מיניים להתחתן, להביא ילדים ולקבל זכויות שוות (לפחות בחלקים מסוימים בעולם), ועכשיו הגיע זמנה של קהילת ה - LGBTQ. נכון, כרגע היא בקיצון, הרוחות גועשות והמלחמה נראית בשיאה - ולאלו שמרגישים שבעוד רגע הזהות שלהם הולכת להילקח והחופש שנלחמו בשבילו עומד לזלוג להם מבין האצבעות זה נראה כמו סוף העולם. אבל שימו לב שכשטראמפ מדבר - הוא מדבר על צוותי הוראה והסכמה של הורים. הוא לא מבטל את הניתוחים לשינוי מין, אלא דורש שילדים לא יתמודדו עם מורים שמצהירים שהם זורמים בין גבריות לנשיות. זה בסדר שילדים ייחשפו לאנשים שונים, זה אפילו חשוב, אבל לתת להם להחליט על המשך העתיד שלהם עם בינה שהתפתחה במהלך חד ספרתי של שנים היא באמת בעייתית.
הקו בין קבלה, תמיכה, הכלה והבנה לבין רדיקאליות בלתי הפיכה הוא רחב ומלא בניואסים, ויש הבדל בין הורה שקונה לבן שלו שמלה לכזה שנותן לו הורמונים. אולי אני טועה, ואני בהחלט לא מבינה מספיק בנושא כי אני "רק" אישה, אבל בכל פעם שאני שומעת על בתי ספר והורים שאומרים שהם לוקחים את הילד לטיפולים לשינוי מין בגיל קטן רק כי הוא אמר שהוא בת, אני נזכרת שכשהבן הפרטי שלי היה בן 5 שאלתי אותו מה הוא רוצה להיות כשהוא יגדל - והוא, ברצינות גמורה, אמר חילזון.