גבר ופתקים עם סימנים על הקיר. בינה מלאכותית
בינה מלאכותית

"היו לו את כל הדגלים האדומים, אז איך בסוף הוא זרק אותי?"

14.1.2025 / 12:50

מה עושים כשהגבר המושלם מתברר כעוד שברון לב? מהפעם הראשונה שקרא לה 'קרן', ועד האמבטיה שהסתירה דייסון ותחבושות - הכל הרגיש כמו סדרה אחת גדולה. אבל השאלה האמיתית נותרה: איך פספסה רוני את כל הסימנים, ולמה היא עדיין חושבת עליו?

כל מה שצריכים לדעת על דייטים/AP, Reuters, Getty Images, Shutterstock

לא הייתי במקום נואש, אני נשבעת. יותר מזה, בדיוק יצאתי ממערכת היחסים הכי ארוכה שהייתה לי (חודשיים) ולא חיפשתי שום דבר חדש, אבל כמו ששרלוט בסקס והעיר הגדולה טענה, 'לוקח חצי מהזמן שהיית עם גבר כדי להתגבר עליו', אז בניסיון להניע מנועים יצאתי איתו לדייט.

הוא היה משכיל, הביא לי ספר שהוא דאג להתאים במיוחד לאישיות שלי וזה שהוא נשק ל-2 מטר לא רק הוסיף לו. בשלושת הדייטים הראשונים - שהתרחשו בטווח זמן של שבוע (לא בריא!), הייתי מהוססת ובעיקר מופתעת, הוא היה כל מה שחלמתי.

הטכניקה הזו עובדת תמיד ויכולה לשנות את חיי המין שלך לחלוטין
אנחנו מאוהבות, אז החלטנו להשתיל משהו מתחת לעור שלנו לתזכורת
מקרי שליפת חפצים מפי הטבעת בעלייה - בעיקר בקרב גברים


במהלך הלילה הראשון שישנתי אצלו, ראינו המרדף וכל דבר שהוא לא הבין הוא מיד חקר. באותו הערב, בפעם הראשונה בחיי, עברה לי בראש המחשבה הכי מפחידה שהייתה לי בחיים: "ככה הייתי רוצה שאבא של הילדים שלי יתנהג". פתאום הופיע מולי עתיד שלם, למרות שלא הצלחתי לעצום עין במהלך כל הלילה בו ביליתי במיטה שלו. בדיעבד, זה כבר היה צריך להדליק נורות אזהרה.

שתי מטריות סגולות. בינה מלאכותית
שתי מטריות סגולות/בינה מלאכותית

אחרי אותו הלילה חזרתי הביתה להשלים שעות שינה, תודה לאל שהייתי בחופש. אחרי מקלחת טובה נכנסתי למיטה וקיבלתי ממנו הודעה מפתיעה: "את ממש חמודה קרן". קוראים לי רוני. אחרי סטוק קצר ברשתות החברתיות נמצאה אחת באותו השם, צילמתי מסך לפרופיל שלה, סיננתי את כל הודעות ההסבר והניסיונות שלו להתקשר אליי, אמרתי לו שאני צריכה לחשוב רגע ונכנסתי לישון.

אחרי שנת יופי התעוררתי מבולבלת מתמיד - מי זאת פאקינג קרן?! הוא התקשר, טען שהוא לא דוש תל אביבי אלא מורה מאיזו עיר נידחת וקיבלתי את ההסבר. לכל אחד מותר לטעות, לא? חוץ מזה, השבוע הראשון של הקשר היה באמת כל מה שחלמתי שהוא יכול להיות. הוא הצחיק אותי, עניין אותי והתעניין בי, לא ברור למה זה שילוב שכל כך קשה למצוא.

הגיע יום ההולדת שלי, ה-20.11. הגעתי אליו הביתה, גיליתי בלונים שנדדו לתקרה על אף הניסיונות העיקשים של החתולות שלו להוריד אותם. הייתי חולה באותו היום והוא פשוט היה שם וטיפל בי, לא הרמתי זרת וזה היה מדהים. באחת השיחות שהיו לנו הוא מלמל משהו שלא שמעתי וכשהסתכלתי עליו פגשתי מבט אשם: "אוי, קראתי לך שוב קרן", הוא הודה. למה שיגיד לי את זה אם לא שמעתי?!

לפני שהלכנו לישון הוא הציע שאשאר עד שהוא חוזר מהעבודה ופשוט אשן, ואקרא ספר. גם ככה הייתי חולה, לא היה לי אכפת והיה לי נעים איתו. התעוררתי בבוקר וגיליתי מחסור בדקסמול, סימסתי לו והוא אמר שאני יכולה לקחת מהארון אצלו בשירותים.

sheen-shitof

עוד בוואלה

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו

אישה מסתכלת בעניין במגירת האמבטיה. בינה מלאכותית
איפה הדקסמול??/בינה מלאכותית

פתחתי את הארון שמתחת לכיור ונחרדתי: תחתוניות, אגיסטן, שעווה לשפם, בדיקת הריון ועוד ועוד. המשכתי לארון הצמוד והפה שלי נפער עוד יותר: טמפונים, בשמים של זארה, סכיני גילוח ורודים ודייסון לשיער(!). הדבר הראשון שעשיתי היה לקחת מראת יד ולהכניס בין בדיקת ההריון לשעווה, רק למקרה ויש אישה נוספת שחיה בבית הזה וצריכה סימן אזהרה.

הדבר השני היה להתקשר לכל מי שאני מכירה בפאניקה ואז לשאלות את החתולות השוקיסטיות שלו בצעקה: "יש לכן אמא?! הייתה לכן אמא!?". לא כתבתי לו כלום, חיכיתי בסבלנות עד שהוא יחזור הביתה ושאלתי אותו. הוא סיפר שהוא יצא עם מישהי מחו"ל שעזבה אחרי השבעה באוקטובר, שהם ניסו לונג-דיסטנס שכשל ועכשיו הוא תקוע עם הכל. אם אתם חושבים שהדייסון הזה לא נמצא היום אצלי בבית אתם טועים טעות מרה.

שבוע לאחר מכן הגיע שבוע יום ההולדת שלו, שם הגזמתי, אני מודה. בשלב הזה ולמרות הכל - הרגשות שלי כלפיו שאבו את כל כולי וקניתי לו שתי מטריות מהאמ:פמ כבדיחה, וגם ספר נדיר לאוסף שהיה לו בבית. את המטריות הוא קיבל בשמחה, אך כמה ימים לאחר מכן הכל השתבש.

בתאריך היום הולדת שלו הוא נעלם מאחר הצהריים עד הצהריים של יום למחרת ואחרי שהוא הרגיל אותי לקבל הודעת "בוקר טוב" עוד לפני שפקחתי עיניים, זה בלבל והפחיד אותי. כתבתי לו את זה אחרי שהוא חזר מהמתים ובתגובה הוא כתב לי שאני מבהילה אותו.

אותו הערב, אחרי כמה ימים של חשיבה קדחנית, היינו אמורים לצאת למסעדה. הייתי אמורה להביא לו את הספר במקום חמוד ורומנטי, והוא היה אמור להתרגש ולהגיד שזה הדבר הכי יפה שעשו לו בחיים. בפועל הוא היה עייף מידי וביקש ממני לבוא אליו.

אישה ושתי חתולות. בינה מלאכותית
יש לכן אמא???/בינה מלאכותית

הגעתי, הוא חיבק אותי מכל הלב, הוריד ממני את התיק ואמר שיש מים חמים אם אני רוצה להיכנס. הבאתי לו את הספר, התקלחתי, הוא הביא לי את הבגדים שלו במקום מה שלבשתי לפני שעליתי ברגל שלוש קומות עד אליו. אכלנו, עישנו, ראינו שני סרטים ובסופו של השני שאלתי אותו מה עכשיו: "אני רוצה לדבר על הרגשות שלי", הוא אמר, וידעתי מיד שזה לא יגמר טוב.

הוא התחיל לדבר על יסודות, על זה שאני בת 22, "אבל בדיוק חגגתי 23, זה בטח משנה את כל התמונה", עניתי בציניות והוא פשוט השיב: "לא", והמשיך לדבר על ההתקדמות המהירה - למרות שהוא זה שהכתיב את הקצב שלנו.

הייתי מבולבלת כל כך בניסיון לפענח אותו ותוך כדי החתולה שלו פשוט החליטה להתיישב עליי. בלב אמרתי לה שהוא לא מבין את הרמז ושהיא יכולה לקום. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנאט את הקצב והוא המשיך לדבר בקודים, הבנתי שזאת לא התשובה.

"אתה רוצה שאני אלך?", שאלתי בפחד ולא רק כי היה כבר 23 בלילה. הוא סיים לגמגם את התשובה ובסוף יצא לו "כן". משם כל מה שאני הצלחתי להגיד היה "אוקיי", ו-"וואו". הוא הציע לשלם על הספר הנדיר, סירבתי. הוא הציע להזמין לי מונית אך אחרי וויכוח צעקתי עליו ש"מונית זה לזונות" והוא שחרר.
קמתי לארוז את הדברים שלי והוא פתאום קרא: "רגע קרן...", בפעם השלישית?!?

לא היה לי מה להגיד אז צעקתי. כן, פשוט יצאה ממני צווחה. לא לכיוונו, כבר לא הסתכלתי עליו בשלב הזה, רק בזווית העין: "השם זה רק ממשיך להדרדר", זעקתי לשמיים בקול. הוא כנראה חשב שאיבדתי את זה, זאת גם כנראה האמת.

בזמן שהתחלתי לרדת במדרגות הוא ביקש שאסמס לו כשאגיע הביתה ועניתי לו "לא" עם צחוק שפשוט יצא ממני. למרות "הצחוק" בשנייה ששמעתי את הדלת ננעלת הרגשתי כאב חד בחזה. איך הוא הצליח לשבור לי את הלב אחרי שלושה שבועות למרות הכל? איך אני זו שבכתה את עצמה לדעת עד שהומלס הרגיש צורך לעבור צד ברחוב כשהתקדמתי לכיוון שהוא בא ממנו?

פרופיל אינסטגרם של קרן גנרית. בינה מלאכותית
פרופיל אינסטגרם של קרן גנרית/בינה מלאכותית

בכנות? האמנתי, הייתי מוכנה להתעלם מהכל כי ראיתי את כל מה שכן היה בו. ראיתי איך הוא ישחק עם הילדים הגבוהים שלנו בזכות הגנים שלו, איך הוא מלמד אותם וסבלני כלפיהם. אני מודה שעד היום לא התגברתי עליו עד הסוף ועדיין יש בי כעס כלפיו שהוא פשוט קבע שאנחנו לא באותו מקום בחיים. בינינו? אם זה היה ממשיך, באמת שהייתי מוכנה להתחתן איתו.

הוא ראה בי את כל מה שרציתי להיות ואני ראיתי בו את כל מה שרציתי שיהיה לי. הוא ראה אותי לא רק כ"שווה", אלא כשווה אליו. הוא לא שיעמם אותי כשהוא סיפר לי דברים, אלא העשיר אותי. הוא חלק איתי תחומי עניין, הצחיק אותי ודאג לי.

למה זה דבר שכל כך קשה למצוא? מישהו שיראה את הרבדים שבנו ולא יבהל מהם? שיראה את הצד הפחות חד או שנון ולא יתן לזה להוריד מהערך שלי. שיראה אותי גם כאישה וגם כבן אדם. למרות שהמשפט הזה יזכה אותי במספר כאפות, הייתי מוכנה לחזור אליו עד עכשיו.

לא חסרים הרגעים בהם אני רוצה להיתקל בו ברחוב ולהגיד לו שזה לא הגיוני שהוא קבע בשבילי שאני לא מוכנה למשהו אמיתי. מזל שמחקתי את המספר לו, אחרת הייתי עושה את זה כבר מזמן.

היום אני משתדלת להסתכל במראה ולראות בעצמי את מה שאהבתי שהוא ראה בי, את היופי, חדות המחשבה, השנינות וההומור, לנסות לשאוף להיות אותה הגרסה שכבשה אותו כל כך מהר, למרות שהוא הסכים לוותר עליה.

בנוסף לרגשות שעדיין מבעבעים, יש גם שאלה אחת שנותרה ללא מענה - מי זאת פאקינג קרן?!

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully