אישה מחוזרת בבר. בינה מלאכותית
בינה מלאכותית

הוא מעפן, אבל אולי הוא שכח לקחת ריטלין: מיומנה של חד הורית

דניה נתן

עודכן לאחרונה: 26.1.2025 / 18:54

דניה היא אם חד הורית בשנות הארבעים לחייה, ומאז הגירושים הקשים שחוותה היא מנסה לצאת לדייטים, למצוא את עצמה בזוגיות, וסתם ליהנות ממה שהחיים מזמנים לה. רוב הזמן היא מצליחה, אבל מדי פעם קורה משהו שמערער אותה. השיעור של השד הטזמני

מי ומה מונוגמיה/AP, Reuters, Getty Images, Shutterstock

את השד הטזמני פגשתי בהשקה של מסעדה.
זה מה שעושים אנשים שלא נמצאים בזוגיות, חוץ מלעשות ספורט ולשבת בבתי קפה טרנדיים, הם אוספים סביבם אנשים בסטטוס דומה ויוצאים לאירועים.

השד ראה אותי מהצד השני של החדר, צעד לעברי - ולא עזב.
בתוך דקות אני והשד הטזמני, שדיבר בקצב של 300 מילים לדקה וזז ללא הפסקה, כמו השד שהוא, ניהלנו שיחה שדווקא היתה בסדר.

אני אומרת בסדר כי בכל זאת - הוא היה גבר רועש, קצת אגרסיבי ותזזיתי מדי, ולא מאוד הצחיק אותי, אבל בתוך הראש שלי עברה מחשבה אחת: הוא לא משהו אבל הוא מנסה. אולי הוא מתרגש אבל הוא גם ממש מעוניין. אולי הוא שתה יותר מדי אבל תתני לו הזדמנות, הוא יזמין אותך לדייט ותשבי איתו לשיחה אחד על אחד, אולי הוא שכח לקחת ריטלין.

הניצוץ: כשהמשיכה לטיפוס שלך היא בדיוק מה שהורג לך את הזוגיות
המונוגמיה חוזרת? לראשונה ב-20 שנה ירידה חדה במספר הרווקים
לא תאמינו כמה קל לתחזק אותה: זו המולקולה שמשאירה אתכם צעירים

אישה מחוזרת בבר. בינה מלאכותית
אולי הוא שכח לקחת ריטלין/בינה מלאכותית

"את תצאי איתו?" שאלה אותי חברה בדרך הביתה.
"אולי," משכתי בכתפיים, "הוא קצת מעפן אבל אולי שווה לתת לו הזדמנות."
"הוא חמוד." העירה השניה.
"הוא בסדר." סיננתי, נזכרת שהוא קצת ירק כשהוא דיבר ואמר כמה דברים שהצחיקו רק אותו וגרמו לו לפרוץ בצחוק מאוד רועש.
"הוא לקח טלפון?" שתיהן הסתכלו עלי.
לא.
הוא לא ביקש מספר. וגם לא אינסטגרם או פייסבוק או מה שזה לא יהיה שאנשים שמפחדים לבקש טלפון לוקחים.
"הוא ימצא אותי." אמרתי בביטחון, "זה לא כזה מסובך."

רק שהשד לא מצא אותי.
יותר מזה - מסתבר שיש לנו חברה משותפת ששאלה אותו עלי, והוא אמר לה שלא נראה לו שזה יעבוד.
השד.
אמר עלי.
שלא נראה לו שזה יעבוד.
הוא לא מצא אותי, לא כי זה מסובך - כי הוא לא חיפש!
סליחה?!

תנו לי לחזור אחורה.

לפני כמה שנים התגרשתי - גירושים מכוערים, כאלו שצורבים לך את הנשמה וזורקים אותך לטראומה ולמקום שבו ממש לא בא לך גברים. מזוגיות של יותר מעשור מצאתי את עצמי סינגל עם ילד, מבינה שצריך להתחיל הכל מחדש.

לקח לי שנה לצאת מההלם, ועוד שנה כדי להבין שדייטים זה לא כזה נורא, אבל 2024 בהחלט הייתה שנה שבה סוף סוף הרגשתי טוב - גברים, דייטים, חיזורים, ובעיקר ביטחון עצמי שהתחיל לחזור, ולאפשר לי להנות מהחוויה.

למה לשלם הרבה?

4 מנויים ב-100 שקלים וגם חודש חינם! וואלה מובייל חוסכת המון

לכתבה המלאה

אישה מחוזרת בבר. בינה מלאכותית
סליחה?!/בינה מלאכותית

אבל עם הזמן ההתלהבות התחילה לרדת, והבנתי שלמרות שחשבתי שכבר שנה אני מחפשת זוגיות, מה שבאמת חיפשתי היה בעיקר Validation, אישור לזה שהנה, גם כמה דקות מגיל 40 עם ילד וסטטוס מבאס, אני עדיין שווה ונחשקת.

זה לא אומר שלא התרסקתי בדרך, שלא נפגעתי או נעלבתי, וזה בהחלט לא הרגיש כמו שנות ה-20 שלי, אבל בסופו של יום, במהלך שנה יצאתי לקרוב ל-20 דייטים ראשונים, הרגשתי יפה ומחוזרת, עברתי דייטים מצחיקים ומשעממים ומגניבים ומזעזעים, הכרתי אנשים והיו המון סיפורים שהחברות הנשואות שלי התחננו לשמוע.

ממש כמה ימים לפני הפגישה עם השד הטזמני, ויום אחרי שהגעתי לאירוע מלא בזוגות נשואים שגרם לי להרגיש לבד בעולם, הבנתי שנמאס לי. הרצון שלי "להעמיד דייט" רק כי אני בודדה פשוט נרגע, לא התחשק לי יותר. אולי הגעתי לאיזו נקודת סיום ערטילאית שקבעתי לעצמי בתת מודע, פתאום הדבר האחרון שרציתי היה לפגוש עוד גבר שיספר לי מה הוא עושה בחיים ויסביר לי למה זה לא עבד עם האקסית.

למרות שההסתכלות שלי על דייטים בריאה יחסית, ואני לא מגיעה לכל אחד מהם עם מטרה לפגוש את אהבת חיי אלא בסך הכל רצון להכיר אדם חדש שאולי יעניין אותי, הבנתי שעד היום הייתי 'אוגרת' דייטים, בעיקר כאלו שנגמרו בכך שמי שהיה מהצד השני הביע עניין להמשיך, כמו צלף שמסמן איקסים על החגורה, כאילו כל אחד מהם מוכיח לי כמה אני שווה.

אישה מחוזרת בבר. בינה מלאכותית
גם זה שלפניו היה מעפן, ויצאת איתו שוב/בינה מלאכותית

אחרי המפגש עם השד שלא התקשר הרגשתי מוזר. לא יכול להיות שאני קוראת את המפה כל כך גרוע. לא יכול להיות שאני לא מצליחה לקרוא גבר!

"איך יכול להיות שגבר מסתובב סביבי ערב שלם, מתלהב, מחמיא, קונה שתייה ומתנהג כאילו אני הדבר המדהים בעולם, פתאום מחליט ש"לא בא לו"? שאלתי חבר טוב שאמור להבין בדברים האלו מתוקף היותו גבר.

"הוא לא היה משהו, אבל אני הייתי מוכנה לתת לו הזדמנות!" התעצבן האגו הפצוע שלי, "מי הוא חושב שהוא?!"

"אבל אם הוא לא משהו, זאת לא אמורה להיות הקלה?"

"זה לא קשור." הסברתי את הצד שלי.

"גם זה שלפניו היה מעפן, ויצאת איתו שוב." הוא הזכיר לי את זה שדיבר הרבה יותר מדי על הכלב שלו, וגם שלח לי תמונות של הכלב אחרי הדייט, "כולם מעפנים אצלך, ואז את אומרת שאולי בכל זאת תתני עוד הזדמנות."

"לא כולם" התגוננתי, "את זה שהוא פודקאסט מהלך חיבבתי ורציתי לצאת איתו לעוד דייט."

"על הפודקאסט המהלך אמרת שהוא חופר ומשעמם, אבל היית מוכנה לתת לו הזדמנות." הוא הסתכל עלי,

"איך יכול להיות שכולם מעפנים? איך יכול להיות שכולם מזעזעים אבל את עדיין מוכנה לתת להם עוד צ'אנס, ואז את מתבאסת אם זה לא הולך?"

"אני מתבאסת אם הם לא רוצים אותי." חידדתי.

ואז הרגשתי מטומטמת.

יכול להיות שאני עדיין פצועה?
יכול להיות שמרוב שאני מפחדת שמישהו יפגע בי אני מההתחלה מכתירה אותו כמשעמם, גרוע או מעפן, רק כדי שיהיה לי "פס" אם חלילה לא ירצו אותי?

שריטה שפוגשת שריטה - אני מפחדת להיפגע ומכתירה אותו כ'לא מספיק טוב'.
הוא מרגיש שאני מתגוננת ומרים מגננה משלו, כי מי רוצה אישה לא מעוניינת שאי אפשר להתקדם איתה.
והתוצאה - גם אלו שעניינו אותי (למרות שהיו "לא משהו") לא התקדמו לשום מקום.

הרי אם אני מכתירה מישהו כגרוע, לא משנה עד כמה אני נחמדה, משהו בהתנהגות שלי בטוח משדר את זה. משהו גורם לאדם שמולי להרגיש שאני לא שם, שאני לא באמת רואה אותו או מתעניינת בו, שכנראה משהו לא "יושב" אצלי כמו שצריך לגביו, ובניגוד לילדים בני 20 (וערסים), גברים אינטליגנטים לא באמת מחפשים להוכיח את עצמם לאישה שלא מראה טיפת התעניינות.

אישה מחוזרת בבר. בינה מלאכותית
רק תהיה חמוד/בינה מלאכותית

כמו גבר חסר ביטחון שאומר שכל הנשים רק מחפשות כסף, ואז הוא שופך עליהן כסף ומדבר רק על כסף, ומתלונן שבלי כסף לא ירצו אותו.

אני באמת לא זוכרת מתי יצאתי מדייט ואמרתי על מישהו שהוא מקסים, חמוד או מעניין. גם אלו שכן המשיכו ליותר משניים או שלושה דייטים, ולא היו הרבה כאלו, תמיד התחילו ב"הוא לא נראה טוב אבל הוא מאוד אינטליגנטי" או "הוא חי בסרט אבל דווקא מצחיק."

"אני לא רוצה 'להעמיד' דייטים יותר" אמרתי לה.
פתאום הבנתי מה אני באמת רוצה - מישהו ללכת איתו לאירועים ולשבת איתו לקפה בשישי ולראות איתו סדרות, מישהו שיחזור איתי הביתה ממפגש חברתי וירכל איתי על מה שהיה, מישהו להתקשר אליו עם חדשות טובות או רעות ואולי גם שיזרוק את הזבל מדי פעם.

אולי השד בא ללמד אותי להיגמל מהצורך הזה להגן על עצמי עם שריון של "אני טובה יותר." מתוך הפחד להיות לא מספיק טובה עבור מישהו אחר. - אם אני ממילא נעלבת, כנראה שהמגננה לא עוזרת בכל מקרה, אז כבר עדיף לתת הזדמנות ולהתחיל ב"הוא חמוד", ורק אחרי להוסיף את ה"אבל".

שיהיה חמוד ושידבר יותר מדי, שיהיה חמוד ושיתלבש מזעזע, אבל קודם שיהיה חמוד. אולי אני צריכה להבין שגם אם מי שנמצא מולי מעניין, נחמד וחכם, אני לא צריכה להשוות ביננו, וחייבת להפסיק לנסות להוכיח לעצמי כמה אני בסדר. ולו רק כי כשאני רואה אנשים אחרים עושים את זה, זה מרגיש לי מזיע ממאמץ.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully