זמן קצר לאחר לידת בנם היחיד, החליטו בני זוג שהיו נשואים טריים להתגרש ומאז 2017 הם מעסיקים את מערכות המשפט והרווחה. בתחילת 2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה שהמשמורת על הילד תהיה אצל האם. אלא שבסוף 2023 הגיש האב תביעה להעברת המשמורת אליו ולחילופין למשמורת משותפת ולשינוי בזמני השהות, מאחר שלטענתו קיים ניכור הורי מצד האם.
בתסקיר של עובדת סוציאלית שהוכן לבקשת בית המשפט לענייני משפחה הומלץ על אחריות הורית משותפת ועל זמני שהות שוויוניים בין ההורים, חרף העובדה שמדובר בקטין בסיכון גבוהה לנוכח התנהלות האם. בתסקיר לא הומלץ על העברת משמורת לאב מחשש ש"הדבר עלול להוביל להחרפת היחסים ובכך להשפיע לרעה על מצבו הנפשי של הקטין".
פחות באדיז: שחר ואיילה כנראה הולכים ליפול למלכודת הזאת
"הרבה פעמים לא התחשק לי ועשיתי את זה": הוידוי המזעזע של מעין
הם נורא יפים, אבל הוא תיכוניסט והיא דוקטורנטית, וזה לא יעבוד
לימים, בעקבות המשך הניכור ההורי שבו נקטה האם כלפי האב תוך שהיא מעמידה את הילד במצב רגשי מדאיג ובקונפליקט נאמנויות, קבע העו"ס כי מדובר בקטין בסיכון ויש מקום לבחון בשנית את שאלת זמני השהות. בעקבות כך נערך תסקיר נוסף שבעקבותיו הומלץ לצמצם את זמני השהות של הקטין אצל האם. חברי וועדת תסקירים שהתכנסה בעקבות התסקיר התרשמו שהסביבה ההורית של האב בריאה יותר עבור הילד ועל כן הומלץ שמרכז חייו יהיה בביתו וכי החל מהשנה הבאה הקטין יילמד בעיר מגורי האב, הומלץ לאסור על האם להגיע למסגרת הקטין וכן לקיחת הקטין לטיפול פסיכולוגי. בית משפט לענייני משפחה לא קיבל את המלצות התסקיר הנוסף וקבע אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שוויונית, וכי הקטין ימשיך להתחנך במוסד החינוך שליד בית האם.
הילד 'פתאום' רוצה להחליף את שם המשפחה לזה של האם
האב לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד ארתור שני. לטענתו קיים ניכור הורי ממשי ויש להציל את בנו ממצב שבו הוא ינותק מאביו. האב סיפר שהאם לא משתפת פעולה עם הטיפול הרגשי, האם הוציאה אותו מקבוצת הוואצאפ הכיתתית, האם מגיעה לבית הספר של הקטין על מנת להחליף את ארוחת העשר שהאב הכין לו, הקטין מסרב להשתתף בחוגים כשהוא אצל האב, הקטין עונד שרשרת שעליה מתנוססת המילה "אמא" והוא לא מוריד אותה והוא גם טוען שהמזון אצל משפחת האב מגעיל וכן בנו רצה להחליף את שם משפחתו לשם משפחת האם ועוד. האב דרש כי יקבע ש"מרכז הכובד" של חיי הקטין יהיה אצלו, ולהורות שהקטין יילמד במסגרת חינוכית ליד בית האב וכן להעניק סמכויות פיקוח למטפל הרגשי.
בית המשפט המחוזי בהרכב של 3 שופטים הפעיל את סמכויותיו הקבועות בחוק מהטעם לפיו פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה אינו מנומק דיו וזאת על מנת למלא אחר טובת הקטין הספציפי. נמצא שהתנהלות האם מלמדת על סירובה לציית לפסק הדין שהורה במפורש שהקטין ימשיך לשהות בצהרון. בפועל, האם גורמת לקטין לא להישמע להנחיות בית הספר והצהרון ולבצע פעולות שיכולות אף לסכן אותו. האם גם מסרבת לשתף פעולה עם הוראות נוספות שנקבעו בפסק הדין ואף בהחלטות קודמות ולפיהן הקטין ימשיך להיות מטופל אצל פסיכולוג.
ביהמ"ש המחוזי קבע שלא היה מקום לסטות מההמלצה העיקרית של התסקיר השני - העברת "מרכז הכובד" של חיי הקטין לבית האב. הנימוק לאי קבלת ההמלצה שהקטין ילמד ליד בית האב מבוסס על כך שהקטין התרגל למחנכת שלו וניתוקו "יערער את הקטין עוד יותר" ויקשה על הקטין להתרגל למסגרת חדשה. ברם, אין בנימוק זה בכדי להצדיק סטייה מהמלצת התסקיר ביחס למקום לימודי הקטין. ראשית, לא ידוע האם אותה מחנכת תמשיך גם בשנה הבאה. שנית, והוא העיקר, לאור ניצני הניכור ההורי וההתנהלות של האם הגורמת לקטין להשחיר את דמותו של האב בעיניו ויוצרת קונפליקט נאמנויות אצלו, קיימת חשיבות רבה לכך שהאם ואף הקטין יפנימו את מרכזיותו של האב בחיי הקטין. לכן, העברת הקטין לבית ספר שליד בית האב החל מהשנה הבאה, תשדר מסר חשוב וחיוני זה.
בית המשפט המחוזי ביטל את משמורת האם והזהירה כי אם תמשיך לפגוע בדמות האב בעיני הקטין ולבצע פעולות הפוגעות בקטין ובמיוחד בנפשו, תישקל העברת המשמורת לאב.
לדברי עו"ד שני מדובר בפסה"ד מיוחד מקום בו ביהמ"ש המחוזי הפך החלטה של ביהמ"ש לענייני משפחה וביטל את ההגדרה של האם כמשמורנית וקבע כי ההגדרה תהיה "אחריות הורית משותפת" כמקובל כיום. לדבריו, מדובר בפסיקה חשובה מקום בו נקבע שיש "חשש לניכור הורי" ולא ניכור הורי בפועל אך בפסיקתו של בית המשפט המחוזי מגולמת החשיבות להקדים תרופה למכה ולמנוע פגיעה בזכויות האב ובזכות הקטין לקשר רציף ותקין עם שני הוריו.