יש סיבה למה ההדחה של הגרי כל כך כואבת לנו - דניאל הגרי היה הדאדי הלאומי של כולנו, דמות שמדינה שלמה נתלתה במילותיה ערב אחרי ערב כמו ילדים שמחכים לסיפור לפני השינה. נשים עפו עליו כאילו הוא ג'ורג' קלוני בתקופת "ER", וגם גברים הודו בסתר שהם היו מוכנים לקבל ממנו פקודה או שתיים בלי לשאול שאלות. הוכחה חיה שמשיכה נשית (וגם גברית!) לא תלויה במראה חיצוני - כי בינינו, גם הוא וגם נחמן שי, הדאדי הלאומי של שנות התשעים, נראים יותר כמו פטוצ'יני אלדנטה מאשר דוגמני על של גוצ'י. ועדיין, הכריזמה השקטה הזו? תחושתצ הביטחון? שורפות.
בואו ניישר קו: כשאנחנו מדברות על דאדי, אנחנו לא מתכוונות לאבא הביולוגי ששואל אם לקחת סוודר אנחנו מדברות על הגבר המבוגר, הסמכותי, הבלתי מעורער, שמקרין יציבות של הר געש רדום גם כשהעולם מסביב מתפוצץ כמו זיקוקים ביום העצמאות, רק בלי השמחה. וזה מה שדניאל הגרי היה בשבילנו מה-7 באוקטובר, כשהכי היינו צריכים וצריכות אותו.
אייל גולן בא בשביל הזהב, והוא ייקח את הכל, אם תתנו לו
ממליצה לך: קיצור הדרך הגאוני של קים קרדשיאן שווה חיקוי
אבות נושמים לרווחה: בג"ץ בלם את בתי הדין הרבניים
הגבר הזה שמספיק שיגיד "המצב בשליטה" כדי שתרגישי שגם אם השמיים נופלים, הוא כבר תפס אותם ביד אחת ומסדר אותם בחזרה במקום. זה שכשהוא מדבר, אף אחד לא מערער. זה לא הקוביות בבטן או שיער מלא, אלא היכולת להקרין ביטחון שגורם לך להרגיש שמישהו סוף סוף יודע מה הוא עושה - גם אם העולם מתפרק. אבל עכשיו, כשהגרי פושט את המדים (מטאפורית, כן? אל תדמיינו יותר מדי), נשאלת השאלה: מי יחליף אותו? מי ייכנס לנעליו הענקיות של "הדאדי הלאומי"? בזה לא נראה מבטיח:
@peteluli נשות ישראל, הפרטים שלא ידעתן על דניאל הגרי… פטלולי תגלה לכן ? #דוברצהל #שגר #פוריו #חרבותברזל #חרבות_ברזל #יורה #צהל ♬ צליל מקורי - פטלולי
אז מה הופך גבר לדאדי אמיתי? הנה הקריטריונים הבסיסיים:
- סמכותיות טבעית - לא צריך לצעוק, לא צריך להשתולל. מספיק מבט חטוף או הרמת גבה כדי שכולם יתיישרו כמו חיילים במסדר.
- קול יציב ומרגיע - כזה שגורם לך להפסיק לגלול בטיקטוק באמצע ולחכות בשקט לבשורה הבאה.
- כריזמה פיקודית - אם הוא אומר "אל תדאגי, הכל בסדר", את מפסיקה לדאוג מיד - גם אם המטבח עולה באש.
- יכולת לעמוד מול מדינה בפאניקה ולהקרין שלווה - כי אין דבר סקסי יותר מלדעת שמישהו תפס את ההגה בזמן שכולם צורחים.
תא"ל (מיל') אפי דפרין - דאדי קשוח
קריירה צבאית מפוארת עם רקע קרבי וניסיון בפיקוד בכיר.
פרופיל סמכותי של מפקד שטח - איש של החלטות מהירות וחדות כמו סכין צבאית שווייצרית.
סגנון דיבור שנשמע כמו "בואי לכאן, אני אסביר לך פעם אחת וזהו", ולא "בואי נפתח את זה על כוס קפה".
דאדי או לא דאדי?
דפרין מביא את הוויב הקשוח והסמכותי, אבל חסר לו הטאץ' של הפסיכולוג הצבאי שיודע לעטוף מדינה שלמה בחיבוק מילולי. הוא יותר "תעשי מה שאמרתי" ופחות "אני כאן בשבילך, הכל יהיה בסדר". אז אולי הוא יותר המפקד הקשוח מאשר הדאדי המרגיע שכולנו צריכים כרגע. וגם, בינינו, לא בטוח שהוא יגרום ללב של מישהי לדפוק כמו שהגרי עשה עם המשפטים היבשים שלו.
אל"ם בני אהרון - דאדי מתודי
לשעבר מפקד חטיבה 401 (כן, טנקיסט. ואם יש משהו שמסמל יציבות זה טנק ששום דבר לא עוצר אותו).
ניסיון פיקודי נרחב ויכולת לתדרך חיילים בלי מילים, רק עם מבט חודר שיכול לקדוח חור בקיר.
כנראה מסוגל להגיד "תירגעי" בצורה שתגרום לך לשכוח מהצפה של הודעות בווטסאפ.
דאדי או לא דאדי?
אהרון נראה כמו מישהו שיודע לשלוט במצב, אבל חסר לו הקסם הרך-אך-סמכותי שגורם למדינה שלמה להרגיש שהיא בידיים טובות. הוא יותר "תדריך מסודר" ופחות "חיבוק דובי". וכרגע, לא נראה שהוא יצליח לגרום למישהי (או מישהו) לעוף עליו כמו שהגרי עשה בלי להתאמץ בכלל.
מי הדאדי שלנו?
מי יזכה?
משימה לא פשוטה, ללא ספק. אין כרגע מועמד שהוא ONE-TO-ONE REPLACEMENT של הגרי, אבל אם חייבים לבחור, ממש עם הגב לקיר, תא"ל אפי דפרין נראה כמו ההימור הכי בטוח - לפחות עד שיתגלה מישהו חדש שיודע גם לפקד וגם לחבק. ואולי גם יצליח לגרום ללב שלנו לרפרף כמו שהגרי עשה.
ובינתיים, כשאין לנו אף אחד שיגיד שהכול בשליטה, נשאר לנו להתמודד לבד עם הפאניקה. אולי הגיע הזמן לפתח דאדי פנימי, או מישהו שלא תלוי בביבי. עד אז, נמשיך לחפש את הדאדי הבא של ישראל - כי אם יש משהו שבטוח, זה שאנחנו זקוקים לאחד כזה יותר מתמיד.