לבובת הברבי האיקונית, מרכיב עיקרי באוספים של צעצועי ילדים ברחבי העולם כבר יותר משישה עשורים, יש מוצא מפתיע שאולי לא ידעתן עליו. בניגוד למה שרבים יכולים לשער, העיצוב של ברבי התבסס על בובה גרמנית בשם Bild Lilli, אשר שווקה במקור כפריט פורנו למבוגרים ולא כצעצוע לילדים. בובת המין הגרמנית הזו שימשה השראה ישירה למה שיהפוך לאחד הצעצועים המפורסמים בעולם.
קודמתה של ברבי נוצרה על ידי האמן Reinhard Beuthien עבור עיתון הצהובון הגרמני Bild-Zeitung בהמבורג, כדמות "בילד לילי" - בלונדינית שנונה, פרובוקטיבית ועצמאית שלעתים קרובות מצאה את עצמה במצבים מסוכנים ושנויים במחלוקת. היא הוצגה כגולד דיגרית אחרי המלחמה שפיתתה מחזרים עשירים. בקריקטורה בולטת אחת, כאשר שוטר מזהיר את לילי על לבישה לא חוקית של ביקיני על המדרכה, היא עונה, "אה, ולדעתך, איזה חלק עלי להוריד?". הדמות גילמה סוג מסוים של הומור ומיניות למבוגרים שפנו לקהל הקוראים המבוגרים של העיתון. דמות הקומיקס הפכה כל כך פופולרית שבשנת 1953 החליט העיתון לנצל את הצלחתה על ידי יצירת גרסת בובה תלת מימדית.
השיטה שאיילה דיברה עליה נקראת RBDSM: הנה כל מה שצריך לדעת
ליר היא לא התגלמות הרוע הכי גדול מאז היטלר ודיאן שוורץ
הגמגומים הטיפוליים של שחר גובלים בשקר: איילה על סף פיצוץ
בובת Bild Lilli, שנמכרה לראשונה במערב גרמניה ב-1955, שווקה במפורש כפריט חדשני למבוגרים. קוקו בלונד פלטינה, איפור כבד, גבות מקושתות, שפתיים מקומטות אדומות, צללית כחולה, וגזרה מבוגרת עם שדיים עצומים. לבובה לילי היו תכונות פיזיות ייחודיות שהדגישו את אופייה הבוגר. בניגוד לכף הרגל המקושתת של ברבי עם אצבעות רגליים מוגדרות, רגלה של לילי הסתיימה בצורת משאבה עם עקבי סטילטו בשחור מבריק. בחירת העיצוב הזו הדגישה עוד יותר את מטרת הבובה, וערוצי השיווק וההפצה הבהירו את קהל היעד שלה סופית - בובות לילי נמכרו בחנויות טבק, ברים וחנויות צעצועים למבוגרים ברחבי גרמניה.
גברים היו רוכשים בובות לילי כמתנות גאג למסיבות רווקים או כמזכרות. יש שהציגו אותם על לוחות המחוונים של המכוניות או שלשלו אותן ממראות אחוריות כפריטים דקורטיביים היתוליים עם קונוטציות מיניות. עיתונאי במגזין הניו יורקר, אריאל לוי, התייחס מאוחר יותר ללילי במפורש כבובת מין.
בשנת 1956 רות הנדלר, מייסדת שותפה של חברת הצעצועים האמריקאית מאטל, נסעה לשוויץ עם משפחתה. במהלך טיול זה, הנדלר נתקלה בבובת לילי, אשר משכה את תשומת לבה של בתה בת ה-15 ברברה. הנדלר רכשה שלוש בובות של לילי - אחת לבתה ושתיים כדי לקחת בחזרה למאטל בארצות הברית.
הנדלר כבר הבחינה בעבר שבתה ברברה העדיפה לשחק עם בובות המייצגות מבוגרים ולא בובות תינוקות, שהיו בובות הילדים השולטות באותה תקופה. היא כבר הגתה את הרעיון לבובה בעלת גוף מבוגר עבור ילדים, אבל נתקלה בהתנגדות מצד בעלה אליוט (המייסד-שותף של מאטל). מציאת בובת לילי סיפקה להנדלר מודל מוחשי לקונספט שבו דגלה, ועזרה לשכנעו.
עם שובם לארצות הברית, הנדלר עבדה עם המעצב ג'ק ריאן כדי לעצב מחדש את הבובה. היצירה שהתקבלה נקראה "בארבי" על שם בתה של הנדלר, ברברה, ועשתה את הופעת הבכורה שלה ביריד הצעצועים הבינלאומי האמריקאי בניו יורק ב-9 במרץ 1959. הברבי הראשונה לבשה בגד ים עם פסי זברה בשחור-לבן עם קוקו ייחודי והייתה זמינה כבלונדינית או ברונטית.
בעוד שברבי שאלה בבירור את העיצוב הפיזי שלה מלילי, מאטל נקטה בצעדים משמעותיים כדי להרחיק את המוצר שלהם מהמקורות המיניים של השראתו. בעוד שלילי שווקה למבוגרים עם נימה מינית מרמזת, ברבי שווקה במפורש כ"דוגמנית אופנה בגיל העשרה" לילדים. מעצבת האופנה של מאטל, שרלוט ג'ונסון, יצרה ליין בגדים עבור ברבי, והדגישה את תפקידה של הבובה כאייקון אופנה, אבל למרות המאמצים של מאטל למקם את ברבי כצעצוע לילדים, הפרופורציות הבוגרות של הבובה יצרו מחלוקת מההתחלה. מחקרי שוק הראו שחלק מההורים לא חשו בנוח עם שדיה של הבובה. רות הנדלר, לעומת זאת, הגנה על הבחירה העיצובית הזו, וקבעה: "כל ילדה קטנה זקוקה לבובה שדרכה תקרין את עצמה לתוך החלום של עתידה. אם היא התכוונה לעשות משחק תפקידים של איך היא תהיה כשהיא תהיה בת 16 או 17, זה היה קצת טיפשי לשחק עם בובה שיש לה חזה שטוח. אז נתתי לה שדיים".
במרץ 1961, לואי מרקס וחברתו, שלילי הייתה שייכת להם, תבעו את מאטל בגין הפרת פטנט הקשורה לעיצוב מפרק הירך של הבובה. התביעה גם טענה כי ברבי היא "העתק ישיר" של בילד-לילי וכי מאטל "הציגה את עצמה באופן כוזב ומטעה כמי שעיצבה אותה". מאטל טען נגדו, והתיק הוסדר בסופו של דבר מחוץ לבית המשפט.
לבסוף, בשנת 1964, מאטל רכשה את זכויות היוצרים והפטנטים על בובת ה-Bild-Lilli תמורת 21,600 דולר (שווה ערך לכ-213,000 דולר עכשיו), לקחה בעלות משפטית על העיצוב שהיווה השראה למוצר הדגל שלה.
למרות מוצאה המפוקפק, ברבי הפכה במהירות להצלחה פנומנלית אצל ילדות. בשנה הראשונה לבדה נמכרו כ-350,000 בובות ברבי, מעבר לציפיות השוק. בשלוש השנים הראשונות, מאטל נאבקה לעמוד בביקוש, ובמהלך העשורים שלאחר מכן, ברבי התפתחה מבובת אופנה לאייקון תרבותי, ונוספו לה קריירות, סיפורים ועיבודים רבים למדיות שונות.
מאז הצגתה, נמכרו יותר ממיליארד בובות, מה שהופך אותה לקו המוצרים הגדול והרווחי ביותר של החברה. המותג התרחב לזיכיון מולטימדיה הכולל משחקי וידאו, סרטי אנימציה, סדרות טלוויזיה ולאחרונה סרט לייב אקשן בבימויה של גרטה גרוויג שזכה לדירוג PG-13 (צפייה בנוכחות הורים ומעל גיל 13) רמז, אולי, למקורה הלא לגמרי תמים של הבובה.