הדבר היחיד שגורם לזוגות של חתונמי לעבוד, חוץ משידוך של שני אנשים שנראים טוב - הוא אלכוהול. אני באמת לא יודעת ממי נהניתי יותר בפרק הזה - שחר ואיילה השיכורים, נועם השיכור או מור השיכור.
אבל למה לרוץ קדימה? תנו לי לחזור להתחלה - לשלב המוזר הזה שבו כל זוג מגיע ומנסה להבין מי עוד סובל כמוהו, ומי סובל יותר. זה מתחיל בשיחות עידוד בחדר כשמור אומר לחיה שהוא איתה תמיד ושהיא 1.57 של כריזמה, שיחה שמזכירה אמא שמלווה את הילד שלה לכיתה א, וממשיך במה שנראה מהצד כמו החלטה משותפת "לצאת טוב" מול הזוגות האחרים.
עכשיו כשכולנו יודעים שהם יחד, אתם חייבים לראות את זה
חיוך שכבש את הרשת: הסיפור ההזוי של הסטודנטית שנעצרה
75% מהנשים חוות כאב מיני בשלב מסוים בחייהן, ושותקות: למה?
הם מגיעים בזהירות למפגש, מתחילים לגשש ולנסות להבין מי עוד סובל ולמי רע, ואז חן מחליטה שהיא צריכה לשלוף את הז*ן ולהטיח אותו בשולחן כדי להוכיח למי יש הכי גדול: "יש לנו שלט על הדלת" היא מודיעה חגיגית, רק כדי לשמוע את שחר ממלמל בשקט שהוא קיבל מדף.
זה נחמד, ופותח מעין משחק פוקר עקום בו איזבל מחליטה לצאת בהצהרה דרמטית משלה ולגרום לכולם להרגיש לא בנוח כשהיא מוודאת שכולם רואים שהיא ונועם בלי טבעות. וגם שהיא שונאת אותו. אבל את זה היא לא אומרת ממש ככה, היא רק זורקת לו מבטים נגעלים והולכת לדבר עם אולה, אתם יודעים - יפה ליפה, עם משפטים כמו "אני מאוד מזדהה איתך" כשאולה אומרת לה כמה רע לה.
אולה מצידה קופאת מקור אבל מסרבת לשים מעיל, פשוט כי 5 דקות לפני אופיר אמר לה באסרטיביות שממש קר והיא צריכה לשים מעיל, אז היא נובחת "אופיר, די!" וכועסת עליו, כי הוא לא יגיד לה מה לעשות - בעיקר אחרי שהיא אמרה לו להגיד לה מה לעשות והוא עושה את מה שהיא אמרה, אבל אולי בגלל שהיא אמרה לו להגיד לה ואז הוא אומר לה אחרי שהיא אמרה לו, זה מעצבן אותה. הבנתם? לא? יופי, זאת המטרה של אולה. תשאלו כל מדריכת דייטינג מטעם עצמה באינסטגרם - גברים מבולבלים הם גברים שרוצים אותך, ואופיר ממש רוצה את אולה. כל כך רוצה אותה שאחרי סבב בין כל הגברים הוא מעדכן אותה שהם במצב ממש ממש טוב, ושיתר הזוגות סובלים הרבה יותר מהם.
בין לבין שחר וברק נכנסים לשיחת עומק שכוללת משפטים כמו "אני רואה אותך אחי," ו"זה זמן טוב להימדד בו." על מה הם מדברים? על התהליך, כמובן. הם פשוט עסוקים כל כך בסופרלטיבים ששחר שוכח שאלכוהול גורם לך לעשות ולהגיד הרבה יותר שטויות מקנאביס, והוא שותה עד שהוא מתחיל לצעוק באמצע השולחן איך קוראים לאיש שמחלק בורקס בשר. הדבר היחיד שעושה לו את זה יותר מאלכוהול זה קהל - ומסתבר שהשילוב של שניהם גורם ל'סחבק לתת עבודה' כמו שהוא אמר באחד הפרקים, והוא עף כל כך גבוה שהוא שוכח שהוא בכלל לא נמשך לאיילה, ובין ליטוף למחמאה הוא מנשק אותה בלהט של ילד שאוכל ברוקולי.
ממש ליד שחר השיכור יושב לו נועם השיכור, שהוא ללא ספק הדבר הטוב ביותר שקרה לתוכנית הזאת. בהתחלה הוא עושה שיחת עידוד מסטולית למור, שיוצא ממנו 'מואר' ומודיע לחיה שהוא מתחיל לשמור שבת ואז הוא מגביר ומתחיל לעשות משהו שממש ממש מעצבן את איזבל - ליהנות.
"אני לא מתה על האנרגיות האלו" אומרת לו איזבל בסוף היום בחדר, מרוצה שהיא מצאה עוד משהו לא לאהוב בו, חוץ מהמראה שלו, מהאופי שלו, מהדרך שבה הוא נושם או מהקיום הכללי שלו, "קשה לי איתן."
יופי איזבל, באמת 17 דקות לא התלוננת. טוב שבאת.
מצד שני נראה שנועם סוף סוף מתחיל להבין את האירוע ולקלוט שהוא לא נלחם על הזיכוי לאהבה, אלא על הזכות פשוט להתקיים ואולי להיות ידיד של איזבל - והוא גם מבין כנראה שממש לא בא לו להיות ידיד של איזבל, כי איזבל לא מצחיקה או נחמדה או מחבבת אותו. אולי זאת גם ההבנה שהוא כבר רגל וחצי מחוץ לתהליך, ובטח יגיעו לידים אחרי התוכנית, אז אפשר להתחיל לקפל את הבסטה.
בין טקס חלוקת בורקס הבשר של רוני להתמוטטות החומות הרגשיות של מור, נראה שכולם מצאו את הנבל של העונה - אור, שעשה מעשה פשוט נוראי, נסע לסקי ולא סבל עם כולם. "לטומורולנד?!" משתנקת איזבל (כנראה מקנאה, לה לא נתנו לברוח ככה), ומדליקה את כל השולחן, שמתחיל לתקוף את אור עד שבר מצייצת שזה ממש לא עשה להם טוב. זה הרגע בו כולם מתרצים ונרגעים - פשוט כי לפני זה בר ואור נראו כמו זוג מאושר, ועכשיו כשברור שגם הם סובלים, אפשר לעבור הלאה.
ההלאה הזה הוא שקד - מסתבר שהוא נותן יותר מדי עצות ומספר מעט מדי קשיים, מהלך בעייתי לאור העובדה שקשיים, סבל והתמודדויות הם מה שנדרש כדי להיות חלק מהחבר'ה. אפילו חן מבינה שהצהרת השלט בהתחלה גרמה לכולם לפתוח עליה עיניים אז היא מנסה להסביר שבעצם היא התבלבלה וברק והיא בכלל לא מתאימים כי היא נגד דת (למרות שברק מניח תפילין וזה סקסי בעיניה) ושהוא מג"בניק (שזה יחידה בצה"ל, וזה לא באמת משנה שום דבר) ושהפוליטיקה שלהם שונה (אוי לא, הקולות שלהם יבטלו אחד את השני בקלפי).
היחידים שלא אכפת להם ולא מנסים להוכיח שום דבר הם מינדי ואסף, שמצידם ממשיכים להיות זוג שהוא מרציפן בשוקולד - נראים וואו, אבל בלי טיפת טעם בפנים. בין התחרמנות לעפעוף מוגזם הם אומרים אחד לשניה כמה הם הכי טובים והכי מאוהבים וכמה כל הזוגות האחרים גרועים. מצד אחד הם צודקים. מצד שני, הזוגות האלו, שנכנסים אחד לתוך השניה והופכים לאיזה יצור כלאיים שהוא יחידה אחת שלא מסוגלת לתקשר עם העולם שבחוץ בדרך כלל מוצאים את עצמם מאוד לבד, ואחרי שההתלהבות יורדת והם מבינים שהם נשארו בלי חברים או אופי, הם כבר לא נשארים יחד רק כי הם רוצים, אלא כי פשוט אין להם לאן ללכת בנפרד.
אני מאוד מקווה שההתבודדות הזאת שלהם היא תוצאה של התרגשות והעובדה שהם היו הסחים היחידים בשולחן (למה אני בטוחה שאסף לא שותה אלכוהול כי הגוף שלו הוא מקדש ואלכוהול זה רעל?), כי אם יש משהו שדווקא כן חשוב לשים לב אליו בזוגיות - זה לא שצריך לעבור מכשולים ולסבול, וגם לא שזוגיות היא משהו קשה שצריך לעבוד עליו, כי היא לא תמיד כזאת/ מה שכן חשוב לזכור ונראה שיותר מדי מהמשתתפים שכחו' זה שכשנכנסים לזוגיות כדאי מאוד לשמור גם על מי שהיינו לפני שנכנסנו אליה, ולא להתמוסס לתוך יחידה אחת זוגיות ולהפוך לחצי של משהו בדרך.