מיכל דליות הלא היא סופר נאני' מדריכת ההורים הראשונה לשמה, התראיינה בפודקאסט של איתי סגל, מבית all in. כשנשאלה סתמית האם הייתה מעדיפה לטפל בילד בן 5 או לחזור לגיל 5 בעצמה, ענתה את התשובה קורעת הלב הבאה - לטפל בילד, כי זה מה שקרה לה בגיל הזה:
"תקשיב, אני בתוך הסטטיסטיקה, המאוד ברורה. דרך אגב בנים ובנות מתעללים מינית או עושים להם כל מיני דברים שקשורים באותם מספרים - ואנחנו לא נזהרים על הבנים שלנו עד גיל 12. בגיל 12 זה כבר הופך יותר לבנות. אז גם אני. נגעו בי והתנהגו אליי לא יפה וכל מיני דברים מגעילים כאלה ואחרים. בגיל 5. נזכרתי בזה בשנות הארבעים שלי" היא מספרת ונזכרת בתהליך שגרם לה להיזכר שנפגעה מינית בילדותה.
תעלומת החתול הירוק: הבגידה שנחשפה בגלל טיפ ניקיון באינטרנט
פוליאמוריה: למה יותר מאהבה אחת יכולה להיות מתכון לאושר
פריחה רגשית או משבר ביחסים? יש סיבה למה הכל קרה בחודש מרץ
"בגיל 40 חזרתי ללימודים. ולמדתי להיות את מה שאני היום. כשאני למדתי אז היה לנו מה שגם אני עושה אצלי בלימודים - סמסטר שלם של מודעות אישית ומקצועית. מודעות אישית זה אומר הכר את עצמך. למשל ראי מה קורה לך כשנכנסת לקליניקה אישה, שמרגישה שאני מרגישה שהיא קורבנית. אני הייתי מתעצבנת באותו רגע כי אני רוצה אוהבת אנשים חזקים. או הייתי היו גברים שהיו נכנסים אליי לקליניקה והייתי חשה מאוימת. זאת אומרת אני חייבת להכיר את זה על עצמי, להבין שזה לא הוא בכלל. זה משהו שעובר עליי, וכדי להיות מטפלת טובה אני חייבת להצליח לבודד לגמרי את מה שעובר עליי. מי שנמצא אצלי בקליניקה - הגבר הזה - הוא פשוט סתם גבר. זה שהוא מזכיר לי מישהו אחר לא אשמתו.
כשסגל שואל אותה אם מותר לשאול מה הלאה, היא אמרה בכנות שהייתה מעדיפה שלא להיכנס לזה: "אני שמה את זה בצד. זה לא, זה לא מנהל אותי, זה חלק מהיותנו תמיד, זה חלק ממי שאנחנו, וזה גם לא נגמר שם. זה אני. תמיד הייתי כנראה כזאת שמושכת בנים ובאמת תוססת וסקסית, ודעתנית. עושה רוח בכל מקום, אז זה משהו שהייתי צריכה ללמוד ללמוד לחיות אותו ולהדוף אותו כל הזמן".
כשאמת כזו כמעט נפלטת מפיה של אחת הנשים המוכרות והחזקות בישראל, אי אפשר שלא לתהות כמה נשים עוד מחזיקות זיכרון אימה כזה, מודחק או מודע.