פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      דניאלה פיק (ספלאש)צילום: ספלאש
      דניאלה פיק (ספלאש)צילום: ספלאש

      נמשכת לשכל שלו? הנה מה שאת צריכה לדעת על הגבר האינטלקטואל

      הנטייה המינית הספיוסקסואלית היא אחת המעניינות - אחד מתוך עשרה אנשים נמשכים לשכל של בני הזוג הפוטנציאליים, מבורך - אבל מה אם לא בילית את נעורייך בספרייה? הנה כמה פתרונות שיעזרו לך להגיש אינטלקטואל

      תמיד רצית להיות הבחורה האינטלקטואלית והחריפה ביותר בסביבה? לא? טוב, אז תתחילי לרצות, עיניים שלנו. כי הדבר יקדם אותך הן חברתית והן בקרב ז'אנרים כוסוניים שונים ומשונים בעיר. ורגע לפני שהטוקבקיסטים צדים אותי על חוסר הפמיניסטיות שבדבר - הבא נבהיר, כי קריאת ספרים אינה משמשת למטרת ציד-בנים כמו להעשרת הרוח וההשכלה שלך. אל תשכחו שהכל בהומור, ושאני חלילה לא מבקשת מאף אחת להשתנות בשביל אף אחד.

      את הפייסבוק ואת האינסגרם שלנו כבר ראית?

      רק אציין, שאם השכלת ונפתחת לעולמות חדשים, ועל הדרך הפלת ברשתך את הגבר התורן, אז מה טוב, לא? חוצמזה, התכנסנו כאן היום כדי בעצם לצחוק על כולם וליהנות מהחיים. אז איך זה מרגיש להחזיק בתשובה שנונה לכל שטיק, שנובעת מידע נרחב ועולם רפרנסים גדול? אז אם תמיד רצית להיות הבחורה האינטלקטואלית והחריפה שלכל סיטואציה יש לה ציטוט מתאים, הנה מה שאת צריכה לדעת כדי להפוך כל אחד למעריץ

      המאצ'ואיסט

      האם הגבר שאת מייחלת לו אוהב ציד, ספורט, חתיך לא נורמלי, זיין שאין דברים כאלה וירה לעצמו בראש ברובה ציד? אם כן (חוץ מהסעיף האחרון, ואולי גם חוץ מהציד), אז את מאוהבת בסוג של המינגווי. זהו גבר שרמנטי ומאצ'ואיסט שיחבק אותך חיבוק מגונן, שיגדל שפם (ואפשר רק להתפלל שלא ייראה בשפם הזה כמו רוצח אלא כמו פרדי מרקיורי), ובקיצור, שיפטפט על וויסקי סינגל-מאלט או ברבן, ויהמר מדי פעם או משהו בסגנון. במקרה של הגבר המדובר, אם יש לו מוח בתוך הגולגולת וגם אהבה כלשהי לקריאה, אין ספק שה-Dude אוהב הן את ספריו של המינגווי שמומלצים גם ככה, והן את השירה של צ'ארלס בוקובסקי; משורר אמריקאי שאהב לכתוב על סקס וזימה, על נשותיו, שתייה חריפה, ועוד דברים שאת מדמיינת בשחור-לבן. מספיק שתאנפפי לו, "קראת את 'עד שהאצבעות יתחילו לדמם' של בוקובסקי?", והוא מנשק אותך כמו בסרט 'קזבלנקה', עם כובעי הבארט המיושנים ומה לא.

      הרוחני

      חזרת מהאשראם מאוהבת וקצת-קצת פלופה? קרה לטובות ולגרועות ביותר, ידידתי היפה, ועכשיו עלייך ללמוד את רזי הדברים שהו-כה-הקסימו אותך, כמו איך לנשום עמוק ולראות דברים בראייה רחבה ומיינדפולנסית, ואיך לנשק עצים ולרקוד עם חישוק. בכל מקרה, אל תראי אותנו ככה, כולנו וכותבת המילים האלה בפרט חובבת את הז'אנר הזרוק, ולפיכך תמליץ לך הן על ספריו של פאולו קואלו - כן כן, כותב האלכימאי; והן על התרגומים של ניסים אמון, ישראלי שהתנזר(!) ולמד כל כך הרבה בודהיזם ושיט, שהוא תרגם את כל הכתבים העתיקים והחדשים מהעולם הזה. ספר הטאו, חכמת המזרח, וכן הלאה. מעבר לתרומה האישית לך ולרוגע הנפשי שלך, תמיד תוכלי לזרוק לבחור פרוע-השיער שהתאהבת בו ושמנגן על חליל מעץ, "אתה לא יודע שזה נובע מחיבור לילד הפנימי?", ולכבוש את ליבו הפנטסטי.

      ההיפסטר

      דוד אבידן היה משורר ישראלי, פרוע וחובב סמים, שכתב בצורה צפופה, חופשית ומיוחדת, וברגע שתעלי את שמו באוזניי ההיפסטר-סטייליסט הקרוב לביתך, הוא יתעלף במקום. ואז יתעורר, ויינשא לך. באופן אלטרנטיבי ואירוני, כמובן. מלבד העובדה שכיף לקרוא את אבידן, ושהבחור אהב סמים פסיכדליים יותר משאת אוהבת צלליות, קרנו עולה כעת מחדש, ואנו מבטיחות לך שנקיבה פשוטה בשמו תקנה לך חצי מתל-אביב. לגבי פרדריך ניטשה, הגרמני החביב שכתב ספרי פילוסופיה בערמות וגידל את השפם ההזוי בהיסטוריה ואז השתגע ומת, ובכן - כמובן שכל הספרים שלו מומלצים, אבל הספר "אנושי, אנושי מדי; ספר לחופשיים ברוח" מבטיח לך תמצות מרתק של הציטטות הגדולות שלו, ואם תשמרי את הספר הזה קרוב לליבך, תשיגי לך כל גבר משכיל ורגיש מבניין גילמן שרק תרצי.

      הרגיש

      נו, באמת צריך לפרט פה? המשורר הישראלי הזה אהוב כל-כך על רגישי עמנו, שמספיק שתעשי ניסוי: רכשי את ספר שירי האהבה של עמיחי, הניחי בפשטות על מדף בבית שלך, וראי איך כל אדם שנכנס חייב להגיב ולהתחיל לקרוא שירים שלו בפאתוס. בכנות, זה בדיוק כמו שהגבר ישים שאנסון צרפתי ברקע וידליק נרות במטרה להעמיס אותך. זה כמעט קל מדי. לאבידן הגאון יכולת להמיס את כל הגברים הרגישים, בטח ובוודאי אם הם כותבים ומחוברים לעצמם ויאדה-יאדה-יאדה, וחשקה נפשך באחד כזה. שירי אהבה של עמיחי - שיטה שעובדת. זה בדוק.

      המוזיקאי

      אוקיי, זה באמת אחד הפשוטים, כפרה. לבוב דילן יש ביוגרפיה מעניינת בשם "כרוניקות", והמחקר הקטן שלי השיג שגברים מוזיקאים פשוט מלרלרים על הספר הזה בטירוף. כמובן שתקראי אותו, פשוט תביני שזו כניסה לנבכי המוח המטורף של דילן הגאון; וגם לליבו הפואטי של המוזיקאי התורן שבמיטה שלך. "מה, קראת את 'כרוניקות' של דילן? פאק. כאילו, פאק, זה מטורף, את כל מה שחיפשתי אחי". זה פחות או יותר מה שצפוי לקרות. בערך.