הזדמנות אחרונה: זה מה שהזוגות חייבים לעשות בשבוע שנשאר

אחרי הפרק הזה אפשר להגיד בביטחון מלא, שששירי ולירן הם הזוג היחיד שנראה שיש להם איזשהו סיכוי להמשך. הם נהנים יחד והגיעו למקום של נינוחות ואינטימיות אמיתית. היה כל כך כיף לראות אותם בארוחה אצל אחותה. זה הרגיש כאילו זו ארוחה משפחתית רגילה לגמרי, של זוג שנפגש בנסיבות רגילות לגמרי. אפילו את הויכוח שלהם על העוגיות היה כיף לראות, כי גם בויכוח הזה היה אפשר לראות את האהבה שמתחילה להתפתח בינהם.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אבל עזבו שטויות. בפרומו לתוכנית הבאה אנחנו רואים את שירי אומרת ששבוע הבא, באילת, היא ולירן עומדים לחלוק מיטה. או מיי גוד!!! אני חושבת שאני יותר נרגשת מלירן. בעצם לא. לירן בטח היה בחרדת ביצוע. בעצם לא. ללירן אין חרדות ביצוע. האיש סלע. אני כל כך מתרגשת שאני לא יודעת מה אני אומרת. אבל האם העובדה שהם חולקים מיטה אומרת שיהיה סקס סוף סוף? או ששירי תחליט שזה מוקדם מדי? אלוהים אני מקווה שלא. לא בטוחה כמה הוא עוד יכול לספוג, וכל כך חבל יהיה אם היא תוותר עליו.

הדבר האחרון שנותר להם, הדבר האחרון שיעזור להם להגיע להחלטה בתום 42 הימים מלאי התהפוכות האלה, זה סקס, רצוי פרוע, כדי לברר האם יש ביניהם כימיה מינית. נראה לי שאחרי כל כך הרבה זמן, ואחרי הדרך המאד מאד איטית שעשו השניים, משהו טוב היה חייב להיבנות שם. חייבים לתת את הקרדיט על הבנייה הזאת לשירי, שהיא זו שהכריחה אותם להתמודד באמת אחד עם השני. היא נאלצה להתמודד עם בדיחות האבא הטרחן של לירן, ולירן נאלץ להתמודד עם חוסר האמון שלה בגברים באופן כללי.

מסכן, כל שק החוויות הזוגיות הבלתי פתורות שהיא צברה במהלך החיים שלה נפלו עליו, וחייבים לציין שהוא עמד בזה כמו נינג'ה, ולא נפל למקומות נמוכים של מרמור, אגו, או נקמנות קטנונית, ונשאר ג'נטלמן מושלם לאורך כל הדרך, ועד הרגע האחרון נתן לה להרגיש שהוא ממשיך לחשוק בה, לא משנה מה היא עושה - וביננו, זה מה שכל בחורה רוצה לפעמים - מישהו שיראה את הקסם שבה, דרך כל הקושי, יתעלם מהברקסים המבוהלים שלה, ופשוט יתעקש עליה בניגוד לכל התשדורות שלה. אז הדבר האחד והיחיד שנשאר להם לעשות לפני שהם מחליטים, הוא פשוט סקס, ואם הם הולכים לישון יחד באותה מיטה, אני מאמינה שזה יקרה. אחרי הכל, היא לקחה אותו לקנות בגדים, וב'נשית' זה אומר תחושת בעלות. אם היא לא היתה מתכננת לשכב איתו היא לא היתה טורחת לשדרג אותו. אז זהו, זה סגור.

אפרופו קטנוניות ומרמור, על עידו אי אפשר להגיד שהוא הצליח להימנע מהם. עם כל זה שהוא בחור טוב ואורטל, איך אומרים בעדינות, פחות, הוא בכל זאת יצא קצת ילדותי, קצת חסר ביטחון, וקצת קטנוני. מצד שני, אורטל כל כך מקשה עליו להיות חמוד אליה, שאני נאלצת להבין אותו. כל הוויתה משדרת אגרסיה, קושי, וחוסר סובלנות. אפילו כשהיא יושבת אצל יעל ואומרת בפה מלא שהיא רוצה להמשיך לנסות, הפה שלה אומר דבר אחד והפרצוף שלה משדר את ההיפך המוחלט. אני חושבת שבשלב זה כלום לא יכול לגרום לעידו ואורטל לפתח יחסים רומנטים - אפילו ליעל האופטימית כבר היה ייאוש בעיניים. חוץ מזה נשאר להם שבוע בלבד, שזה זמן מאד קצר להגיע לשם מהנקודה שבה הם נמצאים.

בפרק הזה ראינו אותם אוכלים ארוחת ערב ויושבים בקיסריה, במקום שאורטל ממש אוהבת כמובן. הבחורה ממש אוהבת לכפות על אנשים לחלוק איתה את החוויות האישיות שלה. במסגרת הנטייה הזאת היא גם דוחפת לו לפרצוף את האינסטגרם שלה, שמעניין לו את הגבות, כי מסתבר שזה מה שמעיד עליה הכי טוב. האינסטגרם שלה. עצוב. כל כך קשה לה עם תקשורת אישית שהיא מגישה לו אוסף תמונות מוכן מראש, כנראה להראות לו עוד רגעים שלה בשקיעות שונות, כי היא חושבת שזה מעיד על עומק ורוך. ולעידו בכלל אין אינסטגרם. אני לא יכולה לחשוב על התאמה גרועה יותר מהשניים האלה. זוכרים שבסופ"ש הזוגות עידו נתן לה את הזרת כדי לסיים ויכוח? אז הוא סוג של ראה את הנולד, כי כל מה שנשאר להם לעשות בשבוע הזה הוא שולם.

סורי, אבל למרות השיחות הכביכול עמוקות וחיבוקי הפיוס של השניים האלה, התוכנית הזאת לא תרמה להם שום דבר. הם לא מסתדרים. אם לדקלה לא בורח התוכי, אלון משתגע באמצע מסעדה. ואז אומר תודה, והיא אומרת סליחה, והם מתחבקים, משל היו דמויות בקומדיה רומנטית עם יותר מדי דרמה ופחות מדי קשר למציאות. הוא הרבה יותר מדי ערמומי ומתוחכם בשביל דקלה התמימה, שבסך הכל רוצה בן זוג שיאהב אותה ויימעך איתה במיטה בשבתות, והוא לא שם, ובטח לא איתה - אפילו בפרק הזה ראינו אותו מוציא אותה משיווי משקל בשתי שניות, ומחזיר אותה לארצה כשהחליט שמספיק לו. משחק איתה כמו חתול עם ג'וק. באכזריות קלילה כזאת, כאילו זה לא ביג דיל. זה לא כוחות, אני מצטערת. הכי טוב אם הם פשוט ישלימו עם המציאות, שזה בחיים לא יעבוד, וישתמשו בתבונה בשבוע שנותר להם, כדי להתייאש מהזוגיות הזאת, ולהתחיל לחשוב איך למנף את הפרסום למשהו מועיל. אה, וברור שהוא משקר. לא יודעת אם יש או אין לו פייסבוק, אבל הכחשה כה גורפת שמלווה בעלבון כל כך מוגזם הם סימניו המובהקים של השקרן.

צוקית ודוד הם לא אסון. שניהם אנשים חביבים, ובתור ידידים הם יכולים להסתדר יופי. נראה לי שבסופו של דבר, אחרי שיעבור קצת זמן, זה מה שהם יהיו. מערכת היחסים הרומנטית של השניים האלה מקרטעת כבר מההתחלה, והיא מוחזקת על ידי צוקית והנכונות שלה לחוות את החוויה במלואה. אני חושבת שזה מה שמניע אותה כל הזמן הזה, וזו הסיבה שהיא נשארת. בפרק הזה היא נראית די מובסת, כאילו הבינה שאם זה לא קרה עד עכשיו, כנראה שזה כבר לא יקרה, והאופטימיות שמאפיינת אותה ברגיל, קצת נעלמה.

תכל'ס, הדבר שעבד הכי טוב ביחסים שלהם זה ההורים. ההורים שלה אוהבים אותו, ההורים שלו אוהבים אותה, ואמא שלה פשוט אלופה, אבל עם אמא אומרת שאתם צריכים לגעת אחד בשני יותר, המצב כנראה באמת גרוע. צוקית ודודו נראים בדיוק כמו שזוג ששודך על עיוור אמור להיראות - ביחד תחת כפייה. דודו כבר החליט בסופ"ש הזוגות שזה לא עובד לו, וצוקית לא נראית שבורה במיוחד, אלא כמו מישהי שמבינה שלא משנה כמה מדיטציה היא תעשה, את המציאות הזאת היא לא יכולה לשנות, כי כשזה לא זה, זה לא זה.

וכשאני אומרת להתבגר אני מדברת בעיקר עליו. שרונה אולי לא האדם הכי פתוח בעולם, אבל היא בחורה טובה שמגיע לה גבר שיאהב אותה, ולא ילד מעצבן עם אפס כישורים אישים. בפרק הזה לא ראינו אותם, אבל אחרי הפרק הקודם נראה לי ברור שלליאור יש דרך מאד ארוכה לעשות עד שהוא יוכל להיות במערכת יחסים עם אישה שהיא לא אמא שלו. היחס שלו לשאלון שקיבלו מיעל היה מחפיר. הוא נראה כאילו זה המקום האחרון שבו הוא רוצה להיות, הסתכל בטלפון שלו כל הזמן, ונתן לשרונה להתפתל לידו על המיטה באי נוחות במשך כל התרגיל. הרגע שבו באמת הבנתי שיעברו עוד שנים רבות עד שהוא יהיה מסוגל להכיל מישהו חוץ מעצמו, הוא הרגע שבו שרונה סיפרה לו על אבא שלה, שמת ועל ההתמוטטות שעברה, והוא הגיב ב"יאללה, אני מורעב", קם מהמיטה והלך למטבח להכין לעצמו פיתה. איכס. לא.

בשבוע האחרון של בת אל ויוגב אני רוצה לראות אותם רבים. זו המשאלה שלי. ואחרי שאמרנו את זה, אני רק רוצה לציין שמבחינתי אפשר לא לראות אותם בכלל יותר, עד סוף העונה. הם פשוט שני משעממים. כל אחד בפני עצמו, וגם ביחד. הזוגיות שלהם מרגישה מפלסטיק - מצד אחד הם כל הזמן מדברים על העתיד ועל ילדים, ועל משפחה ועל אדמה ועל בית, ומצד שני הכל שם מרגיש כמו משחק ממש משובח למצלמה. עוד לא שמעתי אותה פעם אחת מדברים ברצינות על ניו יורק, לא ראיתי אותם פעם אחת מתווכחים, שלא לדבר על נפגעים אחד מהשני, מרגישים חוסר ביטחון - משהו, משהו שיראה שהם אנושיים. נותר לי רק להניח שאת כל השיחות האישיות הם מנהלים כשהמצלמות עוזבות אותם, בחשכת הליל. מצד שני, אם הדילמה הזאת של ניו יורק וישראל הוצגה לנו בתחילת העונה כנרטיב שלהם, לא מגיעה לנו תשובה? מגיעה - ואם הדד ליין כל כך קרוב ולא שמענו אותם מדברים על זה פעם אחת לעומק, משהו כאן בטוח מזוייף.