"תייר אחד מקנדה סיפר לי שיש לו פנטזיית שליטה, שבה הוא מנסה להתנגד ולא מצליח", מספרת מלכת הבדס"מ המקצועית ומומחית השיבארי (אמנות קשירה יפנית שהתחילה בחדרי העינויים והפכה היום לאקט בדס"מי נפוץ ואף פופולארי) גולדי-סנשיין (שם במה), 36, שלעתים משלבת את שני כובעיה גם יחד. "הסתכלתי לו בעיניים בלי למצמץ ואמרתי לו 'אני הולכת לתלות אותך'. לרוב אני לא עושה את זה, אבל הרגשתי שזה מה שהוא צריך. הוא הזדעזע. 'לא, זה הארדקור בשבילי'.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
בהמשך, התבררה האינטואיציה של גולדי כנכונה. "הוא הסכים בהיסוס, אבל פתאום באוויר הגיע לעולמות שלא הכיר. אחרי שהורדתי אותו, הוא סיפר שמעולם לא חווה דבר דומה. אמרתי לו שאני חושבת שהפנטזיה שלו מגיעה מזה שהוא מרגיש צורך להתמסר. בכוונה לקחתי אותו לאוויר, כדי שיחווה את חוסר האונים המוחלט. החבלים לא אפשרו לו לנסות להתנגד אפילו".
עוד בוואלה!
מה שאת מתארת כאן נשמע מאוד טיפולי.
"שיבארי - אמנות הקשירה היפנית - היא לא טיפולית. יחד עם זאת, אנשים עושים את האקטים האלה כי זה משחרר אצלם מעצור שנוצר בגלל החברה. הם פוחדים ממה שיחשבו עליהם אנשים אחרים אם יגלו. פתאום כשמגיעים לאדם שעוסק בתחום הזה, זה מביאים אותם למצבים שמצד אחד מפרקים אותם, ומצד שני - האחריות של השולט היא תמיד להרכיב מחדש. אם אתה רק מפרק, זה לא בסדר".
וגולדי יודעת לפרק. אבל לדבריה, גם הקשיחות והרוע במהלך סשן בדס"מי צריכים לבוא מתוך כוונה טובה ורצון לגרום סיפוק והנאה למסושן. "יש מצבים שאני יכולה להיות מאוד רעה, ברמות קשות", היא מודה, "אבל רק אם אני קוראת שהבן אדם צריך אותי עכשיו ביצ'ית. במקרים אחרים, אבין שהוא צריך יחס מכיל ורך יותר, וזה מה שאתן לו. אבל אני תמיד נמצאת בתוך זה בשליטה, הרוע לא מגיע מתוך זעם וכעס, ואם כן - אני מעדיפה לשחרר את הבנאדם".
זה קורה?
"לא היו לי הרבה מצבים כאלה, אבל היו. לדוגמה, הגיע אליי לקוח שהיה לא-זהיר. הוא לא בדק מי מאחוריו והסתבר שעלתה אחריו השכנה. פתחתי את הדלת, והיא ראתה אותי. נפרדתי ממנה מהר, במין 'היי, שלום, נדבר, ביי', ואחרי שסגרתי את הדלת אמרתי לו, 'מה נסגר? אתה לא פעם ראשונה אצלי, טיפה דיסקרטיות'. הבן אדם לא בא לבית קפה. אני גם כותבת באתר שלי - 'דיסקרטיות מעל הכל'. כמו שחשובה לך הדיסקרטיות שלך, אז תכבד גם את שלי. הוא אמר לי, 'אני רואה שאת עצבנית, לא מתאים'. אמרתי לו 'צודק, לא מתאים'. פתחתי לו את הדלת והוא הלך".
גילוי נאות: את גולדי הכרתי כאשר ערכה לי סשן שיבארי לצורך כתבה. באותה הזדמנות, סיפרה לי שהיא עובדת גם כמלכה בתשלום. בימים ההם לא יכולתי לעמוד בדיוק על ההבדל בין מלכה לזונה, למעט ההבנה שסמנטית התואר הראשון שווה יותר ומציב אותך במעמד נעלה לכאורה ביחס ללקוח, מה שלא בהכרח עולה לנו בראש בהקשר למילה "זונה". לתפישתי דאז, מלכה אמנם מגיעה בבגדי עור מגניבים ושוט, אבל גם היא מקבלת כסף עבור מימוש הפנטזיות המיניות של לקוחותיה.
גולדי מעידה כי רבים מהסשנים מסתיימים בגמירה של הגבר, אך התוכן שלהם לא מיני במובן המוכר לנו ולעולם לא יכלול סקס. "אין ספק שאני תחת המטריה של תעשיית המין, אני לא מכחישה את זה. אבל יש פה הרבה בלאגן ובלבול. למשל לקוחות שפונים אליי ולמלכות אחרות ומבקשים מאיתנו סקס ושנתפשט - דברים שאנחנו לא עושות. אם אתה רוצה את זה, לך לנערת ליווי".
ואם אנחנו מדברות על נערות ליווי, מה דעתך על החוק הפללת הלקוח?
"זה חוק בעייתי. צריך להסתכל על שוודיה - היא הגתה את החוק לפני 21 שנה. עדיין יש שם זנות באותה מידה, אבל המצב של הנשים העוסקות בזנות רק הורע. הסיבה היחידה שאני בעד החוק אבל כמו שאני מכירה את הממשלה שלנו זה לא יקרה - זה שאני מאמינה שצריכה להיות עזרה ושיקום למי שלא מתאים לה התחום, נכנסה אליו בעל כורחה ורוצה לצאת ממנו. אבל אני מתנגדת לחוק כי יש עובדות מין, ששמענו שלוש מהן לאחרונה, שדיברו בפנים גלויות ואמרו 'כן, אני זונה, אני חשפנית - ואני לא צריכה להתבייש. אתם גורמים לבושה, לא אני. אל תפריעו לנו'. וזו הבעיה של החוק, הוא בעצם מחבל בחייהן של עובדות התעשייה הזו".
הרבה פעמים אומרים על זונות וגם - סתם לדוגמה - נשות כת, שהן רק חושבות שהמקום שבו הן נמצאות טוב להן. יש שיגידו את זה גם עלייך, כנראה.
"כת זה סיפור אחר, כי מדובר באדם מניפולטיבי ששולט בכל. לי אין סרסור, אף אחד לא מכריח אותי לעשות סשנים. אני עובדת לפי מה שמתאים לי, מתי שמתאים לי. לקבל שני סשנים ביום, לא יותר. כל עוד האדם שעובד במקצוע הוא בוגר, מודע ואחראי לעצמו - ואני לא מדברת על זנות נוער, כי זה נורא - תנו לו לעבוד. ויש לא מעט עובדות מין שיעידו שהמקצוע מעצים אותן, ושהכסף נותן להן חופש ללמוד, וללכת לטייל, לקנות בית, להיות עצמאיות ולא תלויות בגבר ולא בשוגר דדי. למה נשים שהולכות לשוגר דדי זה לא זנות?".
דבריה האחרונים של גולדי מעוררים טלטלה. כשחושבים על זה לעומק, כולנו - ולא רק חובבות שוגר-דדיז- זונות. הגבולות האישיים של כולנו ברורים וחזקים, עד שמוכנים לשלם לנו מספיק כדי שנעקם אותם. באופן אישי הגדרתי את עצמי לא פעם, חצי בצחוק, כמי שמתקשה לצאת מ"מעגל העיתונות". אייטמים שחשבתי פעם שלא אכתוב לעולם נעשו עבורי אופציה סבירה ברגע שהעובר-ושב שלי התחיל לדחוק. אחרי כמה מהם אני מודה שהרגשתי מחוללת, אבל אמרתי - כסף זה כסף. לעומת הגבולות הגמישים שלי, אלו שגולדי מונה נשמעים קשיחים במיוחד.
"אני לא עושה 'עבד-מין'. לצערי הרבה לקוחות מגיעים מהפורנו, אז הם חושבים שאני אהיה ערומה ושמישהי יזיין אותי בזמן שהעבד ילקק לי את הכוס, או שאני אחשוף את החזה שלי כי, ככה זה בפורנו. מבחינתי, שהוא יהיה ערום או לפחות בתחתונים, אבל אני כל הזמן לבושה. אני לא עושה ביזארים - שתן, הקאות, צואה. יש מלכות שעושות ומרוויחות מזה ארגזים, מלחרבן לאנשים על הפנים, בפה, על הגוף, אבל אני לא מסוגלת לזה מנטלית. אני לא עושה מדיקל - מחטים - פשוט כי אני לא מקצועית בזה. ניוש - הפיכת גבר לאישה, להלביש אותו, לאפר, לתת לו לשחק בבובות - אני פשוט לא אוהבת, וניסיתי. אני לא עושה אקטים שאני לא אוהבת. אם לא נהניתי מהסשן, זה לא שווה את הכסף ולא את הזמן שלי".
לא תתפשרי על אקטים מסוימים או לקוחות מסוימים בשביל הכסף?
"לא. אני אוהבת את כל הלקוחות שלי, לפחות את הקבועים - אחרת הם לא היו ממשיכים אצלי. הם מספרים לי את כל הדברים הכי אישיים שלהם וגם אני, וזה תמיד נגמר בחיבוק, ליטוף, נשיקה על הלחי, ו'אוח אני אוהבת אותך'. אבל ברור לי שיכולות להיות גם נשים שנקלעו למקצוע הזה מתוך מצוקה כלכלית ולא מבחירה אמיתית ושונאות את זה. זה לא מתאים לכל אחת. צריך להיות מאוד חזקה לגבי הגבולות שלך".
גולדי עצמה אמנם הגיעה לעיסוקה מתוך מצוקה כלכלית, אבל לדבריה, במקרה שלה זה אחרת. "הייתי ממש נגד הרעיון, אבל גלשתי באתר של הקהילה ונתקלתי בעבד שחיפש מלכה. כבר היה לי ניסיון שצברתי בפגישות אקראיות וחד פעמיות עם חברי קהילה, שהתנסיתי בהן מתוך סקרנות. הוא חיבר אותי למדאם שתיקח אותי תחת חסותה - וכן, באתי מתוך עניין כלכלי - אבל לא אהבתי לעבוד אצלה, ואחרי שבועיים עזבתי".
גם כמלכה עצמאית חוותה גולדי חוויות פחות נעימות. "פעם מישהו בא אליי, והסשן הראשון איתו היה בסדר, אבל הרגשתי שמשהו לא לגמרי תקין", היא מספרת. "השקטתי את האינטואיציה שלי כי אמרתי שאולי נסתדר בהמשך. בפעם השניה הוא שאל אותי אם אני מתפשטת וכאלה, ולא הבנתי למה, כי הוא יודע שלא. אז פעם שניה הוא מגיע אליי, ומתוך נימוס התעניינתי מה שלומו, אז הוא סיפר שהמנהלת שלו פיטרה אותו כי אין לו יחסי אנוש. באמצע הוא מבקש כל מיני דברים שממש לא סיכמנו בתיאום הציפיות. כשהגענו לסטרפ און פתאום הוא התהפך עליי ואמר שאני לא עושה מה שהוא רוצה. לקחתי את השטר של ה-200 שהוא נתן לי, דחפתי לו ליד ואמרתי לו תתלבש תעוף אני לא רוצה לראות אותך. בזמן שהוא התלבש עקצתי אותו, 'כנראה יש משהו במה שהמנהלת הזו אומרת, אין לך יחסי אנוש'".
ההצדקה של גולדי לאורח חייה משכנעת, ועושה רושם שהיא אישה אינטיליגנטית, בוגרת, מנוסה וחזקה שעומדת מאחורי החלטותיה במודעות מלאה. עם זאת, קשה שלא לחשוב על הפעמים בהן אנו פוגעים בעצמנו שלא במודע, ובחירה שנראתה בריאה ונכונה עבורנו בזמנו מתגלה לנו רק בדיעבד כתוצר של תפישה עצמית פגומה.
"יש את הוויכוח הזה, האם בדס"מ נוצר מטראומה. זה לא מטראומה", מוחה גולדי. "זה מתוך רצון לשבור את המסגרת של היום-יום שאנחנו כלואים בה. לא חושבת שבריא להגיע לבדס"מ מתוך טראומה, ולא אגיד לך שאין כאלה, אבל כל אחד צריך לבחון את עצמו ואת הסיבות שמהן הוא מגיע. הכרתי אנשים שהגיעו לבדס"מ ממקום רע וזה עשה להם עוד יותר רע, ולעומתם אנשים שהבדס"מ שיפר להם את החיים בצורה עצומה. אני הרגשתי שהגעתי הביתה".
בואו נשים את זה על השולחן: רבות מהבחירות של כולנו נובעות מטראומות ילדות. פרויד עצמו יסכים איתי. נדלקת על בחור שמזכיר בצורה מחשידה את אבא שלך, כולל תחום העיסוק והגיל? זה כנראה תוצר של דאדי-אישיוז, אבל לאו דווקא תוצר שלילי: בנוסף לדמיון של הבחור לאביך, יתכן שהוא גם מקסים ומעניק לך את כל האהבה שהראשון החסיר ממך. על אותו משקל, גם הבחירה של אישה שעברה טראומה מינית לעסוק בזנות, עשויה להיות חיובית ואפילו מרפאת כלפיה, אם היא מעניקה לאותה אישה תחושת שליטה מחודשת על גופה. ריקליימינג, כמו שאומרות הצעירות.
איך נמנעים מהפיכת הריפוי לטראומה חדשה? במקרה של גולדי, כדי להימנע מהפתעות בלתי רצויות, היא עורכת לחדשים ראיון מקדים. שם היא מבררת את פרטיו של הלקוח, מורה לו לקרוא הסברים והבהרות באתרה ודורשת ממנו לציין את האקטים המועדפים עליו מתוך רשימה מוכנה מראש. "מגיעים אלי מפה-לאוזן, וגם דרך פרסומים שלי באתר 'פטישדיל', 'דומינה נט' ועוד. יש שם תמונות, הסברים, עברית, אנגלית, קישור לאינסטגרם, פייסבוק - הכל. אבל עכשיו אני לא כל כך מחפשת חדשים, אני מעדיפה את הקבועים שלי".
הנוכחות שלך באינטרנט מאוד פומבית - בלחיצת כפתור אחת אפשר לגלות אפשר לגלות תמונות שלך כמלכה בפנים חשופות. זה לא מפחיד?
"בהתחלה הסתרתי את עצמי לגמרי, ולאט לאט נחשפתי דרך השיבארי. משם הכירו אותי כקושרת-שולטת וקיבלתי פידבקים טובים, אז בנקודה מסוימת המחסום השתחרר לבד. מצד שני, אני עדיין מפרידה בין חיי הבדס"מים לווניליים. המשפחה שלי מסורתית ולא יודעת במה אני עוסקת, ומי שמכיר אותי דרך הקהילה מכיר אותי כ'גולדי'. רק אחרי היכרות עמוקה אספר לו, אבל אבקש לשמור על זה דיסקרטי".
טווח הגילאים שגולדי מקבלת נע מגיל 20 עד 70. "מכל הסוגים: רווקים, גרושים, נשואים, אלמנים, עצמאים, שכירים, דתיים, חילוניים - כולם באים", היא חושפת. "זה גם יכול להיות בן הזוג או השכן מהדלת ממול ואתם לעולם לא תדעו זאת". המחירים גמישים ומשתנים בהתאם לסוג הסשן, האורך שלו ומשתנים נוספים. ליתר דיוק, "החל מ-300 ש"ח לסשן של עד חצי שעה ועד 1000 ש"ח לשעה-שעה וחצי ואפילו 2000 ש"ח לסשן של כמה שעות".
יצא לך לסשן גברים נשואים?
"מלא. הבחור מקנדה שסיפרתי עליו נמצא ביחסים פתוחים עם אשתו. יש לי אישה שהתקשרה אליי וביקשה שאסשן את בעלה, כי הוא מחפש שולטת. אבל רוב הנשים לא יודעות על הבעלים שלהן לצערי, כי רובן - ואני לא מאשימה אותן - לא יקבלו את הסיטואציה הזאת. קודם כל את הבגידה, אבל גם את זה שבעלן אוהב להיות נשלט. חלק מהבעלים מנסים לספר אבל נתקלים בחומות, ואחרים מוותרים מראש כי הם מפחדים שזה יהרוס את היחסים".
זה עצוב.
"אני מסכימה איתך, ולכן במקרים שבהם האישה יודעת זה מדהים אותי. באמת, להשתחוות בפניהן".
מהם הפטישים הכי נפוצים של נשלטים?
"פוט פטיש - אהבה לכפות רגליים. חלק אוהבים למסאז' את רגלי השולטת וחלקם אוהבים לנשק וללקק את כפות הרגליים או את הנעליים שלה. זה בגלל ההשפלה - אם מישהו מלקק לי את הנעל הוא כאילו הסמרטוט שלי. לפעמים הם רוצים הצלפות אבל לא תמיד ממקום נכון, אלא כי ראו את זה בסרטים, מבלי באמת להבין. הרבה קשירות גם, אני קושרת הרבה".
גולדי סוברת, בצדק, שהן הבעלים והן נשותיהם מתקשים להשלים עם דמות הגבר הנשלט משום שהוא שונה בתכלית ממודל הגבריות המקובל. "אני חושבת שהסיפור של מי-טו והדיאלוג המגדרי אולי הצמיח דור של גברים שיכולים לצאת מהארון בתור נשלטים", היא מהרהרת בתקווה ומיד מסייגת: "אבל צריך לתת לזה עשור. הרבה גברים מגיעים אליי מלכתחילה כי החברה שלנו אומרת להם כל הזמן שהם צריכים להיות שולטים, חזקים, לא-כנועים. הם רוצים לשחרר את המושכות האלה, ולהגיד 'די, עזבו אותי, בא לי להיות מובל'".