פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      רונן פייגנבוים, האח הגדול (צילום מסך) צילום: צילום מסך
      רונן פייגנבוים, האח הגדול (צילום מסך) צילום: צילום מסך

      בלילה, אבל לא רק: מחקר מוכיח שגברים רגישים יותר מנשים

      מצבם של גברים סבוך למדי - מילדות מצפים מהם להיות חזקים, להתקדם ולהצליח, וכשילד מעל גיל 8 בוכה, יגרמו לו להבין לאט לאט שדמעות הוא עסקן של ילדות. המסר הזה יחלחל, והרגישות תהפוך לאטימות. האם זה אומר שגברים פחות רגישים מנשים? מסתבר שזה די ההיפך

      כמה פעמים הסתרתן בכי PMS מתחת לשולחן האופן-ספייס, למבטיהם התמהים של הקולגות ממין זכר? כמה פעמים נאמר לכן שאתן "רגישות מדי"? חדשות מנחמות (יחסית) למחסלות הטישיו: מחקר חדש מעלה כי גברים חווים רגשות סוערים במקום העבודה לא פחות מכן, ואף יותר. הם אולי בוכים בלילה, אבל הם מתים לעשות את זה גם בין 9 ל-5.

      את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

      המחקר המדובר נערך על ידי אוניברסיטת אנגליה-רסקין, וחושף נתונים סטטיסטיים חדשים לגבי התנהגויות של גברים ונשים במקום העבודה. על פי נתוני המחקר שפורסמו במגזין "מירור", גברים נוטים להיות מושקעים רגשית יותר בפרוייקטים שלהם ולחוות רגשות שליליים אם פספסו דד-ליין או חרגו מהתקציב.

      גברים נמצאו גם בעלי סיכוי כפול לקחת ביקורת ללב או להתעצבן אם הם מרגישים שמתעלמים מרעיונותיהם, כאשר 43 אחוזים מהם נוהגים לצעוק במטרה לפוצץ את הדיון. תובנה מתבקשת למדי בהתחשב בכך שגברים, מלכתחילה, מצפים יותר שיקשיבו להם. כמאמר הפתגם האהוב על דודה בתיה, "כגודל הציפייה - גודל האכזבה".

      "כמה נשים היו ראשי ממשלה? באף מדינה בעולם לא היו יותר נשים בראשות הממשלה מאשר גברים", מציין הפסיכולוג התעסוקתי אורי מוזס. "בישראל הייתה אחת, בארה"ב אף אחת. אני מקשר את זה לציפיות מגברים לעומת ציפיות מנשים, כאשר מה שעומד בראש הציפיות זו סוציאליזציה; תהליך שעובר ילד בעקבות הערכים שהוא סופג מהמשפחה, ובקיצור: חינוך. לא הפורמאלי, אלא זה שהוא מקבל בבית. בנים עדיין קצת שונים מבנות בכל מה שקשור לתחרותיות, כוח, השפעה. לכן יש יותר מנהלים גברים".

      לדבריו, גם הציפייה מהגבר להדחיק את רגשותיו תורמת לאותן התפרצויות הר-געש. "אתה מתבשל במיץ של עצמך", הוא מסביר. "כגבר, יש עליך לחץ חברתי לא לבטא תחושה של דימוי עצמי נמוך, לחץ, ועוד. אז זה יתבטא בהתפוצצויות, התפרצויות, אובדן שליטה, לא בצורה מבוקרת. זה גם יתבטא יותר מחוץ למקום העבודה, כשאתה חוזר הביתה".

      בניגוד לתפישה המקובלת, מוכיח המחקר כי דווקא נשים פועלות במקום עבודתן באופן רציונאלי יותר מעמיתיהן הגברים. "גברים גם נוטים יותר לנקוט בפעולה דרסטית המונעת על ידי רגש", לדברי המאמר, "והסיכוי שיעזבו את מקום עבודתם בזמנים קשים גבוה ב-20% ביחס לנשים".

      הנתון האחרון מבלבל. ניתן לייחס לו אימפולסיביות וחוסר אחריות, אבל גם את ההפך הגמור - נכונות גבוהה יותר של גברים לקחת שליטה על גורלם. ובכלל, למה חשוב כל כך להישאר במקום עבודה שחווה קשיים כלכליים? מלבד אי נעימות כלפי הבוס, מהו הערך של לויאליות כזאת, בעידן שבו מקצועות שלמים מתים ומתחלפים בחדשים בקצב השקת דגמי הסמארטפון?

      גם מוזס מתקשה לשפוט את הנתון לחיוב או לשלילה. "כל מה שאפשר לומר הוא שגברים יטו יותר לעבור מתוך המקום של תחרותיות והשוואות. יש נשים שחוות בדיוק אותו דבר, אבל סטטיסטית זה קורה יותר לגברים. כמה גברים היו מקבלים מצב שהם מרוויחים פחות מהאישה שלהם? חברתית, עדיין מקובל שזה הפוך. אז אצל גברים זה קשור יותר לתחרותיות, סטטוס והצלחה בעיני הסביבה, בעוד שנשים מחפשות יותר מימוש עצמי, ביטוי של כשרונות, הגינות; דברים יותר פנימיים. האם המעבר נכון או לא? קשה לומר, זה סובייקטיבי".

      לאור זה, האם מידת הרגישות של גבר בעל סטטוס גבוה יורדת?
      "לא. ברגע שמתקדמים, רמת הלחצים עולה. צריך לארגן, לתכנן, לנהל אנשים, להטיל משימות, להוביל - אז הסטרס דווקא מתגבר. ועוד יותר מהרגיל, ברור לך שאתה לא אמור לבטא רגשות במעמד הזה".

      רשת 13

      מוזס מוסיף כי גם אצל נשים בעמדות כוח או ששואפות להגיע אליהן, נראה רגישות גבוהה יותר. אך גם במצב הזה, הרגישות שלהן תהיה נמוכה ביחס לגברים במעמד דומה. "עדיין יש הבדל ביכולת לשתף רגשות", הוא מסביר. "לשתף, להציף - אצל נשים זה יותר נורמטיבי, אז יש להן פורקן. ברגע שאתה מדבר אתה פורק. דרך זה גם מתאפשר לך להגיע לתובנות ולקבל החלטות".

      הרגש הגברי המושתק מתבטא, לדברי הפסיכולוג, גם בשטחים נוספים. "גברים גרושים או אלמנים נשארים הרבה פחות זמן לבד מאשר נשים", הוא מגלה. "נשים, לעומתם, יכולות לקחת שנים של פסק זמן. זאת אומרת, הצורך הרגשי של גברים יותר חזק, וזה כי לנשים יש יותר חברות מהן הן יכולות לקבל תמיכה. זו עובדה חד משמעית".

      התובנה שנשים מכילות יותר זו את זו איננה חדשה או מפתיעה, אבל מה לגבי השאפתנות הקרייריסטית שלנו? האם אנחנו מוכנות, בתור התחלה, לתמחר את עצמנו גבוה יותר? "לגבי העלאה בשכר לא ידוע לי", מודה מוזס, "אבל יותר נשים מתמודדות על משרות ניהוליות, וקורה יותר שגבר נשאר בבית לטפל בילדים, אף על פי שזה עדיין פחות מקובל".

      את דבריו תומך מחקר של תאגיד הבנקאות הבינלאומי "קרדיט סוויס" שפורסם באוקטובר האחרון. מהדו"ח עלה כי הייצוג הנשי בדירקטוריונים בעולם עולה כיום על 20%, כפול מאחוזן לפני עשור. עוד עלה כי בישראל ישנן 22% מנהלות חברות, מספר מדכא למדי, אך גם גבוה בכמה אחוזים ממדינות רבות באירופה. כך או כך, לדברי מוזס, אנחנו בדרך הנכונה.

      "יש תהליך של שינוי", לדבריו, "והתהליך הזה קשור לכל דור ה-Y. זה מתבטא בין היתר ביציבות התעסוקתית שהוזכרה במחקר. אנשים היו נשארים פעם במקצוע אחד לכל החיים, לפעמים גם באותו מקום עבודה. דור ה-Y יותר מתעסק בציפיות של עצמו מעצמו, וכך גם נשים. היום נשים במשרות ניהוליות נעשו יותר לגיטימיות, ולכן גם יותר נשים שואפות לנהל".