הפיל שבחדר: זו הסיבה בגללה תקוה לא ראתה את המציאות

חייבים להתחיל בתהייה הרגילה שלי "מה עישן היום העורך של התוכנית", כי הפרומואים מיום חמישי כבר גילו לנו את כל מה שיהיה בפרק של שבת. זה משהו שבדרך כלל לא עושים. אבל תכל'ס, מרוב שההתרסקות של ה"יחסים" האלה הייתה צפויה, אולי הפעם זה פחות קריטי. הפרידה בין ליאור לתקוה, שקצת באה לה בהפתעה, ומאד פגעה בה - למרות שהיא מנסה לשחק אותה אמיצה. היא לא אמיצה כל כך - פשוט יש לה כבר פרצוף תגובה אמיץ מוכן מראש כי זה קרה לה בעבר. עם שני הבדלים גדולים - כאן זה קורה מול כל המדינה, וזה מגיע מליאור, האיש שהצהיר כל כך הרבה הצהרות גרנדיוזיות למשך כל כך הרבה זמן, שחלק מאיתנו כבר התחילו להאמין לו, כולל תקוה עצמה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

"אני אפס" הוא אמר על עצמו, "אני אגואיסט. די, סיימתי לדאוג לתחת של עצמי". חמוד - מאוחר מדי בשביל החלטות אציליות, וגם - אף אחד לא מאמין לך כבר. כמה, כמה אפשר לשקר בעונה אחת? כמה? זוכרים את הרגע הזה שבו הוא ישב מול המצלמה בחדר האח וטען שגם אם מכניסים לו לבית את ביונסה הוא לא זז מתקוה? זוכרים את כל הרגעים בהם הוא שכב לידה וליטף לה את הפנים, ואת הרגע בנסט שבו הוא ענה ליוסי שאמנם הוא מעולם לא יצא עם בחורה במידות של תקוה, אבל ש"זה לא מפריע" לו? כי אני זוכרת. אני גם זוכרת שלא האמנתי למילה שיצאה לו מהפה. הבעיה היא שתקוה האמינה לו, למרות שניסתה להתנגד לזה בהתחלה. קרה לה מה שקורה להרבה מאד נשים - היא נתנה לרגש להשתלט לה על השכל. זה קרה לי, קרה לכן, וקרה לכל אישה בעולם. השאלה היא למה - למה בשנייה שאנחנו מרגישות משהו למישהו אנחנו מאבדות חצי מהאיי-קיו שלנו?

ערך עצמי
כמו הרבה נשים חזקות, עצמאיות, ומלאות כאריזמה, גם תקוה סובלת מהצורך הבלתי נשלט לקבל אישורים חיצוניים לערך שלה. אמנם היא נשמעת כמו אחת שיש לה ביטחון עצמי, אבל זה לא כל כך פשוט. מישהי שיש לה ביטחון עצמי אמיתי לא תרגיש צורך להגיד על עצמה שהיא יפה, נגיד, או תרגיש צורך לשאול אנשים אחרים אם היא וליאור נראים טוב ביחד ויזואלית. בשיחה שלה עם גדי היא הסגירה את הפחד הכי גדול שלה - שליאור למעשה חתיך מדי בשבילה, ושהוא לא באמת נמשך אליה. אני אישית חושבת שהיא פי אלף יותר שווה ממנו בכל פרמטר, כולל מראה חיצוני, אבל תקוה עדיין לא אוהבת את עצמה באמת כמו שהיא - היא רק יודעת להגיד את הדברים הנכונים מול המצלמות. אם היא באמת היתה יודעת שהיא מהממת, היא לא הייתה נופלת מלכתחילה בפח שטמן לה הליאור הזה, שזה אגב בדיוק אותו פח שהוא טמן לירדן לפניה, ובסופו של דבר, גם אותן מילים מתחמקות - לא עכשיו, אולי בחוץ, בעוד הוא ממשיך לכפות את עצמו עליה ולא לתת לה לנשום. למה כי הוא רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - שהיא תמשיך לרצות אותו ולהיות איתו כל דקה, בלי שהוא יצטרך להתחייב לכלום.

אבדן כושר שיפוט
בכל מה שקשור למערכות יחסים ואהבה, יש לנו בעיה בזיכרון ארוך הטווח. בשניה שמישהו מוצא חן בעינינו, מתחיל אצלנו תהליך של אמנזיה שבמסגרתו אנחנו מתחילו "לפספס" סימנים ונורות אדומות, לשקר לעצמנו בכשרון רב לגבי התנהגויות שברור לנו שהן לא חיוביות, ואנחנו שוכחות שכבר היינו בסרט הזה כמה וכמה פעמים, עם טיפוסים דומים של גברים. בנוסף, חוקרים שמו אנשים מאוהבים בתוך MRI ואשכרה גילו שהחלק במוח שלנו שאחראי על שיפוט תקין של סיטואציות, נכבה כשאנחנו מאוהבות. כשרגש מתעורר אצלנו, אנחנו בוחרות ללכת עם מה שמרגיש טוב, במקום עם מה שאנחנו יודעות. זה בדיוק מה שקרה גם לתקוה עם ליאור. היא בחרה להתעלם מכל מה שהעיניים שלה ראו והאוזניים שלה שמעו, ובסופו של דבר באמת אמרה לניר: "כולם צדקו". רק חבל שכושר השיפוט שלה לא חזר לעצמו לגמרי עדיין. הייתי מתה שהיא תעיף אותו ממנה לקיבינימט. מעצבן אותי שהוא מקבל ממנה מה שהוא רוצה למרות שזה לא מה שהיא רוצה.

התמכרות לקונספט
לא משנה כמה אינטילינגטית את, ההתמכרות לרעיון של ההפי-אנד מוכרת לכולנו. סרטים שראינו, סיפורים ששמענו, והרעיון הזה של הפילי-אבר-אפטר הופכים אותנו למפגרות בשנייה שאנחנו מתחילות להרגיש משהו. זה כל כך חזק, שרק המחשבה שאולי מצאנו מישהו שיאהב אותנו, מתגבר על כל השאר. פתאום אנחנו לא רואות מה שנמצא מול העיניים שלנו, שוכחות את כל הסיפורים הנוראים ששמענו מחברות, והכי גרוע - שוכחות את כל מה שחוינו עד עכשיו ואת כל המסקנות החכמות שהגענו אליהן בכאב לב גדול. וככה בדיוק, בשניה שהרעיון הזה נשתל לה במוח - שהנה, יש לה סיכוי לאהבה - האיזון במוח שלה הופר, והרעיון הבדיוני השתלט על המחשבה הרציונלית, על המציאות, ואפילו על האינסטינקטים שלה.

נפילת החומות
תקוה נראית כמו אישה חזקה לעין הבלתי מזונת, אבל מה שיש כאן באמת זו אישה שהקיפה את עצמה בחומות רבות מספור, חומות שהיא בנתה בעמל רב, רק כדי לא להיפגע שוב. החומות האלה עובדות כל עוד לא קורה שום דבר משמעותי, אבל מעבר לזה, הן שקר מוחלט. יותר מזה - עצם המצאות החומות האלה אומרת שלא נעשתה מספיק עבודה על שיפור יכולת ההתמודדות ועל העצמת הכוח הפנימי - זה שיש חומות אומר שהכל בפנים נשאר פגיע ורגיש, ושהכוח החיצוני יחזיק מעמד רק עד הרגע שהחומות האלה ייפלו. וחומות תמיד נופלות ברגע שמישהו מצליח לגרום לך לסמוך עליו. עכשיו, בגלל שאין לה כוח פנימי אמיתי אלא רק חומות חיצוניות, ברגע שהיא הורידה הגנות מול ליאור, היא נותרה פגיעה לגמרי.

חיה בלאב סטורי
אין אישה שאני מכירה שלא עושה את הטעות הזאת וגורמת לעצמה להאמין שהיא יכולה לקחת גבר שברור לעין שהוא לא מוכן לזוגיות, לא מזוגל להתחייב, לא פנוי, או לא שפוי - בכלל לא משנה מה הבעיה המאובחנת - ולגרום לו להשתנות. למה? כי היא מיוחדת, כי מה שיש בינהם מיוחד, כי אהבה מנצחת - אז לא. מצטערת לבשר לכן, בנות, אבל מה שיש לכם לא מיוחד מספיק כדי לשנות אף אחד. הטעות הכי נפוצה שעושה כל אישה היא לחשוב שהיא יכולה לקחת מישהו שאשכרה אומר לה "אני לא רוצה זוגיות", ולגרום לו להיות מישהו שכן רוצה. אולי יום אחד הוא כן ירצה, אני לא אומרת שלא, אבל זה יקרה בגלל תהליכים פנימיים שהוא עובר עם עצמו.

קנתה את ההגזמות
גם אם האינסטינקטים של תקוה היו נכונים ומכוונים בהתחלה, בסופו של דבר היא נכנעה להתמדה ולנחישות של החיזור שלו. הבן אדם התמיד, השקיע, ישב לידה שעות ואמר לה כמה היא יפה, הצהיר הצהרות לאומה, ועשה את זה בהתמדה במשך כמה שבועות. ובסוף היא האמינה שהוא מדבר בכנות. קשה להאשים אותה - רובנו היינו מאמינות למישהו שמחזר אחרינו בהתמדה ובעקשנות כזאת. אז תנו לי להעניק לכם טיפ קטן שלמדתי על בשרי - אלה שמגזימים עם החיזור, אלה שעושים את המחוות הכי גדולות, אלה שמצהירים הצהרות גדולות מדי מוקדם מדי - הם תמיד תמיד השקרנים הכי גדולים. תחשבו על זה - למה שמישהו ירגיש צורך לעשות כל כך הרבה בזמן כל כך קצר? כי הוא כזה מאוהב? לא - כדי לשכנע אותך שהוא מאוהב, כדי לשכנע את עצמו שהוא מאוהב. ובמקרה הזה, גם כדי לשכנע את הצופים.