לא יודעת מה אתכם, אבל אני בפחד מוות מהקורונה הזה, ואנשים מרושעים מנצלים את זה ושולחים לי הודעות מלחיצות כגון: "לא לפרסום: יש חולה קורונה בפלורנטין". כן, האמנתי לזה, כי זה הגיע מאיש חדשות וכי אני פתיה מוחלטת, אבל בואו, יש בזה משהו הגיוני - איפה תתחיל המגיפה אם לא בשכונה המזוהמת ושורצת החולדות שאני גרה בה? במשך כמה דקות ישבתי קפואה בבית ודמיינתי את עצמי ישנה עם צעיף כרוך לי על הפרצוף כדי להגן על עצמי. לקח כמה דקות עד שריחמו עלי וגילו לי שזה לא נכון. אבל אם נשים בצד את זה שבקצב ההידבקות הזה, הרגע שבו נקבל פוש לטלפון על המקרה הראשון בארץ לא כל כך דמיוני, חייבים להודות שיש משהו מצוין בזה שאנשים מפחדים - אולי זה יגרום להם לחכות שנייה לפני שהם מחליפים נוזלי גוף עם זרים.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אני מאז ומתמיד טענתי שיש משהו דוחה בהחלפת רוק עם מישהו שפגשתי לבירה לפני שעתיים, ואגב, אין לי שום בעיה להיחשב "בעייתית". אם אני לא מוצאת חן בעיניו מספיק כדי לדחות סיפוקים כמה זמן שצריך, לא הפסדתי שום דבר. לקח לי זמן להגיע למקום הזה שבו אני יודעת שאין דבר כזה "טעויות" כשמדובר ברומנטיקה, ולצערי רוב הנשים שאני מכירה עדיין נותנות לבעיות הערך העצמי שלהן לנהל אותן, ומוכנות לעשות דברים שהיו מעדיפות לדחות, רק מהפחד לפספס. במובן הזה למגיפת הקורונה יש צדדים חיוביים. בעולם הדייטים נרשמה רגיעה מסוימת בסקס המזדמן. מסיבות מובנות אנשים משתהים על שלבי ההיכרות ולוקחים שנייה לפני שהם מגיעים למגע פיזי, וזה מעולה, כי הגיע הזמן שנירגע.
עוד בוואלה!
כן, אמרתי את זה. הגזמנו עם הסקס חסר המשמעות. זה היה רע לכולנו, ובעיקר לנשים. חבל שהן לא מספיק חזקות כדי לשים לזה סוף, לפחות בחיים של עצמן, ושוב ושוב מוצאות את עצמן שוכבות עם איזה אדיוט ומרגישות חרא אחר כך. אז בבקשה - קורונה זה תירוץ מעולה לדבר יותר מחצי שעה לפני שנכנסים למיטה, בלי שיאשימו אותך שאת חסודה. כבר מזמן נמאס לי מזרימת היתר המזוייפת שאימצנו - אני גם ככה לא קונה את זה. שחרור מיני הוא חיובי ברמת הרעיון, אבל כשדמיינתי אותו, שנים רבות לפני שהוא קרה בפועל, חשבתי על משהו שתתלווה אליו הבנה ופתיחות אמיתית - בטח שלא דמיינתי מאה אחוז פעולות חיצוניות שמתלוות לאפס אחוז הפנמה. כי זה לא באמת חופש. זה פשוט כלא אחר.
עם כל הכבוד לחופש מיני, זה לא באמת שחרור אמיתי כשהדברים שאת עושה לא עוברים טיפה של עיבוד. אם ה"אוטונומיה" שלך מתבטאת רק בהרבה סקס מנוכר שמטרתו לאלחש את היכולת שלך להרגיש, ולפיכך את היכולת להיפגע, אז לא עשית כלום. אישה ששמה לעצמה למטרה להיות הנקבה המגניבה בעולם על ידי טרנספורמציה מייסרת ליצור דמוי גבר שדמותו מורכבת מפרשנות אישית שזוקקה דרך פריזמה מעוותת של פוסט טראומה - בסופו של דבר תהפוך לתפלץ נטול זהות שמשלב את הגרוע ביותר בגברים והגרוע ביותר בנשים.
כך נוצרה האישה שמוכרת לכם ממוקדי הבילוי בעיר: אתם יודעים למי אני מתכוונת. למכונת השקרים לוגמת הצ'ייסרים שמקיאה צווחות "או מיי גוד!!!!" אחת לארבע דקות, וכשהיא בקרבת גברים היא שרוייה בניסיון תמידי לכבוש את הבחילה באמצעות מראית עין של קוליות, רק כדי להצליח להזדיין כל ערב עם גבר אחר בלי למות מבפנים. לא נעים לי להגיד לכם, אבל לא קיימת האישה הזאת, שהיא כל כך קול שלא מעניין אותה מי נכנס לה לגוף. לא משנה כמה שיכורה וכמה מודחקת, היא לא מרגישה טוב עם זה. הזמן היחיד שבו אישה יכולה לשכב עם מישהו בניתוק מוחלט הוא כשהיא כל כך שבורת לב ממישהו אחר, שמרוב ייסורים היא לא מרגישה את הסבל החדש שגרמה לעצמה.
אפילו אז, למחרת היא תצטרך לגייס את הניתוק הנדרש כדי לא להיכנס לדיכאון וגם לא לחכות ממנו לטלפון כמו כלבה (כי האישה הזאת תמיד מחכה לאישור שהיא אכן נחשקת כמו שניסתה להציג את עצמה) מה שיוצר פיצול פנימי לא בריא. זה לא אמיתי, לא טבעי, וללא כמויות אלכוהול וסמים זה גם לא אפשרי. ללמוד לנתק את עצמך רגשית זה תהליך כואב ולא הומאני - כמו קשירת רגליים יפנית, רק עם נזקים הרבה יותר עמוקים.
והכי טראגי שזה לא מזיק רק לה, אלא לכל הנשים - כל פעם כשמישהי מעמידה פנים שהיא יותר זורמת ממה שהיא כדי להשיג גבר, אדוות השקר מגיעות הרבה יות רחוק מעבר לשני המעורבים - הוא אומר לעצמו שאם היא טוענת ככה אז כנראה שזו אמת, משליך את התובנות המוטעות הללו על נשים נוספות, שירגישו ממנו ביתר שאת את הציפיה להיות "מגניבות", ויתחילו גם הן ללמד את עצמן להתייחס לסקס כאילו אין לו משמעות, מהסיבה הפשוטה שאם יגידו "לא", תוך דקה מישהי אחרת שנכנעה לאילוצים האלה תגיד "כן", וחוזר חלילה.
ככה כמות הסקס עולה, המשמעות יורדת, ורמת האינטימיות שנדרשת כדי להגיע למיטה הופכת להיות פחות רלוונטית מרגע לרגע, מה שמעודד השתתפות בפעילויות מיניות שאפילו לא נמצאות ברשימת הפנטזיות שלנו. תכל'ס הגענו למצב שבו אם לא עשית שלישייה או השתתפת באורגיה אתה נחשב סחי, ואם לא ביקרת בדאנג'ן ונתת לבת דודה שלך להרביץ לך עם שוט בפטמות בזמן שאתה מסניף קוק מתחת של סודני, אתה לא מספיק פתוח. שלא לדבר על מונוגמיה, שלגמרי איבדה את היוקרה שלה - אם לא פתחת את הזוגיות או התנסית בפוליאמוריה משולשת אתה פשוט נחשב אדם לא נאור. יש במבנים האלה כל כך הרבה אינפורמציה רגשית שאנחנו לא מסוגלים לעבד, שלא מפליא שנולדו תנועות של פן סקסוקאלים וא-סקסואלים, לצורך הגנה עצמית.
התוצאה של סגנון החיים הזה הרסנית במיוחד עבור נשים. בין אם בגלל הפצעים הנפשיים הרגילים, ובין אם בגלל תוצאות גרועות הרבה יותר, כמו להתעורר אחרי ערב כזה ולהבין שלא באמת רצית - אולי אפילו ניסית לרמוז שלא רצית, ולהתחיל לנהל את דיון METOO# הקבוע לגבי מהותה של הסכמה וכמויות האלכוהול שמאפשרות לתת אותה בכלל. המעגל האובר-משוחרר-מינית שנקלענו אליו מייתר את הצורך ברומנטיקה, חיזור, רגש ומשמעות, וככל שיותר נשים משתפות פעולה, המצב רק מחמיר. והכי מטופש שאז הן בוכות שאין בתל אביב גברים רצינים.
לא, חמודות - אתן אלה שלא רציניות, כי כל החרא הזה הוא לגמרי בשליטתכן. ה-FOMO לא מאפשר לכן להצמיד ברכיים זו לזו? אין בעיה, קורונה זה אחלה תירוץ שבעולם לחשב מסלול מחדש, וסיבה מצוינת לקחת את הזמן, ואולי לבנות קצת מתח מיני שייתן סיכוי לרגש להתפתח. אפילו החרדה יכולה להיות חיובית - להחזיר את האבירות, למשל - מה, אם אני בחרדה, הוא לא יקפוץ על ההזדמנות להגיד לי "אל תדאגי, אני לא אתן לכלום להיכנס לך למערכת הנשימה"? ברור - כי זה גם הכי מרים לו לבדיחת מציצה: "הנה, בואי, תנשמי מהאף, הכי גרוע תחטפי ממני עגבת. אבל זה לא נורא - קצת אנטיביוטיקה ונגמר". תראו אותי, מדמיינת שפגשתי מישהו עם ביטחון עצמי וחוש הומור. בבקשה - כבר הקורונה החזירה לי את האופטימיות.