כנסו כבר למיטה: מה קורה עם המשיכה בחתונה ממבט ראשון

הכל היה כבר מאורגן למרתון סרטי תור והפטיש הכבד שלו - מלאי טורטית ובמבה שחוטאו כהלכה במגבון אלכוהולי, כי אני ממש לא סומך על ההיגיינה של רובי מהפיצוציה (אחינו תחליף את הטרנינג) ואז ראיתי את הפרומו. "הזוגות מתאהבים!" הייתה ההבטחה, ומאחר וגם זה נופל בקטגוריה של פנטזיה ומדע בדיוני, נפלתי במלכודת, רק כדי להיות מופתע בפעם המאה איך זה שאנשים בוגרים שעברו דבר או שניים בחיים, נופלים במקום הבסיסי הזה של הפחד להיפגע ולקבל דחייה, וכולם נמצאים עדיין בשלב בו הם מגששים באפלת האגו של עצמם ומנסים להבין מי נמשך למי ולמה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

ככה מצאתי את עצמי נשאב לעוד פרק שבו הייתי חייב להגיע שוב למסקנה המאכזבת שכל הזוגות נמצאים עדיין בעיצומו של הדיון הבלתי נגמר בסוגיית המשיכה. כן נמשכים ולא אומרים, לא נמשכים ולא אומרים, או סתם לא מוכנים להודות במשיכה כדי לא לתת נשק לצד השני, כי משיכה היא הבסיס שעליו מושתתות מערכות יחסים רומנטיות, ולברר אם היא קיימת או לא יכול לקצר תהליכים ולמנוע כאבי לב.

מזל שדניס הוא סוג של תור (אולי אמא שלו מחזיקה תמונות של הפטיש בארנק) ובפרק הזה הדר, הראשונה לשמה, מנתצת השלשלאות ומגרשת האמהות, עוברת מחוסר בטחון מוחלט לבטחון עצמי מופרז. זה הזוג היחיד שפתר את חידת המי נמשך למי בהצלחה, ואולי זו הסיבה שהדר מרגישה שדניס בכיס שלה. ועכשיו, אחרי שעיצבה את הבית מחדש והרגילה את דניס להגיד לה תודה על מזון היונים שהיא נותנת לו לארוחת ערב, היא עושה טעות פטאלית ופותחת חזית עם הבת הזוג האמיתית - אמא.

עכשיו, זה לא שהיא לא אמרה דברי טעם - יותר קל לפתור את חידות המתמטיקה בפייסבוק מאשר להבין את תכנית סידור הלינה של דניס (לא אכפת לי כמה ארנבים מזדיינים הלכו לנהר, תפסיקו עם זה) אבל הכל בחיים עניין של טיימינג, וזה פשוט מוקדם מדי. שיחת הטלפון עם אמא של דניס הראתה לנו שלהדר יש פה עסק עם מקצוענית שכבר חיסלה כמה מערכות יחסים. האמא מתפעלת מהעיצוב הצבעוני של הדר, למרות שברור שהצבע האהוב עליה הוא אפור, וההתרפסות של הדר לא עבדה עליה - היא הסבירה לה בנועם שהיא תיבדק מכל הכיוונים. כפפות גומי כבר יש.

הדר טועה לחשוב שהתלונות של דניס על מאם הן פתח בשבילה להשתלט, ושוכחת שבמבחן המציאות האמא תמיד מנצחת. גברים אוהבים להתלונן על האמא שלהם, אבל זה לא אומרת שהם אוהבים שבת הזוג מנסה לסכסך. חמותך לעתיד גרה ביבשת אחרת, למה לעשות עניין מיותר? עדיף שתתעסקי בתסביך האב הפרטי שלך,והכי חשוב שתתרכזי במשימה הבאמת חשובה, שהיא לגרום לאמא שלו להימשך אלייך, כי אם חשבת שאתם רק שניים, תחשבי שוב.

בינתיים דניס עף עליה, כי אין דבר יותר מושך מאדם שמתנהל בביטחון, אבל לא לדאוג, בפרקים הבאים מאם תגיע ותרסק אותו, בדיוק כמו שדובי ואריק מרסקים אחד את האגו של השני.

דובי דווקא מנסה - היא באמת משקיעה זמן ומאמץ בניסיון להגיע עם אריק לשיחה אמיתית, הבעיה שהיא לא אמיתית בעצמה, והכל ביחד יוצא מאוד מאולץ. הוא מספר לה שהוא שתה יותר מדי אלכוהול, היא עונה את התשובה הנצחית שלה "איזה קטע" תוך כדי שהיא משפילה מבט כדי שלא ייראה את הזלזול על הפרצוף שלה. לזכותה ייאמר שמאוד קשה לנהל שיחה עם אריק - הכל מפריע לו, הוא לא רוצה להסתכל על הרע, לא רוצה לענות, לא רוצה לשחק, רק לרשום בפנקס הקטן שלו ולשמור ליום פקודה.

שני אלה כביכול הגיעו לנקודת אל חזור, אבל דברים יכולים להשתנות, אריק לא נמשך לדובי, בגלל שלתפיסתו היא לא נשית, ולא בגלל שהיא לא נועלת עקבים - הוא מחפש רכות, סימן לאינטימיות, הוא חושד שדובי לא נמשכת אליו, וחוץ מזה הוא עדיין מאוכזב שלא הביאו לו מישהי שרק מחייכת ועושה מה שהוא רוצה. דובי החליטה שכל הסרט של אריק הוא שהוא רוצה להכניס אותה למיטה בתור תנאי לחברות, וכאן היא מפספסת. היא מזכירה לי חיה פצועה בכלוב שנאבקת על כל נשימה - העוצמה האמיתית שלה תהיה להבין שלא משנה שהיא אכלה אותה חזק מגברים בעבר, היא צריכה להתחיל לסמוך על עצמה שהיא לא תתרסק שוב.

זה לא עובד, ותודה לאל שהשיחה המעליבה שהייתה ביניהם גרמה לדובי לשבור את הכלים. שאריק ימשיך לעשות סקס עם הפנקס שלו, כי אני חושד שאם היא בטעות תגמור לפניו, הוא יצעק עליה שהיא לא מכבדת אותו - כאילו, מה חשבת לעצמך כששאלת אותו אם הוא נמשך אליך? ברור שלא! אמיר, תלמד, זה נקרא להגיד את האמת, כואב אבל אפקטיבי.

זוג החלביצות אמיר ודנית אף הם נתקעו בסוגיית המשיכה, שבגללה אמיר החליט לישון בסלון בדירתם החדשה. קרוב לג'ינג'ר הכלבה, כמובן. בתגובה, דנית יושבת לשיחה עם חברה על ספסל ומתלוננת שאמיר לוקח אותם צעד אחורה, צעד מאוד קיצוני לדבריה. החברה מייעצת לה "למצוא דרך לשחרר". הנהנתי בסיפוק, בהחלט, צריך לשחרר את אמיר לאלתר, ולפנות זמן מסך לכאלה שאשכרה יש להם סיכוי. אבל לא - היא התכוונה שדנית צריכה לשחרר את הרגש השלילי כדי שבהמשך יוכלו לחזור למה שהיה, רק בואו נזכור שמה שהיה זה בעיקר כלום. שעל זה נאמר שמור אותי מאוהביי ומשונאי אשמר בעצמי.

החלביצה אמיר בנתיים מאד מרוצה מעצמו ש"הפסיק לשקר" וכל הקלפים על השולחן. אז זהו, שלא בדיוק. הרי אם יעל לא הייתה מתערבת, הוא היה עדיין במיטה עם דנית, נותן מונולוג מיוסר למצלמה, ועם כל הכבוד, שאין לי הרבה ממנו לבחור, הוא עדיין מחרטט ובשום שלב לא אמר את האמת המלאה, והיא שהוא לא נמשך אליה. מצד שני, הוא עדיין שם, כי דווקא עכשיו הוא רוצה להמשיך לנסות, כנראה כי נראה לו מקסים שהיא קיבלה דחייה ונשארה. כשסאדו פגש את מאזו.

דנית בנתיים עברה למצב סמרטוט מכוסה בשמיכות, מוכנה לגמרי לסיים את העניין כי היא "מותשת", אבל לא אומרת לו מילה ממה ששמענו בשיחה עם החברה, אלא מרככת את האמת כדי שחלילה לא ייעלב וילך, ובסוף גם נשברת ונותנת את נאום הסחבה: "אני מתה עלייך, ממש מתה עלייך, אתה חבר טוב שלי, כיף לי לראות אותך כל יום", ואז מגיחה מערימת הסמרטוטים שלה, אומרת "תודה" ומחבקת אותו בחוזקה כי הנסיך מוכן לתת לה עוד הזדמנות.

זאת בדיוק הבעיה של דנית - היא הכניסה את עצמה למשבצת הסמרטוט, וכל הכוח בידיים של אמיר. מבחינתו היא אדם חלש ושברירי, מה שרק מחזק אצלו את העמדה שהוא צריך להימנע בכל מחיר מלפגוע בה, אפילו במחיר של הימנעות מתנשאת "לטובתה" וככה שולל ממנה את הזכות לבחור. הגיע הזמן שדנית תתאפס ותתחיל להראות מה היא באמת שווה, במקום את הפגיעות הזאת שמלחיצה אותו וגורמת לו לעשות החלטות עקומות.

בפעם הבאה שדנית יוצאת מהבית לקבל עצות גרועות, לפחות שתדפוק הופעה של החיים, ותגיד שהיא יוצאת לבר עם חברים, דגש על המילה חברים. הוא לא צריך לדעת שהיא תכל'ס יושבת בבית של חברה, משחקת טאקי ובוכה, כי אין מה לעשות, ברמת ההתפתחות של שני אלה משיכה היא עדיין משחק פוקר של חוסר ביטחון מול חוסר מודעות.

אפרופו עצות, יעל הזאת אגדה בעיניי. היכולת שלה לערבב את הזוגות מופלאה, ולדבר איתה זה כמו לשחק טניס עם פדרר - אין סיכוי להדוף את הכדורים שלה. הפעם היא מחליטה שנמאס לה מהמניפסט הקבוע של ניר, שהכל בסדר ומעולה, ושל הגר, שהיא לא רוצה להיפגע, אז היא קודם צריכה לסמוך עליו, אבל היא לא יכולה לסמוך עליו, כי היא לא מכירה אותו, אבל היא לא רוצה להכיר אותו, כי היא לא רוצה להיפגע ולכן צריכה קודם לסמוך עליו אבל לא יכולה כי לא מכירה אותו. היא גורמת לי למוות מוחי הבחורה הזאת.

יעל לא עיוורת, רק קצרת רואי, ומסבירה שלמרות המילים היפות, שפת הגוף שלהם משדרת מתח. בטח מתח - חרמנות זה סוג של מתח. מסתבר שאם לא היו מצלמות, מצב שניר היה זוכה לקצת אקשן. סליחה, לא קצת, כי הגר מעידה שכשהיא נוגעת אז היא מאוד נוגעת, כי אין אמצע, אבל ניר, כמו אנטנה משנות החמישים, לא קולט את משמעות הדיאלוג, ויעל בעזרת עלבון חביב ליכולות ההבנה שלו מסבירה שהגר רוצה להושיט לו יד, ועוד כמה איברים.

ניר נראה בשלב הזה כאילו הוא חטף כאפה, כי ביננו, יותר קל להתמודד עם המוכר, גם אם זה חרא. להגר קל יותר לנהל את העניינים, אבל כנראה רגילה לנהל את העניינים עם גברים יותר מתוסבכים ופחות זמינים. לכאורה. מעניין יהיה לראות איך ניר יתמודד עם הגר כשהיא באמת תרצה אותו, כי נראה לי שלניר קל להתמודד כשהוא בתפקיד הדחוי, כי זה אזור הנוחות שלו (לא מפתיע, אחרי שפגשנו את האמא הדומיננטית והאבא הפאסיבי), ומעניין מה תעשה להתקפי העצבים של הגר חציית הגבול וההודאה במשיכה, כי מכאן אי אפשר לחזור אחורה, והפחד להיפגע יכול לשמש כתירוץ לזמן מוגבל בלבד.

לפחות כרגע כולם מרוצים - ניר מוחמא, יעל מרוצה שהיא הצליחה לכפות על עוד זוג להישאר, והגר מצחקקת בביישנות. לא בטוח שהיא מרוצה בגלל ניר. יכול להיות שהיא בכלל נזכרה בקומדיה הרומנטית האהובה עליה 'שתיקת הכבשים', ודמיינה איך היא מקפיצה את הכבד של ניר עם בצלצלי שאלוט על מחבת רותחת, או שסתם השיחה שלה עם אמא של ניר על סקס בימי הביניים פתחה אצלה משהו - יופי של צעצועים היו באינקוויזיציה, אחרי הכל.