הכוונה טובה, אבל "קמפיין האייליינר" מזיק לנשים מוכות

בשבועות האחרונים חזרה לכותרות בעיית האלימות נגד נשים בישראל, שאחוזיה זינקו נוכח המצב. המשפחות סגורות בבית, שרויות בקשיים כלכליים, מתח, אי ודאות וקלאוסטרופוביה מטמטמת, וסיר הלחץ המשפחתי מתמזג עם זה הלאומי. לא רק שהנשים הסובלות מאלימות עומדות כעת בסכנה מוגברת, אלא שעכשיו, גם נעשה מסובך וקשה יותר עבורן לצאת מהבית.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

לאור הדיון המחודש בנושא האלימות במשפחה, קמו ביומיים האחרונים קולות הקוראים להילחם בתופעה. הכוונות של כולם טובות, אך הביצוע - לא תמיד. שיטוט בפייסבוק, למשל, ודאי חשף אתכן להודעת שרשרת שנויה במחלוקת, שהויראליות שלה כבר גררה תגובות מסוגים שונים:

"אם את נמצאת בבידוד וסובלת מאלימות", כך נכתב בפוסט שהופץ, "תשלחי לי הודעה אישית, בה את שואלת אותי אם אני מוכרת איפור, ותצרפי גם מספר טלפון. אני אדע להתקשר אלייך לבדוק ולעקוב שאת בסדר. תשאלי אותי ספציפית לגבי אייליינר ואדע להתקשר למשטרה ולגורמים הרלוונטים!
(מספר טלפון) שתפו /העתיקו לקיר שלכן!".

בצד תגובות תומכות ומאות שיתופים, גרר הקמפיין כצפוי גם לא מעט פרודיות. "גברים יקרים! המצב של כולם קשה", פרסם גולש אחד פרסם בעמוד הפייסבוק שלו. "אין לי ספק שהאישה אוכלת לכם את הראש בבית. אם אתם מתחילים לאבד את זה, תשלחו לי הודעה אם יש לי שמפו נגד קשקשים. אני כבר אבין ואצור איתכם קשר. *ולאאאאאא, אני לא מעודד אלימות *".

"אם אתה נמצא בבידוד או בכלל", כתב גולש אחר, "וסובל מחפירות בלי פואנטה, תשלח לי הודעה אישית בה אתה שואל אותי אם אני מוכר פליסטיישן 4 ותצרף גם מספר טלפון. אני אדע להתקשר אליך לבדוק ולעקוב שאתה בסדר. תשאל אותי ספציפית לגבי הג'ויסטיק ואדע להתקשר למשטרה ולגורמים הרלוונטים! *אם היא נכנסת לך לכאן - תמחק את הפוסט אחרי שראית וכתבת לי! שתפו /העתיקו לקיר שלכם!!".

הגם שאפשר לגחך על הפוסט המקורי (מוכרת איפור? יש את זה ביותר נשי-סטריאוטיפי?), בדיחות מהסוג צורמות לעין הנשית. במיוחד כאשר הן מגיעות מכיוונם של גברים, ובמיוחד כאשר הפארודיות אינן על הפוסט עצמו כמו על קרבנות האלימות. רובן ככולן מנציחות סטריאוטיפים נשיים ומצדיקים, למעשה, את אותה אלימות כלפי נשים שהפוסט המקורי יוצא כנגדה. האישה חופרת? יאללה, תן לה סטירה ותגמור עם זה.

"עם כל הבעייתיות של קמפיין העזרה לנשים שנמצאות בסיכון בבית - והוא בעייתי בעיניי - אני רואה עוד ועוד פוסטים של גברים שצוחקים על הקמפיין", כתבה יוצרת התיאטרון רויטל תמיר בתגובה לגל הפרודיות. "אני לא מעודדת את הקמפיין. קראתי והבנתי שהוא לא יעיל ואף מסוכן. אבל הפוסטים האלה על הוול... מכווצים אותי. מעציבים אותי מאוד מאוד. בדיחה על אישה שחופרת, במיוחד כשמסופרת בקונטקסט של אלימות נגד נשים - מעודדת את אותה אלימות בדיוק".

בהמשך, משווה תמיר בין אותן בדיחות תמימות לכאורה, לטוקבקים רוויי השטנה שאיפיינו את פרסומי הרצח האחרון בהוד השרון. ביניהם, "האישה הישראלית יכולה להוציא גבר מדעתו", "בטח שיגעו אותו לגמרי" ו- "האישה חפרה לו במוח עוד ועוד, וזו התוצאה".

"יש קשר בין מה שאנחנו מרשים ומרשות לעצמנו לומר, לבין מה שקורה בחברה שלנו", מוסיפה תמיר. "גבר קצת אלים יקרא פוסט כמו שכתבתם, ומה הוא ירגיש? הוא יסתכל על האישה שאיתו, ומה הוא יעשה? למילים שלנו יש כוח. עצם זה שבדיחות על נשים חופרות הן כל כך נדושות - תורם לתפיסה תרבותית בה אנחנו הבעיה. בואו ניקח אחריות על המילים שלנו".

זו בסך הכל בדיחה, יגידו מצחיקני הרשת. תירוץ ה"רק בדיחה" משמש קומיקאים רבים שהואשמו בגזענות, הומופוביה או מיזוגניה בשנים האחרונות. לעיתים הצדק איתם, במיוחד אם אינם באמת צוחקים על סבלו של החלש, אך הטענה שבדיחה איננה ברת השפעה על המציאות היא שקרית.

בדיחה משפיעה עלינו עמוקות כמו אגדה, כמו דת וכמו כל מיתוס אחר שנוצר, וקומיקאים מצליחים הם הראשונים לדעת את זה. תחילה יחזור עליה הקהל שלך בצחוק, בין חברים, משם יצבור ביטחון ויתחיל לנפנף בה ברצינות: בלונדיניות טיפשות, אשכנזיות הן קרות ולנשים מגיע מכות. הדברים של תמיר, גם אם הם "הורסי מסיבות", נכונים - והלועגים לסבלן של נשים יודעים את זה.

ובכלל, מוזר שעיקר הלעג הופנה לנשים המוכות עצמן, כאשר יש מקום נרחב כל כך לביקורת על הקמפיין עצמו. "אני אגיד את זה יותר בבירור: אקטים של סולידריות וטוב לב אינם מספיקים, ואנחנו צריכות להפסיק להמציא את הגלגל מאפס", כתבה הגולשת תמר בן דויד בפוסט תגובה שזכה למאות רבות של תגובות ושיתופים, ובו פונה בן דויד למשתפות הפוסט הידוע לשמצה.

בן דויד מתנגדת להפצת הפוסט, אך מציעה למי שבמקרה קיבלה בעקבותיו פנייה, לנהוג מכאן בדרך האחראית ביותר - ולהפנות את הנפגעת לקווי הסיוע המיועדים לכך. "אם אם אתן רוצות להיות כתובת מוכרת למישהי שקרובה אליכן", היא מוסיפה, "אפשר גם לומר לפנות אליכן בחשאיות וברמזים מאולתרים (ולא ב"קודים" שחצי מדינה כבר נחשפה אליהם), כך שאתן תפנו בשמן למוקדים האלה ותסייעו להן לפנות לעזרה מקצועית ומנוסה יותר".

לנו לא נותר אלא לחזק את דבריה, ולהזכיר את המוקדים השונים העומדים לרשות נפגעות ונפגעי אלימות במשפחה:

קווי חירום לנפגעות תקיפה מינית: נשים 1202 גברים 1203

קו חירום ארצי לאלימות במשפחה: 1-800-220-000

הכוונה וסיוע ראשוני משרד הרווחה - מוקד 118

קו חירום לנשים ערביות: 04-6566813

מרכז זכויות-נעם נשים ערביות במרכז -לוד: 08-9965008