בעונה הזאת של חתונה ממבט ראשון כמעט בכל תעודת זהות של אישה נאמרו המילים "אני אישה חזקה" ונזרקים לאוויר סופרלטיבים כמו "מאיימת", "עוצמתית" ו"מאד עצמאית", כסיבה לעובדה שהיא עדיין רווקה, מה שנתן לי תחושה טיפה לא נוחה. זה לא שאני לא מאמינה בקיומה של אישה כזאת - נהפוך הוא, אני חושבת שיש המוני נשים שהן באמת חזקות, אבל יש הבדל בין כוח לכוחנות, וכוח אמיתי הוא ממש לא סיבה לרווקות.
בתור התחלה בואו נודה - לא כל אישה שלא נמצאת בזוגיות, זה בגלל שהיא "אישה חזקה ומאיימת". ממש לא. גם אם היא מאד עצמאית ועורכת דין וגם דעתנית להפליא. זה כמו המשפט הזה שבחורות אומרות לעצמן כשגבר לא מעוניין בהן: "הוא מפחד להרגיש". אולי, אבל זה לא רלוונטי, וגם - הוא פשוט לא רוצה אותך, תתמודדי. באותה מידה, "כוח" של אישה הוא לא הסיבה לרווקות שלה, מה גם שהתנהגות קולנית ושתלטנות כפייתית לא מעידה, ומעולם לא העידה על עוצמה פנימית - רוב הפעמים התנהגות כזו מעידה על ההיפך המוחלט, ובטח שזו לא הסיבה לאי מציאת זוגיות, או אי היכולת להיות באחת טובה.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
כן, אני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט במיוחד להגיד את זה. בשנים האחרונות לא פוליטיקלי קורקט להעביר ביקורת על נשים באופן כללי, ויש תחושה שכל ביקורת מוצדקת או מחמאה שלא קשורה למציאות, צריכות להיענות באמירת אמן. זה מעצבן אותי מאד כי זה לא מאוזן, לא עוזר לנשים לשפר את מצבן, וגם, מה לעשות - לא תמיד נכון. המציאות העגומה היא שגם נשים טועות, וגם לא כל אישה פלאס-סייז שמחליטה שהיא בלוגרית אופנה עושה את זה כי היא באמת אוהבת את הגוף שלה, לא כולם חייבים להסכים שהיא הורסת אחרת יגדירו אותם אויבי הפמיניזם, ולא כל אישה רווקה היא אוטומטית אישה חזקה.
עוד בוואלה!
גם אותי תמיד מגדירים "אישה חזקה" בהקשר של זוגיות, או יותר נכון של אין זוגיות, ואני יכולה להגיד לכם מהיכרות מאד מאד קרובה עם עצמי, שאין שום קשר בין הרווקות שלי לכוח. אני לא מגדירה את עצמי גם כאישה חלשה במיוחד, כן? רק אומרת שכמו לכל אדם, גם לי יש צדדים חזקים לצד חולשות נוראיות, ומה שבטוח, אין שום קשר בין העובדה שאני לא בזוגיות לבין איזו עוצמה מטורפת שאני מקרינה, שמרחיקה ממני גברים. זה פשוט קשקוש.
אם כבר מדברים, הסיבה שבגללה אני לא בזוגיות קשורה הרבה יותר להגנה עצמית וחולשה מאשר לכוח. כמו הגר, גם אני סובלת מתסמונת האב הנוטש/מאכזב/נעדר רגשית שגרמה לי מאז ומתמיד לפחד מגברים ולנסות לפצות על העבר באמצעות מערכות היחסים שלי. מה שקרה בפועל הוא שתרגמתי את הפחד והחסך לדינמיקות דפוקות מול גברים. כלפי חוץ היה אפשר לטעות ולחשוב שאני חזקה, אבל תאמינו לי שזה היה רחוק מאד מהאמת. אולי כלפי חוץ זה נראה כמו מישהי עצמאית שעושה מה שבא לה, נאמנה לעצמה ואומרת את דעתה בלי לפחד מהתוצאות, אבל אלה בדיוק ההתנהגויות המטעות שאומצו כדי להגן את האמת שמסתתרת מתחתיהן - להפחיד במקום לפחד, לעזוב כדי לא להינטש להתאכזר כדי לא להיפגע ואפילו לבגוד, לפני שבוגדים בי.
את כל אלה ועוד עשיתי, ותאמינו לי ששום דבר מאלה לא מעיד על כוח. סתם פחדי נטישה וחוסר אמון שמתבטאים בהתנהגות מניפולטיבית, פאסיב אגרסיב ונידיות שלא משאירות סיכוי ליחסים נורמליים. זה היה מזעזע, אבל כנראה אפילו זה היה עדיף מאשר לחיות את האמת העצובה. העדפתי לצאת כלבה משוגעת ורעה, רק שאף אחד לא יחשוד באמת. הצלחתי לעבוד על רובם, והכי חשוב, על עצמי. לקח לי המון זמן והרבה מאד כאב (כי חולשה לא נעלמת אם לא מבטאים אותה - אפילו מתעצמת) להבין שהכל בלבול מוח אחד גדול, ושההתנהגות הכוחנית הזו היא הכל חוץ מכוח.
מור ומאור זו דוגמה קלאסית. היא מגדירה את עצמה כחזקה, המומחים מגדירים אותה כחזקה, ואפילו מאור נופל שם, כשהמציאות היא בדיוק ההיפך. תחשבו על זה - למה שאדם שמרגיש חזק יתנהג ככה? אדם שמרגיש חזק יכול להרשות לעצמו להיות פתוח, נחמד, אוהב, ולהעז לקחת צ'אנסים שאולי יגרמו לו בסופו של דבר להתאכזב או להיפגע. זה כוח. לדבר הרבה ובקול רם, להיות אגרסיבית ותוקפנית, לפגוע לפני שאת נפגעת ולסרב בתוקף להכין קפה (מטאפורה) זה לא כוח, אלא הסממן הכי ודאי לפחד וחולשה, ובעיקר לפחד שלך מהחולשה של עצמך.
.
"חתונמי" פרק 8 - צוקית אשכולי וקארין ארד מלרלרות על הזוגות
היא מתנהגת כלפיו בתוקפנות, לא נותנת לו מקום, וממש לא מרשה לעצמה להיות נחמדה אליו, וזה עוד לפני שהיא ביררה עם עצמה מי זה האיש הזה והאם יש לה בכלל עניין בו - שניה אחרי החתונה היא נסגרה, וכל מה שעשתה מאז היה למצוא בו דופי, בפניו ושלא בפניו. אם הוא מאפשר לה להוביל - לא טוב, אם הוא מנסה להוביל - גם לא טוב. אם הוא לא מתקשר זה מעצבן אותה, כשהוא כן מנסה לתקשר היא סותמת לו את הפה ומתקנת אותו, ובמקום לעצור רגע ולחשוב מה היא יכולה לשנות בעצמה היא עסוקה בלהסביר למה הוא לא בסדר. אני לא מגנה עליו, ממש לא. אבל גם אם הוא לא מוצא חן בעיניה מבחינה רומנטית זה לא אומר שהיא לא יכולה וצריכה לנהוג כלפיו בנדיבות לב בסיסית, לנסות להכיר את הבן אדם, להקשיב לו ולהיות נחמדה ומפוייסת כלפיו - זה לא שהוא יכריח אותה לישון איתו במיטה ויקשור אותה לשולחן של הסלון כשהוא יוצא מהבית, נכון? זה לא מה שבאמת מפחיד אותה. ההתנהגות הכוחנית באופן מוגזם שלה מסגירה את האמת, והאמת היא שכל זה לא קשור אליו, להתנהגות שלו או למי שהוא (או לא), אלא אך ורק לזה שהיא מלאה בפחדים לא מודעים שהיא מביאה איתה מהבית, פחדים שעוד לא דיברו עליהם, בניגוד לפחדים של הגר.
דנית, למשל, שעל פניו נותנת את הרושם שהיא יצור קטן ומתבכיין, למעשה הרבה יותר חזקה מהגר או מור (וברור שממני), מהסיבה הפשוטה שהיא מרשה לעצמה להתמסר, להרגיש דברים, ולוקחת את הסיכון של שברון לב. לא שהיא חפה מבעיות - יש לה כמה כשלים בהבנה ובעיות מודעות, אבל לפחות היא לא ממסכת את עצמה עם מניירות של "עוצמתיות" שאין מאחוריהן דבר. על פניו הנטייה היא לחשוב שמור היא אישה יותר חזקה מדנית, אבל למעשה דנית היא הדוגמה הכי טובה לעובדה שהדברים הם לא כמו שהם נראים, במיוחד כשמדובר ב"כוח" נשי.
אני קוראת לזה אפקט הצ'יוואווה - הכלב הקטן הזה כל החיים חי בתחושה שהנה, עוד רגע מישהו דורך עליו, ולכן את רוב שעות הערות שלו הוא מבלה בנביחות תוקפניות לכל עבר, כדי שכלבים אחרים חלילה לא יעלו על זה שהוא חי בפחד מפניהם. ראיתם פעם כלב דני ענק נובח כמו פסיכופט? אני לא. להיפך, הם כלבים ממש רגועים, והם הכי עדינים ליצורים שקטנים מהם - כי הם לא מסתובבים מאוימים ומבוהלים, הם יכולים להרשות לעצמם להיות נחמדים אפילו לצ'יוואווה שנובחת עליהם. אנחנו בדיוק אותו דבר - ככל שהפגנת הכוח שלנו גדולה וקולנית יותר, ככה היא מסווה יותר חולשה, נקודה.
שפכתי הרבה דם ודמעות עד שהבנתי את אפקט הצ'יוואווה אצלי, וגם אחרי שנים של תיקוני התנהגות, מערכות יחסים גרועות יותר או פחות, הגברת מודעות ועבודה מפרכת לשיפור האהבה העצמית, אני עדיין לא יכולה להגדיר את עצמי כ"אישה חזקה" באופן גורף, ובטח שלא מול דמות הגבר בחיי או מול האופציה של מערכות יחסים רומנטיות. אני הרבה יותר אפויה היום - אין מה להשוות - אבל יש עוד כמה בעיות שצריכות להיפתר, אני עדיין רווקה, ועדיין, המשפט שאני שומעת הכי הרבה מאנשים הוא: "זה בגלל שאת חזקה וגברים מפחדים ממך".
בולשיט. אל תספרו לי סיפורים, כי אין התחמקות גדולה מזו מאחריות ולהאמין בזה זו טעות נוראית שלוקחת אותנו אחורה - גם כפרטים וגם כג'נדר. משמעות המושג "כוח" מקבלת הרבה מאד עיוותים בהקשרים של נשים. אנחנו מעמידות פנים שאין לנו אותו כדי להתחמק מאחריות, ומעמידות פנים שיש לנו אותו כדי, אהמממ - להתחמק מאחריות. רווקות היא לפעמים עניין של חוסר מזל או של בחירות גרועות, ולעיתים נדירות גם בחירה נקייה. לעיתים מאד נדירות. רוב הזמן זו אינדיקציה לבעיה עמוקה מהילדות, שגם אם מודעים אליה היא לא נפתרת בקלות, במיוחד כי יש לנו נטיה לשחזר את מערכת היחסים החולנית עם דמות הגבר בהמשך החיים ולצבור עוד שריטות ועוד "הצדקות" לפחד המושרש.
אפילו אם את מודעת לבעיה, למצוא את האומץ להיפתח ואולי להישבר הוא לא דבר שאפשר לצוות על עצמך לעשות, כי בניגוד למה שאומרים, מודעות היא ממש לא חצי הדרך לפתרון. 20 אחוז, גג. כדי להתקדם משם, כדאי לחדול לתרץ כל כשלון זוגי באמירה: "אני אישה חזקה ומאיימת ועוצמתית וגברים מפחדים ממני", ובכלל, רצוי לא להתעסק בפחדים של מי שמולך, כי זו לא חוכמה. תתעסקי בפחדים שלך, תכירי בקיומם, ולו רק כי זה הדבר היחיד שיש לך השפעה עליו. והצעד הראשון - להפסיק לשקר לעצמך. כי כדי להפוך לאישה חזקה, קודם כל את צריכה להעז להיות אישה חלשה.