סגרו להם את בתי הקפה והברים - אז הם עברו לפארקים ולחוף. אחר כך הוגבלה התנועה גם שם, והם החלו להיפגש בבתים, נבוכים אך נחושים להתראות. אבל נפלה הגיעה החותמת האחרונה: סגר כללי. זוגות רבים עברו לגור ביחד, רווקים שבו להתבצר בדירתם ומשפחות התכנסו אל הבית. לכל אלה, פתרון המגורים לימי הסגר נראה מובן מאליו.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אבל יש גם כאלה שהבשורה הנחיתה על ראשם מבול של סימני שאלה: הרווקים-בערך. אלו שבדיוק החלו לצעוד את הצעדים הראשונים, הקסומים, לעבר זוגיות מלבלבת. כחודש אל תוך המציאות המסוגרת של חיינו, אפשר כבר לשאול: לאן הלכו אותם דייטים ראשונים - אל הבית, אל הזום או אל תהום הנשייה?
"היה איזה בחור שהייתי איתו כמה זמן בתכתובות", מספרת ד'. "ואז היה יום אפוקליפטי שבו הסוכן שלי זרק אותי, התבטלו כל ההצגות בגלל הקורונה ואמרתי - טוב יאללה, בוא ניפגש. נפגשנו והיה ממש כיף, גם ישנו ביחד וכן… גם שכבנו. יומיים אחר כך כבר סגרו את כל העיר, והוא חשש גם מכך שניפגש ונדביק זה את זו".
עוד בוואלה!
עד כאן, נשמע כמו סיפור סטוץ מצוי. אבל ד' מפתיעה עם התפתחויות חדשות. "מאותו רגע, דיברנו רק בהתכתבות. השבוע זו פעם ראשונה שיצאתי מהבית, כדי לעשות שליחויות בעיר. אספתי אותו לטרמפ איזה חצי שעה. עכשיו זה חודש בערך שאנחנו בעניין. היה לנו הרבה התכתבויות ווטסאפ, ושיחה בווידאו צ'אט שהוגדרה כעליית מדרגה".
ד' מספרת כי ההתכתבויות עם הבחור הנוכחי אינן דומות להתכתבויות שהתרגלה אליהן באפליקציות ההיכרויות. "יש לזה זמן ומשך שהרבה זמן לא חוויתי בשיחות עם גברים", היא מסבירה. "כל הסיפור של משחקי הכוח - 'הוא שלח לי עכשיו אז אני אשלח לו עוד שעה' - זה כבר לא קורה. הכל זורם יותר. גם אין את המשחק של להגיד 'אני עסוקה', כי אף אחד לא עסוק, ולא צריך להתיימר.
"זה גורם לנו להכיר יותר לעומק דרך ההתכתבות, ואנחנו משתפים אחד עם השניה לינקים לכל מיני דברים שמעניינים אותנו. זה וייב של גיל 16 בקטע טוב, שלא חוויתי שנים. פרפרים, לדבר שעתיים בטלפון. אני די בטוחה שזה ימשך גם אחרי הקורונה, כי נוצרה פה רמה גבוהה של אינטימיות. בטוח ניתן לזה ניסיון לפחות".
בשונה מד', ט' בחרה לעבור לגור עם בן זוגה הטרי, בתהליך של זוגיות מואצת במיוחד. "התחלנו לצאת לפני חודשיים", היא מספרת. "זה סאבלט, אבל הוא קורא לזה 'לגור ביחד', וזה נורא מוזר. העברנו שבועיים בנפרד וזה היה קשוח, אז החלטנו לעשות את הצעד".
על אף שהיא אופטימית לגבי העתיד שלהם, ט' לא הייתה ממליצה על המהלך הנועז לחברותיה. "אני לא חושבת שהאילוץ לעבור להיות יחד בצורה כה אינטנסיבית זה דשן מוצלח לעתיד. זה דורש המון איסוף עצמי, להצליח בזה וגם להמשיך אחר כך. יש פה תחושה חזקה של אילוץ הסיטואציה".
לדבריה, ההנחיות הגורליות הונחתו כאשר הקשר רק התחיל להתייצב. עכשיו, נראה שנכפתה עליו יציבות מבחוץ, מפני שאין כל כך לאן לברוח. "להיות 24/7 עם בן אדם זה לא סביר אף פעם", מוסיפה ט'. "תמיד יוצאים לעבודה או לחיים, וחוזרים. המצב היחידי שבו זה קורה הוא טיול משותף לחו"ל, ושם יש את… חו"ל להתמקד בו".
ט' מספרת כי היא ובן זוגה הטרי התכוננו מראש לכל התרחישים הצפויים. "היינו קצת פסימיים מראש. חשבנו מה יקרה אם נתפוצץ אחד על השניה, אם נתייאש. לכן הקפדנו שיהיו חדרים נפרדים, כדי שלכל אחד יהיה את הספייס שלו, ובחרנו דירה עם מרפסת קטנה שפונה לנוף. יש פה הרבה מרחב וטבע. ועדיין, משהו בדירה מרגיש קצת קלאוסטרופובי".
"אני לא רק שלילית", היא מסייגת. "יש לנו בתוך זה ערימות של כיף, אבל זה לא 'האני מון' בכלל, בטח כשכל אחד קצת נלחם על השגרה שלו בתוך זה. אז אנחנו מנסים להימצא בחדרים נפרדים אבל אז יש תחושת ריחוק מוזרה, או שמישהו רוצה להתקרב והשני עסוק. זה ממש כמו מגורים משותפים בשגרה, רק בלי הביטחון שנבנה לפני כן".
הריטואלים הם של זוג ותיק, אבל המתחים שביניהם, לדבריה, שונים. "אנחנו לא רבים על מי עושה כלים ומי מוציא את הזבל, אלא על דברים אחרים, מורכבים יותר. דווקא ריבים של זוג ותיק זה כיף יחסית לשיחות קשות, של 'האם אנחנו מאוהבים', בתוך סיטואציה כזאת. כלומר, אנחנו די מאוהבים, אבל זה כר פורה לסימני שאלה".
מדבריה של ט' עולה כי עיקר המתח ביניהם נובע מהפער בין התחלתיות הקשר להתקדמות הפיזית המהירה שלו. "הציפיה ששהייה אינטנסיבית ביחד תרגיש כמו חופשה היא מופרכת", לדבריה, "ומתוכה עולות כל מיני פגיעות אגו קלות. אני לא חושבת שמישהו מאיתנו מרגיש שהשני 'מאוהב בו אנושות'. שנינו אומרים גם שלא היינו עושים את זה אחרת, לא היינו מעדיפים להיות בנפרד. אבל אנחנו כן מבכים על השלב שאבד בקשר. היינו שמחים לעוד חודש-חודשיים של רק להיות מאוהבים, בלי להתעסק בשטויות. עכשיו, עוד לפני שהגענו לשלב הזה אנחנו מפליצים אחד ליד השניה. זה קצת מלחיץ".
גם ע' ממשיכה לפגוש את הפרטנר שלה, אבל רק פעמיים-שלוש בשבוע. באופן כללי, נראה שהכל אצלם הולך בקלות יותר - אולי כי הם פשוט ויתרו על הרומנטיקה. "התחלתי לצאת עם מישהו בדיוק כשסגרו את הפאבים ובתי הקפה", היא מספרת. "דייט ראשון היה אצלי בדירה, והצלחנו לצלוח אותו בלי לגלוש למיטה (היה קשה) וגם דייט שני היה אצלי, וככה זה המשיך, בדייטים ביתיים.
ע' מספרת כי הבעיה העיקרית במפגשים ביתיים, היא המהירות שבה נוצרים אינטימיות ומגע. "אני מרגישה שאולי הייתי צריכה לבלום את זה, אבל דייט שלישי שכבנו ומאז אנחנו יזיזים. בדייט הרביעי דיברנו על זה - הוא אמר שאין לו כוח למשחקים של זוגיות, ואמרתי שאני ממש מבינה אותו, כי בדיוק סיימתי קשר לא מזמן, אבל שאני כן מחפשת משהו רציני.
"ואז הוא אמר: 'יש לי רעיון משוגע, בואי נעשה ילדים'. אמרתי לו, 'לא, אין מצב', אפילו שאני בת 35. אני לא איזה פתרון אינסטנט לזה שהוא רוצה ילדים, בא לי עדיין בן זוג ומשפחה. הוא גם בן אדם מאוד לא אחראי. אז נהיינו חברים כאלה, 'באדיז'. אין שום רומנטיקה באוויר אבל מאוד נעים לנו להיות אחד עם השני, ואנחנו רוצים לעמוד זה לצד זו בתקופת הקורונה".
על אף שע' עוד מחכה לאחד, היא טוענת שכרגע מדובר בסידור מצויין עבורה. בתקופה שבה הכובד והחרדה שוררים בכל, אין כמו יזיזות קלילה להרמת מצב הרוח. "הוא גם תמיד הולך בול בזמן", מוסיפה ע', "זה נורא כיף. עשינו ערב פסח ביחד, הכנו אוכל, אכלנו, למחרת ראינו סרטים וסדרות ודיברנו הרבה וזהו, לקראת 15:00 הוא הלך וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לגרש אותו".
אפשר להבין את ע'. מדבריה של ט', עולה כי זהו הזמן המאתגר ביותר לגיבוש זוגיות טרייה. מצד שני, האם זה הזמן הנכון להיכנס לקשר יזיזותי, שעלול לעכב אותך בדרך למטרה הגדולה?
"אני כן באתרים, וממשיכה לדבר עם אנשים אחרים, אבל בתקופה הקרובה אני לא אפגוש אף אחד", מודה ע'. "הוא הבן אדם היחידי שאני פוגשת עכשיו, ולא הייתי רוצה במצב הזה של הקורונה לסכן אותו. הפכנו להיות ממש חברים בגלל הקורונה, זה ממש מוזר".
אז ע' תחכה לאבי ילדיה, ולעת עתה, לפחות מצאה ידיד נפש. לעומתה ר', שקיוותה ללכת על כל הקופה, נשארה עם לב דואב והרבה סימני שאלה. "התחלנו לצאת בפברואר", היא מספרת. "דייט ראשון היה מדהים בקטע אחר, זה היה נורא מוזר. הרגשתי שהוא קרא אותי. בדייט שלישי הוא כבר אמר שהוא אוהב אותי".
לאט לאט, החל הקשר להיסדק. "כשלא היינו ביחד - הוא לא כל כך תקשר", לדבריה. "הוא אמר שמצד אחד הוא כן רוצה משהו ורואה שהחיבור שלנו מאוד מיוחד, אבל בכללי הוא בן אדם מאוד מתוסבך עם מערכות יחסים. הוא הודה שהוא נמשך למקומות רעים, ושכשנחמדים אליו לא טוב לו.
"עוד לפני הקורונה הוא שבר את הברך, כשהוא שבר אותה ניצלתי את זה כדי לטפל בו. הגעתי לבית חולים, ואז נכנסה הקורונה והכנסתי את עצמי אליו הביתה. שם הכרתי את אמא שלו והאחיות שלו, שהגיעו הרבה לבקר אותו. זה היה בתחילת תקופת הקורונה, ואסרו רק על התקהלות של 10 אנשים. הרגשתי שהוא היה צריך עזרה, אבל במבט לאחור אני חושבת שנאחזתי נורא חזק, ואולי אפילו כפיתי את עצמי קצת".
ר' מתארת כי המתח שבבידוד, בנוסף על הפגיעה הפיסית שחווה, התסיסו את הרוחות בבית. "הוא אמר לי כל הזמן שהוא רוצה שאני אשאר ושזה עושה לו טוב, ומצד שני היו לו קטעים שהוא היה מאוד עצבני, וזה יצא עליי. הבנו שזהו, שאני חוזרת הביתה, ואז החמירו את הסגר".
הצעד הזה היה נקודה מכרעת ביחסיהם. "כשחזרתי הביתה, שבועיים הוא בקושי תקשר איתי - ענה לי בצורה שטחית או אמר שיחזור אליי אחר כך ולא חזר. התחלתי לשחרר כבר, אבל הייתי צריכה להבין סופית שזה נגמר כדי להביא את עצמי להמשיך הלאה. אז החלטנו להיפגש. הגעתי אליו, דיברנו, ופתאום הוא אומר לי שהוא אוהב אותי. אז רק התחלתי לשחרר, ועכשיו אני מתקשה".
היחסים ש-ר' מתארת נשמעים כמו משהו שצריך להסתיים בהקדם. מצד שני, כל אחת יכולה להזדהות עם ההיאחזות שלה בבחור המתוסבך. כאילו פרידה מאהוב איננה קשה מספיק, עכשיו צריכה ר' להתמודד איתה כשהיא סגורה בין ארבע קירות, כמעט ללא אמצעים להסיח עמם את הדעת מהכאב.
במקרה של מ', שגם היא החלה לצאת עם בחור בסוף פברואר, הדברים התגלגלו אחרת לגמרי. "מה שאנחנו עושים כרגע זה נמצאים אחד אצל השני. אנחנו אמנם גרים בערים שונות, אבל שנינו עובדים בעבודות חיוניות, אז אין לנו בעיית התניידות".
"אנחנו מכירים כבר תקופה, במסגרת העבודה, אבל הקשר התחיל קצת לפני שסיפור הקורונה התפוצץ. מההתחלה זה היה מאד אינטנסיבי, ברמה של כמעט כל יום נפגשים, כך שלא הייתה שיחה אם ימשיך או לא - היה ברור שכן. ליל הסדר היה הרבה יותר קליל ממה שאני רגילה, אבל המשפחה הייתה חסרה לי. בכל זאת קשר יחסית טרי, וזה קצת מוזר".
אך גם בתמונה הוורודה שמציגה מ', לא הכל ורוד. "זה שונה ממערכת יחסים שנוצרת במצב טבעי", היא מספרת. "נכפתה עלינו מציאות של להיות אחד עם השני ללא הסחות דעת כמעט, מצד אחד, ומצד שני בלי גורמים שיוצרים עניין - טיול, אפילו יציאה לקפה". ואף על פי כן, היא אופטימית. "כרגע הדיבור שמנסים וזה לא קשר לתקופת הקורונה, ימים יגידו... הוא מהמם ממש".
בין אם יאריכו הזוגות הנ"ל ימים או יפרדו במהירות של "חתונמי", טוב לשמוע שאפילו לתקופת הקורונה יש את הרומנטיקה והסקס אפיל שלה. היכונו בעוד תשעה חודשים למטר תינוקות בשם "קרין", "רוני", "רונה" ו"וולט".