עם כל הכבוד לשיפוטיות המוצדקת לזה שהדר ניסתה לשכן את אמא של דניס באייר-בי-אנד-בי ולבטל את הנסיעה שלו שאותה סגר הרבה לפני שפגש אותה, נורא קל לעשות את זה מבחוץ, כי האמת העגומה היא שכולנו עשינו את אותה טעות - אולטימטומים הם שיטה נשית עתיקה להתמודד עם חוסר ביטחון. אני עשיתי את זה, חברות שלי עשו את זה. הדר פשוט עשתה את זה בטלוויזיה ברייטינג של סגר. עכשיו, ברור שכשמסתכלים על זוג אחר, ועוד על המסך, קל לומר "היא עשתה טעות", אבל בואו.
הנה אקסיומה - אולטימטומים אף פעם לא עובדים, וכל מי שאי פעם הציב אותם לבני הזוג שלו, יודע את זה. אני נתתי אולטימטום אחד בחיים שלי, לבן זוג שלא רצה לעבור לגור יחד מספיק מהר לטעמי. בניגוד לזה של הדר, האולטימטום שלי הגיע אחרי שנה של זוגיות, ושכשמסתכלים על הנתונים היבשים נראה שצדקתי - הטיימינג והרצון שלי היו הגיוניים לחלוטין, כל החברות אמרו שאני צודקת, אמא שלי תמכה, ואפילו אמא שלו הסכימה. אז פאקינג מה.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
זה ממש לא משנה אם את צודקת, אם הפסיכולוגית שלך חושבת שהגיע הזמן, או שסבתא שלך באה לך בחלום ואמרה לך מה לעשות. זו תמיד טעות, כי הסיבה לאולטימטום היא תמיד אחת - פחד - את נכנסת לחוסר ביטחון, עושה אקט אלים של הפחדה, ומה לעשות שלאיים על מישהו שאם לא יעשה מה שאת רוצה יקרה ככה או אחרת זו אלימות פסיכולוגית ברמה הגבוהה ביותר? זה חמור במיוחד כשאוהבים וסומכים זה על זו, ובדרך כלל זה המצב, כי אולטימטומים קורים בעיקר כשממש אוהבים מישהו, ועובדים רק אם האהבה הדדית. אבל רק לטווח הקצר.
עוד בוואלה!
הגר סובלת משתלטנות, שהיא התלבושת האחידה של חסרי הביטחון - זה התחיל עם הערות בנוגע לזה שהוא מנומס מדי וזה לא אותנטי, המשיך בהערות ותיקונים לגבי ההתנהגות החברתית שלו - הוא "רוצה לככב", כמו שהיא קראה לזה, ויעל הוסיפה את האבחנה שמדובר בהתנהגות הישרדותית שנעוצה בטראומה שלו כילד רוסי אאוטסיידר שנאלץ להתאמץ כדי להיות מקובל, ועזרה למתג את השתלטנות של הדר כפעולה לטובת ההתפתחות האישית שלו.
הדר ראתה כי טוב, והחליטה לכבוש את הג'בלאה הבאה - אמא ג'ני. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהיחסים בין דניס לאמא שלו קצת קרובים מדי ושאולי הגיע הזמן לשחרר, אבל זה עדיין לא אומר שאחרי פחות מחודש ביחד זה תקין לדרוש מבחור שהתחתנה איתו בחתונה מזוייפת ועכשיו משחקת איתו ב'בית', שאמא שלו תסתלק לאיזה אייר-בי-אנד-בי מסריח, כי הדר לא מעוניינת להתרגל חזרה לדירה שהדלת בה נפתחת עם מפתח רגיל. גם על זה דניס סלח. הרמת הגבה הפנימית שלו טושטשה על ידי שורשיו האירופאיים המנומסים. "אני מבין אותך" הוא ענה, הציע פשרה, והודה לה על יפה הסלט.
הדר לא קלטה שהיא מתחילה לעבור את הגבול, ועדיין לא הפנימה שגינונים הם לא חולשה, למרות שאירונית, זה מה שהציל אותה - אותה אישיות נדיבה ומנומסת של דניס, שאותה היא כל כך מנסה לשנות. ביננו, גבר ישראלי מחוספס ולא מתאמץ שהיא כל כך רוצה לצידה היה כבר מסנן אותה שלושה ימים ואז מקריא לה את זכויותיה מול המצלמות. שיא השיאים היה השיחה שעשתה לו על יפן, שנופלת, לא עלינו - על החגים. מי ישמע מדובר פה בהופעה פומבית של זוג מלכותי בפני העם. החגים. אז תאכלי גפילטע ותעשו סקס בסקייפ כמה פעמים, מה קרה? וזה לא נגמר בזה. בהתחלה היא רומזת, אחר כך מבקשת, וכשגם זה לא עובד היא מאיימת. "אולי אני אפגוש מישהו אחר", "אין לדעת מה יקרה בחודש", והמניפולציה השקופה בעולם "אני מפחדת שאני זו שלא אחכה".
היש מהלך מטופש מזה? דניס נשבר. ראו על הפנים שלו שהוא מאוכזב, פגוע, וממש, אבל ממש לא מתכוון לשחק את המשחק הזה. האיפוק שלו אפילו עוד יותר מרשים בהתחשבה בעובדה שהוא קצת קנה את האיום שאולי היא לא תחכה לו - ואפילו אז הוא נשאר נאמן לעצמו ולא נכנע להפחדות: "אם זה לא יחזיק שלושה שבועות, כנראה שאין פה כלום" הוא ענה לה תשובה ניצחת, והסביר לה שהוא לוקח את הסיכון ויעשה את ההחלטות שלו בהתאם. יש לו שתי אופציות - לנסוע כמתוכנן, מה שאני מקווה מאד שיקרה, לטובת שניהם - זה יאזן את יחסי הכוחות ביניהם וישכנע את הדר סופית שהוא לא גבר חלש שהיא יכולה להשתלט עליו. האופציה השנייה היא שהוא ייכנע ולא ייסע, ובמקרה הזה גם אם לא יכעס עליה באופן פעיל, החומה שלו תתחיל להיבנות, בדיוק כמו שקורה אחרי כל אולטימטום שעובד.
גם האולטימטום שלי עבד, לצערי. אני בסך הכל ניסיתי להחזיק במשהו שאי אפשר להחזיק בו, והוא הגיב להפחדה, כי לא רצה לאבד אותי, מה שבטווח הקצר נראה כמו הגעה לעמק השווה. אבל לא באמת הייתה כאן הסכמה, כי בכלל לא תקשרנו - כל מה שהיה שם זו פעולת כיבוש מצידי וכניעה מצידו, מה שבסופו של דבר חנק את היחסים. זה לקח כמה שנים, אבל זה היה הרגע בו הזרע נשתל. האמון שלו התערער, ובצדק, כי בשום אהבה אין מקום לאקט כה אלים - התחושה שלו, שהצרכים שלו נעלמים בקשר הייתה מדוייקת. לא כי התעלמתי בכוונה, אלא כי הייתי כל כך עסוקה בפחדים שלי, שלא יכולתי להכיל גם את שלו. בדיוק כמו הדר והפחד שלה מהנסיעה ליפן.
ברגע שתחושה כזו מתחילה לחלחל אצל מישהו, בלי לשים לב הוא מעלה חומה ומתחיל סדרת מבחנים מכשילים שיצדיקו אותה ויגרמו לה לגדול עוד ועוד, עד שהיא תפריד ביניכם. אולי לא שמים לב אליה מיד, אבל יום אחד - אולי עוד שבוע כשתרצי חיבוק, ואולי עוד שנה כשתהיו בתקופה פחות טובה, היא תתגלה בפנייך במלוא הדרה (הדר- הדרה - איך אני אוהבת כשיוצא לי במקרה), וככל שהזמן יחלוף היא גם תהיה גבוהה יותר ועבה יותר, ועד אז אף אחד לא יזכור מי בנה אותה ולמה.
שור אינאף, גם בסיפור שלי הדברים החלו להשתבש מאותו רגע, והיחסים, שהיו קסומים כל עוד לא הפרענו להם, החלו להתדרדר. היינו עוד כמה שנים יחד אחרי האולטימטום, אבל התמימות והאמון התכסו בטינה. למרות שהאהבה עדיין הייתה שם, צצו גם הרבה בעיות שבסופו של דבר הפכו למטענים שכבר אי אפשר היה לשאת. זה מורכב, כמובן - בסיום מערכות יחסים יש אינסוף ניואנסים וחיפושי 'מי אשם' מבלבלים, ואפילו בדיעבד קשה למקד את הבעיה ביער הרגשי הסבוך הזה. אולם ככל שהזמן עובר הדברים מתבהרים - עכשיו, שנים אחרי, במסגרת הפוסט מורטום ותודות להדר ולזיכרונות שהיא הציפה, אני יכולה לומר בוודאות שהאולטימטום הטיפשי הזה היה הרגע המכונן ששינה את מערכת היחסים הזאת לרעה, ויצר כדור שלג שלימים דרס אותנו.
מאז ועד היום, אין פעם שאני נזכרת בתקרית הזאת ולא מקבלת צמרמורת גועל עצמי. ההתנהלות המבוהלת והלא אינטיליגנטית הזאת כל כך מביכה אותי בדיעבד - כל כך קלישאתית, והכי עצוב - הרסנית. אולטימטום הוא נשק יום הדין - להשתמש בו במערכת יחסים אוהבת כדי להשיג מטרה זה כמו להטיל פצצת אטום על מדינה ידידותית בגלל אי הסכמה מדינית. אם להקביל לעולמות הרומנטיקה, העמדת אולטימטום היא המקבילה הא-מוסרית של פשע מלחמה שהורג את האויב עם האזרחים - אקט לא מידתי שלא מביא לניצחון אמיתי, ושאובדני הנפש שמתלווים אליו אף פעם לא שווים את התוצאה.
אצלי הלקח נלמד. לא עשיתי את זה מאז, ובחיים לא אעשה את זה שוב, לא משנה מה יקרה. אני חיה עם הידיעה המבאסת שבמקרה הזה אני לגמרי אשמה, ושהאולטימטום הזה, שהיה אמור להגן עלי מהפחד לאבד, היה הגורם העיקרי לאובדן האמיתי שהיה גדול עשרות מונים. יש ערימות של מערכות יחסים הרוסות בעברי, אבל יש דבר אחר יותר גרוע מאהבה שנהרסה - והיא הידיעה שאת זו שהרסת אותה. במו ידייך.