"חינוך מיני" עונה 2
צילום: יח"צ

בקרוב אצלנו: כך נראים שיעורי חינוך מיני במגזר הדתי

שיעורי החינוך המיני מלמדים את הילדים שלנו אנטומיה ומזהירים מפני סכנות, אבל מתעלמים מדברים כמו כבוד, איטימיות ותקשורת. מנחה למיניות בריאה מספר איך הוא כן מלמד את כל זה, וזה קורה דווקא במגזר הדתי. בקרוב אצלנו

צילום: אביגיל שפרבר, בימוי: טל ברנר

(תמונה ראשית: מתוך הסדרה "חינוך מיני" של נטפליקס)
קונדום על בננה ותערוכת דאודורנטים. זה מה שזכור לי משיעורי חינוך מיני בכיתה ו' במכבים, שנתון 93'. מי שהעבירה לנו את השיעורים הללו הייתה היועצת, מה שגורם לביטוי "מין מוגן" לעורר בי עד היום זכרונות של שיער קוצים אדום וצלליות ניינטיז. כשברקע מרקיעה שחקים האלימות במשפחה, נראה לי פתאום הכרחי ללמד בבתי הספר שיעור בזוגיות בריאה. איך יתכן שלמדנו על אמצעי מניעה, אבל לא וידוא הסכמה? איך אפשר בכלל ללמד "מיניות בריאה" מבלי לדבר על כבוד, אינטימיות ותקשורת?

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אולי מתוקף הדעות הקדומות, הופתעתי לשמוע על פריצת דרך בנושא דווקא מכיוון המגזר הדתי. נעם פרינס, מנחה למיניות בריאה במגזר הדתי, מלמד בדיוק את זה. לא שלא ידוע לי כי במגזר הדתי מדובר על כבוד הדדי, נהפוך הוא - הביטוי "דרך ארץ" משמש אותם כנראה הרבה יותר מאשר אותנו. פשוט הנחתי, בכנות, שקשה יותר לשוחח בפתיחות על מיניות במגזר שבו צניעות היא ערך עליון. "הנחת היסוד שלך היא שהאדם הדתי מנותק מהקומות התחתונות", מפריך פרינס את הסטיגמה. "זה מה שנקרא 'לברוח לרוח', תופעה שמיוחסת לדתיים, שהשיח שלהם מאוד גבוה כי לא נעים להם לדבר על הארצי. אז את אומרת, 'אם אתה אדם דתי, אתה לא מחובר לשום דבר אחר', ולא".

עוד בוואלה! NEWS

כך הפך המשפט "אני אישה עוצמתית" להכי מיותר בטלויזיה

לכתבה המלאה
אמצעי מניעה זה לא מספיק - צריך ללמד כבוד, פתיחות ותקשורת (צילום: שאטרסטוק)

אז על מה מדברים עם תלמידים דתיים בגיל יסודי ובחטיבה, למשל?
"כשאנחנו עוסקים במיניות, הדבר הראשון שמתעורר הוא הצורך הפיזי. לא משנה דתי חילוני - הגוף מתעורר. כמו שאני רוצה שהילד שלי יאכל, ויאכל בריא וללא נזקים, זה נכון לגבי כל ערך אחר. קודם כל הגוף עובד - זו הקומה הראשונה. על גבי האוכל שהילד שלי אוכל, יש נימוסי שולחן - להתנהג כמו בן אדם - זו הקומה השניה. כאדם דתי יש אצלי קומה שלישית, של מצוות. יכול להיות שערכים גבוהים הם חשובים יותר, אבל קודם כל אלמד אותו לאכול, רק אחר כך לברך".

כלומר?
"נתחיל בללמוד מה קורה בגוף בכלל ובפרט במערכת המינית שמתחילה לשגע אותם. נדבר על הדבר הנפלא שמתפתח אצלם בגוף - על הזרע, על קרי לילה ועל אוננות. על החוויה האנושית של אהבה זוגית ועל הלב שנפתח. על כך שמיניות היא דבר נפלא, שיש בה קדושה מיוחדת ויש בה מצוות ואיסורים כמו בכל תחום אחר בחיים. נדבר גם על פורנוגרפיה. הילד הדתי, כמו הילד החילוני, חשוף לעולם. כשיש מבוגר זמין שעונה בנינוחות, הם קופצים על המציאה ושואלים על ה-כל. על עצמם, בנות ומה שקורה אצל הבנות, נטייה מינית, מושגים שהם שמעו, שאלות אישיות. ממש הכל".

לשאלתי על יחסים עם בנות, פרינס מגיב בצחוק - "חכי, זה עוד לא הזמן". כל גישתו אומרת "סבלנות". לא שהוא חושש לדבר על היחסים שבינו לבינה, נהפוך הוא - המדריך מעיד ששום דבר במקצוע לא יכול להביך אותו. אלא שבעיניו כל דבר מגיע בעתו. אבל מתי מגיע הזמן הנכון לדבר על היחסים שבינו לבינה? רק כאשר כבר נקלעים למשבר הראשון? אני מתעקשת לדעת איך מתמודדים עם קנאה, מה אסור לי לעשות לבן או בת זוג בתכלית האיסור ואיך מזהים נורות אדומות. "תסתכלי מה עשית עכשיו, עוצר אותי פרינס כשאני חולקת איתו את הרהוריי. "מה שמת קודם? סימני אזהרה. אבל זה צריך להיות הפוך: קודם ללמד נורות ירוקות, אחר כך אדומות".

ואיך מזהים נורות ירוקות?
"האם יש הקשבה, האם טוב לי במערכת היחסים הזו ולא פחות חשוב - האם כל אחד עומד בפני עצמו. אחד הדברים שצריך ללמד זה שהצד השני לא אומר לך מה ללבוש ומה לאכול ועם מי להסתובב. וזה קורה מגיל צעיר וממשיך אחר כך. זה עניין של כבוד לצד השני. זה שאנחנו ביחד, לא הופך אותנו לרכוש זה של זה. אחת השאלות שאני שואל את הבנים היא 'החברה שלך התחילה ללכת חשוף-תגובתך? אגב, זו שאלה שמקפיצה בנים בכל המגזרים".

"הדבר הראשון שמתעורר הוא הצורך הפיזי. לא משנה דתי חילוני - הגוף מתעורר" (צילום: unsplash)

והתשובות?
"'אני אגיד לה שלא תלך ככה', 'לא מרשה לה'... ואז אני שואל אותם, 'אתה במסעדה, מזמין סטייק וצ'יפס וחברה שלך אומרת למלצר, 'קח את זה, הוא בדיאטה'. איך תגיב? צעקות, מחאות... פתאום הם מבינים איך זה מרגיש כשמישהו אחר קובע עבורך".

עד כאן נשמע מתקדם ומרענן, לו רק הייתה זו באמת תמונת המצב של תחום החינוך המיני בישראל. כפי שידוע לנו כבר, פה זה לא אירופה, ומערכי השיעור המקיפים של פרינס הם רק טיפה בימת מערכת החינוך.

"למרות שבמשרד החינוך יש תוכניות ויש מערכים, גם בציבור החילוני וגם בדתי הם לא כל כך יוצאים לפועל", חושף פרינס. "לרוב המורים לא נוח לפתוח שיחה בתחום. הרבה פעמים אני מגיע לקהילה כי הייתה בה פגיעה מינית, ומשם בא הצורך של הקהילה בשיח. אבל לפני שאנחנו מגיעים למה לא לעשות, אני רוצה לדבר על מה כן. לפני שרצים לדבר על גברים כתוקפים, דברו איתם על האפשרות להיות פגיעים. רק אחר כך מדברים על כך שכמו שאני לא הייתי רוצה להיפגע, אני לא אפגע. לוודא הסכמה. זה ככה פשוט. בואו נדבר על אהבה. על תקשורת. אחד הדברים ששווה ללמד זה איך רבים".

איך רבים?
"צריך קודם כל להבין למה רבים. כשאני שואל תלמידים אם זוגות טובים רבים, הם אומרים, 'כן, בטח, כל זוג רב'. אבל האמת היא שמריבה היא הרבה פעמים שחרור לחץ לא מבוקר. כמו בסיר לחץ. אם הצטברו יותר מידי מתחים, החום עולה והקיטור יוצא בבת אחת-בבום".

העולם היהודי אוהב משלים, וכך גם פרינס, שכאדם העוסק בבישול בזמנו הפנוי נוטה להמשיל יחסים לעולם הקולינריה. "אם זיהינו שהגענו לחום גבוה, אפשר לשחרר אותו בדרכים שונות - שיחה, צחוק, יציאה ביחד, התרחקות מהמקום", הוא מסביר. "ואם כבר נוצרה מריבה, לא להגביר את החום. חשוב לדייק, כלומר לריב על הדבר הנכון. לא להכליל (אתה תמיד מאחר) לא להכניס היסטוריה (גם בפעם הקודמת שכחת) ולא להכניס הורים ('את כמו אמא שלך!'). עוד טיפ חשוב וקשה לביצוע הוא 'דבר על עצמך, לא עליה'. לא לדבר על מה היא עשתה, אלא על איך אתה מרגיש".

סימולציה של ריב בלייב
ריבים אפשר ללמד תיאורטית עד מחר, אבל בפועל, כשהוא עולה לך על העצבים ואת מעבדת עשתונות, קשה לשמור על שפה צחה ותרבות דיון. בדיוק בגלל זה מלמד פרינס לריב בלייב. "בכיתות גבוהות - י"א-י"ב, אני עושה סימולציות של ריבים. אני נותן להם, למשל, את המקרה הבא: אתה היית בבית, החלטת לעשות לה הפתעה ואתה מכין לה ארוחה. אבל הטלפון שלך היה כבוי. בזמן הזה, היה לה יום הכי גרוע בעולם. הלקוחות עיצבנו אותה, הבוס צרח עליה והיא כמעט פוטרה. היא ניסתה לתפוס את בן הזוג שלה, לדבר איתו - אבל הוא לא עונה. את נכנסת הביתה, תתחילו'".

ואיך זה נגמר?
"ב- 90% מהסימולציות מתחילה ביניהם מריבה. מובן ששני הצדדים לא רצו לעשות רע - שניהם רצו לעשות טוב, ודאי הצד המפנק. אז איך זה נגמר במריבה? מתברר שיש אי הבנות. היא רצתה לשתף והוא הציע פתרונות. הוא ניסה לנחם עם אוכל, היא, מבחינתה, לא מבינה מה האוכל קשור, כי היא צריכה את מה שהיא צריכה: אולי חיבוק, אולי מוזיקה, אולי שקט - כל אחת ואחד והצורך שלהם. מה שצריך זה תרגום. תכנת תרגום כזאת, שאפשר לדמיין בינינו".

"מיניות היא דבר נפלא, שיש בה קדושה מיוחדת ויש בה מצוות ואיסורים כמו בכל תחום אחר" (צילום: unsplash)

בנות קרבנות, בנים תוקפנים
פרינס מלמד במגזרים חילוניים ודתיים. במגזר החרדי לא דרכה רגלו, אף שהוא מעיד כי "גם בו קורים דברים מעניינים". עם זאת, הוא מודה כי ברוב הקהילות בארץ - חילוניות עד חרדיות - נראה שעוד לא הוטמעה חשיבותו של חינוך מיני כבר בגיל הצעיר, וגם אם יש כזה, הוא מפספס את הבנים. "זה קורה אולי כי כחברה נוח לנו יותר לדבר עם בנות, ובאיזשהו מקום להתייחס אליהן כקרבנות פוטנציאליים", משער פרינס. "אצל הבנות השיח מאז ומעולם היה מחויב המציאות- יש טורפים בשטח, ויש וסת - מזהירים אותן מפני סכנות".

גם עבורן, הוא מספר, המצב מתחיל להשתנות. "היום כשמדברים עם בנות מדברים על נשיות, משמעות, מיניות כדבר בריא וטוב. אצל בנים, יש תחושה של 'אל תעירו ואל תעוררו'. כשהם קטנים הם מאוד חמודים, אז למה להעיר את הזאב? וזו לא גישה נכונה, כי בסוף, גיל ההתבגרות הוא תהליך טבעי ובריא שאי אפשר לשלוט בו או "להעיר" אותו. וכמו שעם בנות צריך לדבר על וסת, כך עם בנים צריך לדבר על זרע ועל קרי לילה. בדרך כלל אין לבנים את השיעור האינטימי בינם לבין עצמם".

לגישתו של פרינס, תחילתו של חינוך צריכה להתקיים בהכרח בהפרדה מגדרית. הצהרה שאולי צורמת לאוזן חילונית בשמיעה ראשונה, אך היא בעצם רבת היגיון. כאן אשוב לזיכרון תערוכת הדיאודורנטים המצלק: כיתה ו' 2. מכבים-רעות. כל הבנים והבנות מצטווים להביא את הדיאודורנטים שקנו מבעוד מועד, ולהניח על השולחן. נכון, זו לא טראומה לפסיכולוג, אבל כן אירוע מביך ברמות. בישום הגוף הוא עניין אינטימי.

לדברי פרינס, אפילו לא די בהפרדה מגדרית, אלא גם נכון יותר שגבר ילמד את הבנים, ואת הבנות תלמד אישה. ידוע לו על המחסור הכבד של מורים גברים בתחום, ואת המציאות הזאת הוא פועל לשנות. לפניו תכניות רבות, ביניהן סדרה של קלפים טיפוליים בנושא מיניות וגבריות, הבנויים לפי שיטת הקומות, שפיתח עם שותפו מתחום העבודה הסוציאלית. "לפני שרצים לדבר על סקס או זוגיות, צריך לדבר על עצמנו", מפשט נעם. "השלב הראשון זה שבנים ידברו על עצמם ובנות ידברו על עצמן. כשאני רואה נער באטרף בכל מה שקשור למיניות, אני שואל אותו בן כמה הוא. '15'. 'מתי התחיל גיל ההתבגרות שלך?'. '11'. 'אתה בן 4. תירגע'. אני מחזיר את הפרופורציות, ומזכיר שמין הוא משחק של מבוגרים".

חינוך מיני בהפרדה מגדרית יועיל לשני הצדדים (צילום: unsplash)

"הקלפים באים לתווך בין המבוגר, שלא תמיד יודע איך לפתוח את הנושא, לבין המתבגר או קבוצת המתבגרים, שלא תמיד יודעים מה לשאול", מסביר פרינס. "הם נועדו לבנים דתיים ובקרוב יצאו קלפים גם לחילונים. השאלות שמונחות על השולחן הן שאלות שמעסיקות את המתבגר הדתי ואת החברה כולה: היחס לגוף, אהבה ורגשות, החיבור אל הקדושה, דימוי גוף, זוגיות צעירה, נטייה מינית, גבריות, תשוקה, שליטה עצמית, איסורים הלכתיים ועוד. כל אלה עולים בצורות של שאלות שמאפשרים דיון פתוח. השאלות לא תמיד פשוטות, אבל הן באות מהמקום האישי ומאפשרים שיחה בגובה העיניים. כלל בסיסי הוא שלא חייבים להשתמש בכל הקלפים ולא חייבים לענות".

נגיד שמתבגר מקבל את הקלפים האלה. מה הוא עושה איתם?
"אחת האפשרויות המעניינות היא לפזר את הקלפים על הרצפה ולתת לקבוצה לבחור את השאלות שמעניינות אותם. אפשרות אחרת היא בחירת סדרת קלפים מ'קומה' מסוימת והתמקדות בה. אברי, השותף שלי, סיפר שנתן למתבגר להציץ בקלפים. אביו שהיה לידו הציץ גם, ותוך שניה התפתח דיון ער בנושא מיניות. לאחר שעזב שלח לי המתבגר הודעת תודה נרגשת ואמר לי שהוא מעולם לא שוחח כך עם אביו. הקלפים נועדו למטפלים, מורים והורים אמיצים. אנחנו מקווים שהם יאפשרו שיח עמוק ומשמעותי עם הבנים המתבגרים בצורה שתתאים לכל בית וקהילה".

בשנה האחרונה עומל נעם גם על ספר בתחום, והחלום הגדול שלו הוא כנס שיתמקד בחינוך בנים למיניות בריאה על ידי גברים. "גבר מבין יותר צרכים של גברים כמו שאישה מבינה טוב יותר צרכים של נשים", הוא מסביר בפשטות. "למשל, אבות גרושים צריכים לשמוע, מאישה בדר"כ, שחשוב לשים לבת המתבגרת שלהם פח בשירותים. לבד, לא הייתי חולם לחשוב על זה. למה? כי זה לא חלק מהסט שלי. באותה מידה, צריך להבין שאישה שמדברת עם בנים מפספסת חלק מהסט. פורנוגרפיה, למשל, היא חוויה שבבסיסה מכוונת לגברים. ואז צריך לבוא ולהסביר להם למה היא לא טובה".

ומה המסקנה?
"שהיא לא אנושית. אין בה מערכות יחסים. אין בה רגשות. אין אנושיות. פורנוגרפיה עובדת על הגוף, וזהו. ובנקודה הזו נמצא ההבדל בין ארוטיקה לפורנוגרפיה. בפורנו אתה ברובד הכי חייתי שלך, אתה דואג רק לעצמך, אתה לבד בעולם. אם אתה רוצה להיות אדם אוהב, תצטרך לבחור לוותר על דברים מסוימים. אבל כדי להבין מה רע, צריך להבין מה כל כך מושך בפורנו".

הקלפים כאן כדי לתווך בין המבוגר לנער. בקרוב גם לחילונים (עיצוב ומיתוג: bereshit_studio)

שהוא מעודד יצירתיות?
מזכיר לי תשובה של תלמיד שאמר לי פעם שהוא צופה בפורנו כדי /לאסוף תנוחות/. אבל ילד בכיתה ז' בכלל לא יודע מה זו אהבה. למה בכלל הוא צריך לאסוף תנוחות? יצירתיות דרך פורנו זו אולי תשובה של אדם בוגר שניסה הכל ומחפש עכשיו רעיונות חדשים. בכיתה ו', אנחנו צריכים לעבוד על הבסיס. התשובה מכמירת לב, כי היא אומרת שהוא מבוהל עד מוות. ילד בכיתה ו' לא צריך פורנוגרפיה בשביל יצירתיות".

אז למה ילדים צופים בפורנו?
טוב, זה די פשוט. "התשובה הבסיסית היא שהפורנוגרפיה פשוט עושה להם טוב. יש להם גוף, והגוף הזה עובד. אני יכול להיות אדם נשוי, ויכולה לעבור ברחוב בחורה יפה. הגוף שלי עובד? מאותת שיש משהו מעניין? כן. האם אני הופך להיות ממטרה אנושית? זה כבר עוסק בבחירה. אני בוחר מה מתאים לי כאדם. כשילדים צופים בפורנו, הם לא יודעים מהן אפשרויות הבחירה שלהם. הם לא מכירים מיניות שהיא סביב זוגיות ואהבה. התפקיד שלי ללמד אותם לבחור, ובחירה היא לב לבה של היהדות ובכלל של חינוך. האם זה אומר שהם יפסיקו מחר? לא. לצערי לא. אבל זה יוצר מודעות ומשם אפשר להתקדם".

יש משהו מקסים בגישה החיובית של פרינס ללימודי חינוך מיני. במחשבה שניה, דיברו איתנו ב-ו'2 על נורות אדומות למכביר - אמנם לא סיפרו לנו על האופציה שבן זוגך יחטט לך בטלפון או יעיף לך סטירה, אבל כן הזהירו אותנו מאלף תרחישי אימה אחרים. הכי חשוב לא להיכנס להריון, ואחר כך, לא להידבק במחלות, לא לקיים יחסים לפני גיל 18 (אוקיי), לא לשתות אלכוהול (כי זה גורם לך לקיים יחסי מין) וכמובן - לא לשכוח דיאודורנט. את שיטת ההפרדה וההפחדה כבר הכרנו, ואני חושבת שאפשר להסכים שהיא לא ממש עובדת, ושאולי הגיע הזמן לשיטה חדשה - להרגיע, לדבר, לקרב. זה אולי לא ימנע את הרצח הבא, אבל עשוי, בתקווה, להצמיח פה דור יותר אוהב ופחות אלים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully