חתונה ממבט ראשון מור ומאור
צילום: צילום מסך

בימי פוסט קורונה, ובכלל, החתונה שלך לא מעניינת אף אחד

זה בזבזני, מיותר ומעצבן, במיוחד בימי משבר כלכלי ומחאות, כשכולם מחפשים עבודה - אופיר סגרסקי מסבירה למה היא לא רוצה להיות מוזמנת לחתונה של אף אחד יותר, אף פעם

אולפן וואלה! NEWS

וידוי: אני שונאת חתונות. לכאורה, לא וידוי מטלטל. כולנו קורסים תחת מבול הזמנות החתונה של הקיץ, וכולנו מכנים אותן "קנסות" - אבל תמיד קצת בצחוק. חייב להיות בצחוק. ברגע האמת, מצופה ממך לא רק לדפוק נוכחות, אלא להתרגש עד דמעות מאותה החופה שראית אלף פעם. חסר לך שתיתפסי מסמסת בזמן נאומי החתן-כלה, או גרוע מזה, בוהה בפנים חתומות כמו איזו פסיכופתית. תמיד תהיה איזו אורחת בוכייה שתשאל אותך אם הכל בסדר בזמן שאת מנסה להתחמק באלגנטיות, בצעדים שקטים, לכיוון הבר.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אם התמזל מזלכן, הכלה היא בת משפחה אהובה או חברת נפש, אבל את רוב הזמנות החתונה בחייכן תקבלו מעמיתה למקצוע איתה נותק הקשר לפני שלוש שנים עד שש. בקיצור, אתן כאן על תקן צ'ק. וזו הסיבה שאני לא רק לא-אוהבת חתונות, אלא ממש שונאת אותן: הן אולי המוסד האגואיסטי והבזבזני ביותר שיש לנו אחרי ממשלת ישראל. וכאשר החתונות פומפוזיות כל כך, גם בימי משבר כלכלי, באמת לא ברור לי איך אפשר להתלונן על גודל הממשלה ובזבזנות המנהיגים.

ואף על פי כן, במהלך השבועיים האחרונים פקדו את הפיד שלי כ-5 תמונות "אמרתי כן", דווקא מכיוונם של אמנים-חילוניים-תל אביבים. אני אומרת "דווקא", כי על פניו, זוהי האוכלוסייה האחרונה שאמורה לרוץ ולהתחתן. אמנים תל אביבים הם הראשונים לבוז למוסד הנישואין - אלה לא האנשים שהייתם מצפים מהם ליישר קו עם הנורמה הישראלית, אלא דווקא להתבלט בייחודיותם. האבחנה הזו שטחית, כמובן; גם אמנים חילוניים תל אביבים רוצים, עמוק בלב, להיות כמו כולם. למעשה, לעתים קרובות מדובר במי שהיו ילדים כאפות, והתחברו בבגרותם לדומים להם כדי להגדיר נורמה חדשה. מה שמוזר לי, הוא התמוססותה של נורמה הבוהמיינית אל זו הישראלית הרווחת. בסוף, כל תמונות הטבעת באינסטה נראות אותו הדבר וכך גם החתונות.

עוד בוואלה! NEWS

זה לא אומר שהוא לא נמשך: מה עושים כשיש לגבר חרדת ביצוע

לכתבה המלאה
תגידו, על המשבר הכלכלי שמעתם? (צילום: שאטרסטוק)

מעבר לכך, הרי בוודאות אין להם כסף לזה - אלה המוחים האולטימטיביים כנגד תקציבי התרבות בארץ, אזלת היד של ביטוח לאומי וכנגד מצבנו הכלכלי האישי. לכולם כואב הכיס מספיק כדי לפתוח במחאות, אבל לא מספיק כדי לוותר על הלוואה בשווי עשרות אלפי שקלים מההורים וגביית ההחזר משאר 300 עד 500 האנשים היקרים להם.

אז למה דווקא עכשיו? אולי השעמום, אולי התפוררות הרומנטיקה ואולי תחושת התקיעות הכללית היא שזו עושה חשק "להתקדם לשלב הבא". הקורונה לא המציאה את חתונות ההיפסטרים, אבל היא מזיזה משהו, גם אצל הציניקנית שבאדם. אם בזמן שגרה נוח היה להסתיר את צפונות לבנו תחת עומס העבודה, נראה שהבידוד החברתי הסיר מאיתנו כמה שכבות של הגנה והסחות דעת.

וכשאנו מסתכלות פנימה, רבות מאיתנו, מסתבר, רוצות להתחתן. לא אני, כמובן; אני חושבת שזה אידיוטי לחלוטין. אבל רבות. בדיוק כמו הפשוטות שגדלת איתן אי אז ביישוב נידח, גם המעצבת הגרפית מרוטשילד והסטנדאפיסטית מפלורנטין בסוף רוצות להרגיש נסיכות ליום אחד. ככה זה, הלב הוא סחי. אצלי הפנטזיה הבנאלית היא טיול בפריז, אצל אחרות, אילוץ של מאות אנשים להידחק בהסעה לאולמי וואטאבר. כל אחת והקטע שלה.

אם כך, הפנטזיות הרומנטיות שלנו נכנעות לקונצנזוס, מאגניבות ככל שנהיה. ההבדל היחידי ביני לבינה הוא שהפנטזיה של המתחתנת קצת קינקית יותר, ודורשת 300 אנשים. לאיש לא ברור האם הגיעו לשם בהסכמה. ולמה הם צריכים לשלם על זה. או לאשר הגעה חודשיים מראש. אבל לזה נגיע אחר כך.

מרגע שמימשו את הקיק הרומנטי שלהם, גם הכלה וגם החתן איבדו בזאת כל זכר למגניבות. לכן, כדי לבטא את שארית המרדנות שנותרה בהם הם יחליפו את דמות הרב בחבר שכותב מדי פעם ל"הארץ". בום, קראנו תיגר לפחות על הממסד הדתי. שזה קצת מצחיק, כי חתונה, ביסודה, איננה טקס דתי כלל וכלל. התנ"ך מתאר חתונות כאקט פוליטי בלבד. הטקס שאנחנו מכירים, עם טבעת ושמלה לבנה וחופה, כבר לא קשור לשום מקור יהודי. אז מאיפה צצו כל אלה?

כל החתונות נראות בול אותו דבר (צילום: שאטרסטוק)

כדי לשמוע על כולם, אמליץ לכם להאזין לפרק החתונות בפודקאסט "המובן מאליו" של דורון פישלר ב"כאן". בינתיים, הנה פרט אחד שיגרום לכם להרגיש מטומטמים במיוחד: מנהג טבעת היהלום החל להתבסס רק לפני פחות ממאה שנה. 1938, ליתר דיוק. "עד אז נהוג היה שגבר נותן מתנת אירוסים לאיש, כדמי רצינות", טוען פישלר. אם החתן היה עשיר - המתנה הייתה יקרה, אם לא - אז לא. אם ככה, מה גרם לנו להתאבסס דווקא על טבעת יהלום? תאגיד היהלומים "בירס", מיתג את היהלום כמתנת אירוסים הכרחית ושילם הרבה מאוד כסף כדי שהיהלומים יופיעו בסרטים, וגם מחוץ לסרטים - על גבי סלבס בשר ודם במדור רכילות שהנפיקו בעצמם, ובו הושם דגש מיוחד על יהלומים של סלבס, ובמיוחד כאלה שניתנו כמתנות אירוסים. זה עבד. המתנה הקסומה שאתם קונים לבת הזוג שלכם, היא בסך הכול עוד הוכחה שלכך שאנחנו נוחים להשפעה, ושמשרדי הפרסום משפיעים עלינו הרבה יותר מכל מופע קברט חתרני. כשמבינים את זה, פתאום נשמע פחות קריטי כל כך ש"עולם התרבות" הולך למות, נכון?

לא רק יצרני היהלומים מרוויחים מהחתונות שלכם, אלא גם מעצבי שמלות הכלה, חברות הקייטרינג, הדיג'ייז, מסדרי הפרחים ושוזרי הבלונים - כולם מצליחים לשכנע אותנו, שנים ארוכות, שאהבה מתבטאת בהוצאות בלתי רגילות. אבל מה שהכי מכעיס אותי, הוא לא שאתם השתכנעתם בזה, אלא במשך שנים, השתכנעתי בזה אני עצמי.

גם אם קיללתי בלב על כל הזמנת חתונה שהגיע לידיי, קיבלתי על עצמי אוטומטית את הציווי החברתי לקנות שמלה או נעליים חדשות שאין לי כסף בשבילם, להתאפר במשך שעות, לברך על הצ'ק, לרקוד, להתרגש ולהצניע את העובדה שזה פשוט לא מדבר אליי. הרי אם כבר מתחשק לי לרקוד, זה לא יקרה על אותה רחבה עם דודים של מישהו אחר, או גרוע יותר, עם דודים שלי. אבל מי המטורפת שתגרום לתחושות הללו אשכרה להדיר את רגליה מחתונות? יאללה, אופיר, הגיע הזמן להתבגר.

אל תזמינו אותי (צילום: שאטרסטוק)

וזו עוד מניפולציה איומה שנפלנו בה כולנו: היחס לחתונה כחלק אינטגרלי מתהליך ההתבגרות, כאשר בעצם, היא הדבר הכי ילדותי שיש. הרי מהן כלות אם לא נסיכות דיסני שיצאו מכלל שליטה? כל זה היה לי ברור מהחתונה הראשונה, ולמרות זאת, אני זוכרת איך איך הגבתי כשבן זוגי הנוכחי סיפר לי לראשונה שהוא פשוט לא הולך לחתונות. "בסדר, גם אני לא מתחברת לזה במיוחד, אז מה?", הטחתי בפניו. "לפעמים צריך לוותר על הנוחות שלך בשביל מישהו אחר. אם לחברה שלי זה חשוב, זה חשוב גם לי".

רק חודשים אחר כך, כשהתרבו ההזמנות בווטסאפ שלי, הבנתי כמה החשיבות שאנו מעניקים לטקס הזה מופרזת וריקה מתוכן. רעיון הנישואין חשוב לנו לא מפני שהוא נולד מתוכנו, או שיש לו אובייקטיבית משמעות כזו או אחרת. הוא שתל במוח. תוצאה של מכונה כלכלית משומנת, צינית ומזהמת שרובנו אפילו לא נהנים ממנה. לא, גם לא החתן והכלה, שנאלצים לחלק את הקשב שלהם בין מאות אורחים ולא מספיקים אפילו ליהנות מקוקטייל שהוא בעצם מיץ.

לכן, ככל שחשוב לכן להתחתן - לי חשוב להיות לא מוזמנת. אני יודעת, לכן זה חשוב מאוד, וכן, גם לי. חשוב לי לא לשלוף מהכיס מאות שקלים רק כי החלטתן. חשוב לי לא לקבל הודעות כמו "אמנם לא דיברנו הרבה זמן, אבל" שיאלצו אותי להתפתל לפני הסירוב. וחשוב לי, ממש ממש חשוב לי לא להיכנס לשום רשימת קשר, רק כדי שאיזה גורם שלישי יתקשר לוודא את הגעתי כמו איזה מאפיונר. בתמורה, מבטיחה שברגע שיהיה לנו מספיק כסף, בן זוגי ואני נשקיע אותו בעשרות מחוות רומנטיות שלא נופלות בחשיבותן מטקס אחד גדול, בזבזני, נצלני ונרקיסיסטי. ואם אתן בכל זאת בוחרות לעשות את זה, לפחות שחררו אותי בבקשה ממחאות על מצבכן הכלכלי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully