בסרטון: מקיילה קול בסדרה "I may destroy you"
לאחרונה נסערה קהילת הטוויטר הישראלית סביב גילוי משתמש שפוגש משתמשות אחרות לצורך סקס, מתעלם מדרישתן לקונדום וחודר אליהן ללא הסכמה. כלומר, האקט מתחיל בהסכמה וממשיך בכפייה, כשהוא מוותר על ההסכמה המשותפת לאמצעי המניעה על אף שנדרש לכך. הפרשיה התפוצצה כאשר אחת הקרבנות צייצה בנושא וחשפה את התוקף. בעקבותיה קמו קולות נוספים של נשים אשר חוו דבר דומה, איתו או בכלל, והבהירו לנו שממש לא מדובר במקרה בודד.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
באנגלית מכונה התופעה "Stealthing", כפי שפרסם דני בר און במאמרו ב"הארץ" לפני כשלוש שנים. את הכינוי טבעה באותה השנה ד"ר אלכסנדרה ברודסקי מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, כשפרסמה את מאמרה הנושא את אותו השם. בארץ קוראים לתופעה "התגנבות" או יותר נכון, לא קוראים לה בכלל. אחת למספר שנים מתפרסמת כתבה בנושא, ומעוררת הד מסוים שדועך כלעומת שבא. אולי זו הסיבהבגללה ממשיכה התופעה לפרוח באין מפריע - קשה לדבר על משהו נורא שעברת אם אפילו לא ידעת שיש לזה שם, וקשה למחות על עוול שנעשה לך אם את מרגישה שהאשמה היא גם קצת בך, ובהתאמה מושלמת, מסירי קונדומים אלופים גם בהסרת אחריות וגלגול האשמה אלייך.
עוד בוואלה!
כך, אינטליגנטית וחריפה ככל שהייתי בגיל 24, נתתי למתגנב אחד לצאת בזול. ממש לפי הספר, הוא הוריד את הקונדום באמצע האקט מבלי לשאול או לעדכן. גיליתי את זה רק אחר כך, ורתחתי מזעם. הוא לא הבין על מה הדרמה: "בסדר, מה את נבהלת? תירגעי". נשמתי עמוק, ואז - ברגע של תושייה - עניתי לו, "אני נבהלת בשבילך... פשוט... יש לי איידס". בהתחלה הוא צחק, והרצין כשנתקל במבט שלי. עד שאמרתי "סתם" עברה הדקה הארוכה ביותר בחייו. הוא המשיך לדרכו, אבל אותי ליוותה המועקה שבועות אחר כך. לא רק כי נאלצתי לחזור ולעשות בדיקות למחלות מין רגע אחרי שכבר עשיתי כאלה, אלא כי נתקפתי בחילה וגועל, כאילו עלוקה פלשה לי לתוך הגוף.
את חומרת המעשה שלו הבנתי רק השבוע, לאחר שצפיתי ב"להרוס אותך", סדרת הדרמה המדוברת שעלתה החודש ל-HBO ועוסקת בנושא הזה בדיוק. שם, הגדירה הדמות הראשית (אריבלה) את מעשה ההתגנבות כאונס לכל דבר ועניין. האם עברתי אונס? לא, לא, מה פתאום. ומצד שני, כשחושבים על הסכמה - בפירוש לא על האקט הזה חתמתי. והתחושה שאולי בכל זאת נאנסתי, רק קצת, התעצמה ככל שירדה הסדרה לעומק הבעיה. יחד עם אריבלה נחשפתי לקבוצות הטיפים להתגנבות, ונכנסתי להלם בדיוק כמוה. מפני שהטקטיקות שמומלצות לשימוש בקבוצות האלה זהות לזו שנוסתה עליי, והמשפטים אותם משפטים. "מה, לא הרגשת?", ו"הייתי בטוח שזה בסדר" כמו נשלפו מהמקרה הפרטי שלי. באותו רגע הבנתי: עבדו עליי. רימו אותי, בתוכי.
המניפולציה הגברית משחקת תפקיד במרכזי במערכת השתיקה שלנו, אבל היא איננה לבד. יש מגוון סיבות להקל ראש בהתגנבות, ואחת מהן היא שקשה להוכיח אותה מבחינה חוקית. החברה האנושית נתלית ברשויות החוק כאינדיקטור לשיפוט מוסרי, ולכן, כאשר אנו נתקלים בעוולות בלתי אפשריות להוכחה, נוח לסגור את הנושא בהנחה שהן שקריות. אפשר לראות את זה בכל תגובת "למה לא התלוננת?" המופנית לקרבנות תקיפה מינית. בעקבות התפיסה הזו, גם הקרבן מתחיל לסגל לעצמו סבילות לעוולות שמופרך להגיש נגדן תביעה או תלונה. ובקיצור - אנחנו לא מכירות בפגיעה שנגרמת לנו, כי אין לנו הרבה מה לעשות איתה.
"התרבות האנושית מתקדמת כל כך מהר שהחוקים לא מצליחים להדביק את הקצב", מסבירה עורכת הדין רוני אלוני סדובניק. "לכן עד היום, כמעט באף מדינה בעולם הורדת הקונדום ללא הסכמה בזמן קיום יחסים לא כתובה כעבירה פלילית. מה כן? אצלנו יש את סעיף 354 בחוק העונשין, שקובע שהחדרת איבר מין ללא הסכמה בת הזוג זה אונס. עכשיו, בתוך הסעיף הזה יש כל מיני תתי-סעיפים. ובהם למשל יש את הסעיף של מרמה. כלומר השגת הסכמה במרמה. כי היא הסכימה לחדירה עם קונדום. כל דבר אחר, זה אונס".
בעקבות התובנה הזו, החלטתי לפרסם את הסיפור שלי בפייסבוק. בסוף הפוסט קראתי לעוקבות שלי לשתף אותי בסיפורים דומים לצורך הכתבה שלפניכם.
לצערי, אך לא להפתעתי, פנו אליי עשרות נשים. למתגנב של מיכאלה (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה), 25, הייתה פרקטיקה ייחודית משלו. "הוא לא ממש הוריד באמצע, אלא עשינו את זה בלילה ואמרתי שחשוב לי קונדום, ואז בבוקר כשאני חצי ישנה הוא פשוט נכנס בלי", היא מספרת. באותה התקופה התמודדה מיכאלה עם פרידה קשה, ונפגשה עם הבחור החדש על תקן ריבאונד. אבל המצב הנפשי הירוד שבו הגיעה למפגש לא עמד לטובתה. "הייתי בתקופה שהדימוי העצמי שלי לא היה וואו", לדבריה, "אז היכולת שלי לסרב או להציב גבולות או בכלל להבין שאני לא רוצה, הייתה ברצפה. אחרי כמה שניות פשוט הזזתי אותו ממני, ואני לא זוכרת מה קרה אבל הלכתי הביתה די מהר. זה עדיין יושב עליי".
מוניקה, 26, נתקלה בתופעה בגיל הנעורים. "כשהייתי בת 16, שכבתי עם גבר מצ'ואיסט כזה", היא מספרת. "שתינו מלא, שכבנו, היה ממש כיף. בגלל שהייתי שיכורה, לא שמתי לב שהוא הוריד את הקונדום במהלך האקט. מיד אחרי הסקס הוא אמר לי לשטוף את עצמי מהר במקלחת, כי הוא הוריד את הקונדום באמצע כדי שיהיה נעים יותר. הייתי די בהלם. יצאתי מהמקלחת ואמרתי לו שאני לא חושבת שזה מספיק, ושאני אצטרך גם פוסטינור. להפתעתי, הוא שלף מתחת למיטה שלו ארגז סיטונאי של נורלבו, המקבילה הזולה יותר של הגלולה".
החוויה הקצרה והביזארית השפיעה על מוניקה לטווח הארוך. "כשיש ספק, אשאל גברים שקיימתי איתם יחסים אם הם נשארו עם הקונדום עד סוף האקט", לדבריה. "ובכל פעם שיש ספק בדבר אמינותם, אקח למחרת גלולה. מוניקה מציינת שהיא נזכרת בסיפור הזה לעיתים קרובות, "חצי במרירות חצי בצחוק", היא מתארת. "הסיפור הזה גרם לי להבין בתור נערה את עומק ההתנגדות של גברים לקונדום ואת הצעדים הרחוקים שהם מסוגלים לקחת כדי להמנע מלהשתמש בו".
גם בר, 27, נפגעה ממתגנב - ואחד אגרסיבי במיוחד. "שכבנו פעם אחת עם קונדום, ואז הוא רצה לעשות עוד סיבוב, והתחיל להיכנס בלי. אמרתי לו 'רגע, אתה בלי קונדום?'. הוא ענה, 'כן, זה בסדר, אני יודע לגמור בחוץ'. אמרתי לו שאני צריכה לשירותים. הוא היה כוחני מאוד לאורך כל הדרך, והבנתי שאני חייבת להתמודד בעדינות עם הסיטואציה, כדי לצאת משם ולהגיע הביתה בשלום. פחדתי שאם אגיד לו משהו רע יקרה הפעם משהו נורא". בר התחמקה בתואנה שהיא חשה ברע, אך לדבריה, המתגנב התעקש על ללוות אותה הביתה. "זה היה מלחיץ", היא משחזרת. "בימים שאחר כך הוא המשיך לשלוח לי הודעות, ופשוט חסמתי אותו. אבל הייתי גאה בעצמי שיצאתי משם בזמן".
לעומת האלימות והניצול שזועקים מהסיפורים הללו, אצל גלי, תמצאו את המקרה הנפוץ: "כשהבנתי שהזין שלו בתוכי, צעקתי 'לא'. הוא נבהל ויצא, וכששאלתי אותו למה הוא עשה את זה הוא אמר 'פשוט לא חשבתי'". המילים האלה, "לא חשבתי", מהוות את תמצית המכנה המשותף בין הסיפורים כולם. נראה שהיתממות היא השיטה האהובה על מעלים הקונדומים המצוי להתחמקות מאשמה. הוא מציג את עצמו כאימפולסיבי ובעל כוונות טובות, ומוסף חיוך נבוך הצובע את הסיטואציה בגוונים רכים וחמודים. וזה מבלבל. כל הסיטואציה, בכלל, מבלבלת מאוד. "מצד אחד נעים לך איתו", נזכרת סמדר, 27, "ומצד שני הוא גורם לך אי נוחות. אז יש משחק כזה של 'לא, אל תיכנס, לא ככה', אבל בקריצה, כי זו בכל זאת סיטואציה מינית ואינטימית. ועם כל הנחמדות והשובבות הזאת חסר קו ברור שאת מציבה, אז הם מנצלים את זה".
"גזלייטינג", קוראים לזה בשפה המקצועית. "מניפולציה שבה הצד הפוגע מכחיש את מה שקרה, ומשאיר את הצד הנפגע בבלבול ובחרדה, מטיל ספק בעצמו/ה, במה אמיתי ומה לא", לדברי יעל אפריאט, נציגת מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. המניפולציה עובדת, וכך, רבות מההתגנבויות נחתמות בשתיקה; הסכם לא כתוב לפיו שני הצדדים ממשיכים הלאה, והבחורה מוזמנת לספר לעצמה שכל מה שהתרחש כאן זו טעות אנוש חד פעמית. אנחנו מעדיפות להאמין בזה, מפני שאם נודה כי נפלנו קרבן לניצול או אונס - החוויה עלולה ללוות אותנו שנים אחר כך. אם נסכם את החוויה כלא-נעימה בלבד, נוכל מכאן להמשיך בחיינו והמתגנבים ימשיכו אל הבאה בתור.
אך לפעמים המעשה משאיר אחריו סימנים גופניים שלא מאפשרים לך להדחיק את הפגיעה בקלות. כך קרה לדנה, ששכבה באופן קבוע עם יזיז במשך חמש שנים, עד שבחר לוותר על הקונדום ללא ידיעתה. "הוא הוריד באמצע וגיליתי במקרה", היא מספרת. "שלושה ימים אחר כך, התחילו לי אינספור תסמינים והפנו אותי לכמות לא הגיונית של בדיקות דם, בדיקות גופניות, רופאים וניסיונות. הסתבר שהוא הדביק אותי בחיידק ופטריה. חודשיים של תרופות עד שזה נגמר. לצערי, אני בטוחה שאני לא היחידה".
תמר, 22 אז, חוותה "רק" פגיעה נפשית, אך לא תיארה לעצמה עד כמה המקרה יותיר בה חותם. לאחר שדרשה מהיזיז שלה להשתמש בקונדום, הוא העמיד פנים שעשה זאת וחדר אליה במהירות. רק אחר כך גילתה את הקונדום באריזתו. "תחושת הגועל נשארה איתי חודשים ארוכים", היא נזכרת. "הכי דוחה שהיה לי. טעות". תחושת הגועל גרמה לתמר להימנע מקשרים עם גברים במשך זמן רב. כמו רבות מהנשים המוצגות בכתבה, גם היא לא הצליחה להביא את עצמה להתעמת עם האיש, אפילו שפגשה בו במקרה מפעם לפעם. מדבריה עולה תחושת אשמה כבדה, והיא מעידה בעצמה כי רק לאחר שנים ארוכות, בעקבות שיחה עם חבר טוב, הצליחה לעבד את החוויה. "הבנתי שנעשה לי משהו בניגוד לרצוני", היא מספרת. "לא הבנתי אז מה כל כך הגעיל אותי, אבל היום אני יודעת שזה זה".
החוויה של תמר מציגה את תמצית הנזק שנגרם לקרבן: עוד יותר מחיידק ופטריה, עוד יותר מהריון לא רצוי - נשארת איתך התחושה המשפילה שמישהו היה מוכן לחשוף אותך לכל אלה רק כדי לגמור. גם בתגובה שנמסרה לנו ממרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, הושם דגש על חילול הנפש. "יש פה יחס לאישה כגוף בלבד", מסבירה הנציגה. "חושפים אותה למחלות ולהריון לא רצוי, ומפקיעים ממנה את השליטה בסיטואציה. אין פה בחירה או רצון שלה".
לדבריה, כדי להבין את תופעת ההתגנבות, צריך בסך הכל להסתכל סביב על התרבות שלנו - "תפיסה שלמה שלפיה יחסי מין הטרוסקסואלים נסובים סביב חדירה וסביב ההנאה של הגבר. אם אין חדירה, זה כביכול מזמוזים או משחק מקדים. התפישה הזו מתעלמת לגמרי מכל רמות ההנאה שאישה יכולה לחוות. מתוך זה, האקט של ויתור על הקונדום עבר נורמליזציה. אחר כך, בדיעבד, מי שזה קרה לה צריכה להתמודד לבד עם כל מה שקרה, עם גזלייטינג, עם התחושה שאולי היא מגזימה או שזה לא כזה גרוע. ברור שזה קשור גם לפורנו, כי במשך שנים החוויה של האוננות והגירוי המיני נעשתה ללא קונדום, וזה כביכול מתרץ את הפגיעה בהנאה של הגבר. זה לא תירוץ מספיק טוב, אבל יושב לגמרי על הציפייה להנאת הגבר במנותק מההשלכות של האקט על האישה".
אז איך לעזאזל משנים את התפיסה הזו? עוד כתבה, עוד מאמר, עוד המשגה? אולי צריך לקרוא לילד בשמו: "אונס". אפשר להגיד שזה מוזיל את הביטוי, ואולי זה קצת נכון. מצד שני, אם נמשיך לקרוא לאקט בשמות חמודים כמו "התגנבות" או "טעות", הוא לא ייעלם בקרוב. פרטנרים ימשיכו לשכנע אותנו לוותר על הקונדום, אנחנו נמשיך להתעקש בחביבות, הם יסירו אותו בגניבה ואנחנו נכעס קצת עד שנתרכך, כי הוא מתוק ומבולבלי וכעס עושה קמטים. אבל שלא יהיה לכן ספק: זו לא טעות. זו פרקטיקה של סיפוק עצמי על חשבונך ועל חשבון הבריאות הנפשית שלך, התעלמות מכוונת מצרכייך ומרגשותייך, והעמדה שלך בסכנה בריאותי ממשית - פשוט כי נעים לו יותר ככה. וזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה את זה, וכנראה גם לא האחרונה.