בסרטון: מי ומה תולדות המונוגמיה
כולנו מכירות את המונח הזה "מחפשת לריב" שהוא המונח הכי מעליב שאפשר להגיד על אישה, והוא מכיל בתוכו שק שלם של כינויים שאף אחת לא הייתה רוצה לשמוע, בטח לא מבן או בת הזוג שלה. למשל, קטנונית, ילדותית, אימפולסיבית, נודניקית וממררת חיים מדרגה ראשונה. למרות שעל פניו, לא הגיוני למצוא בחורה שבאמת מחפשת לריב, נראה שלפעמים יש נשים שעושות הכל כדי להיתפס ככאלה, כולל מריבים עם בן הזוג בנוכחות חברים ומשפחה. לכל אחת יש את החברה הזאת שמפחיד וקרינג'י להיות בחדר רק איתה ועם בן הזוג שלה, ואם אין לך חברה כזאת - נחשי מה? יש מצב שזו את.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
כן כן, את הבחורה הזאת שלא משנה מה, איפה ואיך - היא תמצא סיבה לריב עם בן הזוג שלה, ואם נגמרו הנושאים לריב, היא פשוט תמחזר ותמיד תיתן תחושה שהאווירה מתוחה, כאילו כל מילה או נשימה תצית את האש מחדש. לא משנה מה הוא עושה או בעיקר מה הוא לא עושה - הריב יגיע.
עוד בוואלה!
מיכל שמש ענו, מומחית לניהול מערכות יחסים וזוגיות ("אהבה ממפץ ראשון"), מסבירה שזה לא באמת ככה. ברור שאף אחד לא מחפש לריב סתם. כשאחד מהצדדים נתפס כמחפש לריב הוא חסר שקט וחסר שבע רצון ממערכת היחסים. בדרך כלל הוא מרגיש שלא רואים אותו, שהוא לא חשוב, שלא סופרים אותו או שהוא לא משמעותי. כלומר, זה או שהוא מרגיש לא שווה, או שהצד השני לא באמת חושב שהוא שווה. הרגשה כזאת של "לא משנה מה אני אעשה, אתה אף פעם לא תהיה מרוצה" תבוא לידי ביטוי בזה שבן הזוג "יחפש לריב", או לפחות ככה הצד השני יחווה אותי. זה אף פעם לא נעשה במודעות של הצד הרב. למעשה, אנחנו שואפים למערכת יחסים הרמונית, מלאת אהבה ותשוקה. כל מה שלא יוצא בצורה של אהבה זו אי הבנה.
"בעצם, כל הסיפור מתחיל במערכת היחסים עם עצמי", מסבירה מיכל. "אם אני לא באמת מודעת לצרכים שלי, מה מנהל אותי - אני לא מכבדת את עצמי, לא מעריכה את עצמי, ואני מחפשת את כל ההערכה אצל הצד השני. אבל אם את לא מעריכה את עצמך, איך הצד השני יעשה את זה? ככה יוצא מצב שאני אף פעם לא מרוצה ורגועה. אנחנו מגיעים מכל מיני מערכות יחסים, ויש להן השפעה אדירה על האמונות שלנו כשאנחנו נכנסים למערכת יחסים. אנחנו מגיעים לקשר חדש עם כל מיני פרדיגמות, למשל, הגעתי מהבית עם אמונה שאסור לסמוך על גברים. רק כאשר שהבנתי איזה אמונה מנהלת אותי, יכולתי לשנות אותה, ואז יש לי סיכוי במערכת יחסים. זאת הסיבה שכל כך חשוב לעשות את העבודה העצמית הזאת."
"היה לי זוג שהגבר אמר לי 'איך שהיא קמה בבוקר, כל מה שהיא רוצה זה להשפיל אותי ולהתעלל בי'. זה לא ככה. היא קמה בבוקר ורוצה שיהיה לה טוב. אנחנו לא קמים בבוקר וחושבים על הצד השני, אנחנו רוצים שיהיה לנו טוב. וכנראה שפחות טוב לה. אחרי זה - שכל אחד יקח אחריות על עצמו, גם הצד ש'מחפש לריב' וגם הצד שחווה את זה. בסוף - לדבר על זה, להבין שיש לנו מטרה משותפת ואנחנו רוצים שיהיה לנו טוב ביחד. אנחנו לא נולדים עם היכולות האלה, ואך אחד לא מלמד אותנו. צריך לעבוד על זה. היכולת של זוג להצמיח את עצמו בעצמו שואפת לאפס. לא כי אנחנו לא רוצים, כי אנחנו לא יכולים. לא מלמדים את זה בבית ספר. כשאני מבינה את עצמי, מסוגלת להקשיב לצד השני ולהבין אותו. ואז, גם אם אנחנו רבים, הריבים שלנו יקדמו אותנו. הטיפ הכי גדול הוא לא לפחד לבקש עזרה. יש כל כך הרבה אפשרויות, לא חייבים ישר טיפול בעלויות גבוהות - אפילו קורס דיגיטלי. אפילו כדי ללמוד כלים בסיסיים כדי לדעת להתמודד עם זה."
עוד דבר שיכול לקרות למרות העבודה העצמית, מספרת מיכל, הוא שגם אם אחד הצדדים כבר עושה עבודה עם עצמו, יש מצבים שכבר קיימת סטיגמה או מיתוג שקשה לשחרר, כמו למשל "בת הזוג שלי היא קריזיונרית", או כשמגיעים הילדים ואז היא ממותגת כ"לא מינית". אנחנו בונים "אמיתות" על בני הזוג שלנו, שמעוותות את הראייה שלנו את השני.
חושבת שאת מוגדרת כאחת ש"מחפשת לריב"? עני על השאלון וגלי: