סיירה. אינסטגרם, צילום מסך
צילום מסך/אינסטגרם

לא הכל שחור: שרשרת ההדבקה שיכולה להציל את העולם

20.8.2020 / 11:33

מחאות אינסטגרם מטושטשות עם האשטאג סמי-ויראלי של אנשים שחיפשו סיבה להעלות תמונה יש לנו בשפע. אבל מחאה אמיתית היא בועטת, לא מתנצלת, ובעיקר לא נחמדה. הנה, ככה עושים את זה כמו שצריך

בווידאו: אלפים הפגינו נגד השחיתות הציבורית בצמתים ומול מעון רה"מ בירושלים/צילום: סאטוויו, הדגלים השחורים ושי מכלוף, עריכה: שאול אדם

בסרטון: הפגנות המחאה מול מעון רוה"מ

אנחנו מוצפים במחאות דמיקולו - כאלו שאולי קמות עם מטרה מסוימת אבל מסיימות את חייהן כהאשטאג סמי-ויראלי מלא בתמונות מטושטשות של אנשים שחיפשו סיבה להעלות תמונה. אני מודה שזה תמיד קצת חורה לי, סלבס ש"מתגייסים" למען מטרה בסיסית לחלוטין כמו "לשמור על הילדים שלנו" או "לתת יד לקשיש", כאילו שאנחנו צריכים מישהו שיסביר את הבור שנפער לנו בבטן כשאנחנו רואים סרטונים של גננות מופרעות מתעללות בילדים.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

ואז, פעם באף פעם, מגיעה מישהי שבאמת עושה את זה נכון, ומצליחה לשלב בין טרנדיות וויראליות לזעקה אמיתית ורלוונטית. השבוע למישהי הזו קוראים סיארה, והיא הוציאה שיר מצוין בשם ROOTED (מושרש) וקליפ לא פחות ממדהים שבועט, בלי להתנצל ,בכל הפצעים הכואבים של אמריקה 2020, מחזק את הנוער השחור והנשים השחורות, ואם לא ראיתם אותו עד עכשיו, אתם מפספסים.

אז מה עושה סיארה שלא עשה אף אחד לפני זה?

נתחיל בעובדה שבקליפ היא רוקדת עם בטן חשופה של חודש תשיעי, יומיים לפני לידה - והיא זזה טוב מכל רקדנית שראיתי אי פעם, נראית בטוחה וחזקה ובעיקר לא מתנצלת על איך שהיא נראית, על זה שהיא עושה מה שהיא אוהבת, וגם על זה שמדובר באישה שעובדת (כי זו העבודה שלה) יומיים לפני הלידה ועושה את זה מתוך רצון להצליח ולגדול ללא הפסקה.

בתרגום חופשי המילים של השיר מדברות על עוצמה שחורה, ובעיקר עוצמה נשית שחורה - גאווה במורשת ובצבע העור, עם אזכורים של שמות כמו רוזה פארקס (למי שלא יודע, זה לא רק בר בתל אביב, אלא האישה שהייתה הראשונה לסרב לפנות את הכיסא שלה באוטובוס לאדם לבן, ובין הראשונות להוביל את מחאת השחורים) ומרטין לותר קינג. תמצאו בו גם משפטים כמו "אתם חושבים שאתם יכולים לעקור אותי? אני מושרשת באדמה ומושרשת במלנין", עם קריאה לכל הנערות והנערים להמשיך לצעוד כמו מלכים, ולדעת שכל מה שהם צריכים כדי לשרוד מושרש בהם.

אבל מה שבאמת בועט הוא הקליפ, שצולם, ע"פ סיארה "COVID STYLE", ומציג לא רק סמלי מהפכה אלא גם דברים קטנים יותר שפעם היו בושה עבור שחורים. ככה תראו בקליפ ריקודים אפריקאים, שיער מתולתל ופרוע, זקנים, וגם אינסוף סגנונות אופנתיים - כי לכל אחד יש זכות ללבוש מה שהוא רוצה. מי שיחפש ימצא עוד המון סמלי מהפכה - החל מתנועת האגרוף המונף, דרך חולצה עם המילים SAY HER NAME, קמפיין שנועד לייצר מודעות לקורבנות של אלימות משטרתית וגזענות נגד נשים שחורות, משפחות שחורות, מפגינים, תמונות של ג'ורג' פלויד, אקטיביסטים ועוד סמלים שנועדו לעורר אותנו, ולגרום לכולם לדבר שוב ושוב על הנושא שאסור להפסיק לדבר עליו עד שהדור שגדל כאן לא יחיה בשוויון וביטחון.

ואם תשאלו אותי - ככה עושים את זה נכון. מוזיקה טובה ואמיתית שמגיעה מתוך הלב והנשמה, אומנית שלא מתנצלת על שום דבר ולא מוכנה לתת לאף אחד להשתיק אותה, וקליפ אחד שמאחד עשרות סמלים ונעשה בתקופה של ריחוק חברתי - בלי אפקטים מיוחדים, אנימציות או קישוטים.

והבונוס - חלק מההכנסות מהשיר יגיעו לארגון שמטרתו לקדם נערות שחורות, לטיניות, אסיאתיות ואפריקאיות. אז בפעם הבאה שסלבס או משרדי יחסי ציבור מחפשים האשטאג או "סלוגן וויראלי" לקמפיין שכל מטרתו היא לייצר באזז במסווה של מחאה חברתית או תמיכה באוכלוסיות חלשות, תיזכרו בסיארה, ותראו איך עושים את זה נכון - ובעיקר מהלב ומהנשמה.

זה פשוט מעצבן אותי, הענן הוורוד שאופף את כל מחאות האינסטגרם המפולטרות האלו, כי מחאות לא אמורות להיות מהונדסות ומעוצבות בחדרי ישיבות או משרדי יח"ץ. אני מבטיחה לכן שכשרוז מגאוון פתחה את קופסת השרצים שנקראת הארווי ויינשטיין היא לא ציפתה שהיא תשנה את הוליווד - ואחריה את העולם. זה היופי במחאות, שהן נולדות מתוך טעות, כאב וחוסר אונים, מתגלגלות ותופסות תאוצה לבד, ואז נתפסות אצל אנשים פרטיים עם השפעה וכישרון והופכות ליצירות אומנות - שירים וקליפים, ספרים ותמונות. וכשמחאה הופכת לאומנות היא מגיעה אפילו רחוק יותר, ומשאירה חותם אמיתי בהיסטוריה, אבל את זה אפשר לעשות רק מתוך הלב, ולא מתוך ארבעה קירות של משרד דיגיטל שבו חושבים על עוד האשטאג ויראלי עם תנועה חמודה של היד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully