גבר עצוב
צילום: צילום מסך

"לא יכולתי לספר לאישתי. האם היא תמשיך לרצות אותי?"

אם אי פעם רצית להיות זבוב על הקיר בשיחת גברים, אז בדרך כלל לא הפסדת הרבה. הגברים הטיפוסיים ייפגשו וידברו על שום דבר, בדיוק כמו בבית. אבי הר-טוב חושב שהגיע הזמן לשחרר את הבושה ולהתחיל להתמודד איתה. ככה הוא עשה את זה

עדן-לי קטרי בטור על גבריות ונשיות בקהילה הגאה (עדן-לי קטרי בטור על גבריות ונשיות בקהילה הגאה)

בוידאו: גברים גבריים מול גברים נשיים

בה"ד 1, 2012. בתי קליה מסיימת קורס קצינות. אני עומד עם כולם ושר את "התקווה", ודמעות זולגות מעיני מגאווה והתרגשות. מה פה פתאום באמצע בה"ד 1? אני בוכה, ופתאום נופלת עלי מחשבה מועכת. אני לא ראוי. לא ראוי לשיר את התקווה. לא ראוי שתהיה לי בת שמסיימת קורס קצינות. אני לא ראוי. מכירות את זה שלפעמים פותחים את הפריזר וכמו מפולת מתחילים ליפול עליכם ממנו דברים? אז ככה הרגשתי. כאילו דמעות הגאווה, וההתרגשות פתחו בטעות עוד דלת שהסתתרה שם, ומפולת של זכרונות נחתה עלי. ובושה. המון המון בושה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

למה לא דיברתי, אתן שואלות? גם בגלל הבושה. לא יכולתי לספר לאישתי. לא יכולתי. כל תפיסת עולמי שאני הגבר הזה שאפשר לסמוך עליו ושאפשר להישען עליו, קרסה. לא יכולתי לעמוד מולה ולהיות עד כדי כך שבור ומרוסק. אם היא תדע, האם היא תמשיך לרצות להיות איתי? האם תמשיך להעריך אותי כשהערכה העצמית שלי בריצפה? והאם אישתי יכלה להיות מספיק קרובה אלי בלי לשפוט אותי? ויכול להיות, אבל זה מפחיד נורא - ואני יודע שלא לשתף יוצר ריחוק. אבל משהו גדול ממני הדליק נורות אזהרה מטורפות ולא הגיוניות, ורק שנתיים אחרי, כשהשתתפתי במעגל גברים, ברגע של מצוקה ואין-ברירה-אני-חייב-לספר-למישהו, העזתי לחזור לרגע הזה ולהעלות זכרונות שאולי הם לא כל כך רעים, אבל כשאני חושב עליהם אני רואה רק שחור בעיניים.

עוד בוואלה! NEWS

לאו דווקא לטובה: זה מה שהשתנה כשחזרו למירוץ לפעם שניה

לכתבה המלאה

בגיל חמש אחותי הגדולה לקחה אותי לסרט, והייתי כל כך מרותק שלא שמתי לב, ופתאום עשיתי פיפי במכנסיים. ובגיל שבע, כשאני מבקר בכפר של הדודים שלי בארגנטינה, בבריכת השחיה שמאחורי הבית חמשת בנות הדודים שלי תפסו אותי והורידו לי את בגד הים. והן חמש בנות ואני הבן היחיד. ואני עירום לגמרי. ואף אחד אפילו לא בא להציל אותי. ובגיל עשר, אני עולה חדש וילד חוץ בקיבוץ והמורה שואל על מעשה ואנדליזם. ואני ילד טוב ירושלים ומלשין. ואפילו לא הכרתי את המילה "מלשין". פשוט סיפרתי את האמת, והתביישתי כל כך שאני לא מכיר את חוקי המשחק. וכך אני ממשיך, לשתף במעגל סיפור אחר סיפור. יש כל כך הרבה דברים שאני מתבייש בהם. זה אינסופי.

כגברים, נורא קשה לנו להיות חשופים ופגיעים. נורא קשה לנו עם התדמית, עם ה"מה יגידו" על הביצועים שלנו בעבודה ובמיטה, על החולשה שלי, על חוסר האונים, על האני לא יודע, או על האני לא יכול, או לא מבין. כל כך הרבה במה להתבייש. ותחושה שזה רק אני. וזה לא. אני לא יודע איך להסביר עד הסוף למה יכולתי להיפתח מול גברים זרים ולא מול אישתי, אבל עוד חבר'ה במעגל הרגישו כמוני. שקשה לשתף אישה, אפילו את בת הזוג. אבל במעגל אנחנו יחד. לאט לאט עוד גברים עולים על "נתיב הוידוי". ומתרגשים בשקט מההזדמנות לשתף מישהו. הרגע הזה שעוד מישהו מאשרר שגם הוא. שגם הוא מתבייש במי שהוא, הוא רגע מרגיע כל כך. התחושה של "לא להישאר עם זה לבד" ממש מוחשית בגוף.

עוברות שנתיים. ואני כבר מתחיל להבין דברים אחרת. ופותח מעגל גברים בעצמי . אני מרכז כמה גברים סביבי. אני מנחה מעגל. ואני יודע שבמוקדם או במאוחר, מישהו יפתח את נושא הבושה, שנובעת מתוך התחושה שהוא לא ראוי - לאהבה, לחיבור, לשייכות. לא להיות ראוי להיספר כאחד הגברים בשבט. ואולי אפילו לא ראוי להיות בן זוג, מאהב. חייבים לדבר על זה, אחרת זה לא ייגמר טוב.

למה? כי בושה דוחפת להסתרה. והסתרה דוחפת לריחוק, לניתוק, אולי אפילו לאלימות. ומכיוון שאני כבר מבין את העניין מקרוב, אני כבר יודע שחייבים במוקדם או במאוחר, בעדינות שעבור גברים מסויימים היא חיונית, לדבר על בושה, ומתוך חוויית ה"אתה-לא-לבד", אולי גם להישיר מבט אל האוסף הזה של חוות הדעת או הסיפורים שכל אחד מספר לעצמו, סיפורים שנובעים מתוך נתינת תוקף למחשבה עקומה,שאומרים שכדי להיות "ראוי" יש רשימה ארוכה שכל גבר צריך לסמן עליה V.

ממש לא. הגיע הזמן להפנים שכל הרשימה הזאת של סימון ה-V כדי להיחשב לגבר היא פיקטיבית, תולדה של שנים של חיברות גברי מגביל ועקום. ושיש ריפוי, הגיע הזמן להבין שאני ראוי, בלי קשר למה אני שעושה, אלא כי נולדתי, והחיים הם לא מבחן קבלה. אולי בדרך הזאת נוכל גם להביא את עצמינו אל מול הנשים שבחיינו, ולבוא אליהן פגיעים יותר וחשופים יותר, וגם יותר בשלים לזוגיות מיטיבה וארוכת טווח. ואני מבקש מכל הנשים שבעולם, להכיר בזה שאמנם אנחנו מסתירים את זה כל כך טוב, שזה מבלבל, אבל נשים יקרות, אל תתבלבלו. מאחורי כל גבר מסוקס, מתחת לכל מעטה של קשיחות יש אדם קצת מבוהל שמתבייש לדבר איתך.

הכותב הינו יוזם, מקים, והרוח הגבית של "גברים נפגשים לשם שינוי" - מעגלי גברים בפריסה ארצית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully