בוידאו: דנית גרינברג ואליאב אוזן
ושוב דנית גרינברג חוזרת לכותרות בזכות חיי האהבה המניה-דיפרסיביים שלה. הפעם הנשמות הטובות שסובבות אותה ואת הגרוש שלה מספרות שכמה ימים אחרי שאליאב נחת במיקונוס, דנית הגיעה לאי (הקטן) "בספונטנית", מה שגרם לו להקדים את החזרה שלו ולנפוש 1000 מטר מהבית ברמת השרון.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אני לא מתיימרת לדעת מה עבר לדנית בראש רגע אחרי השיחה שבה החברה דנה זרמון, ששהתה במיקונוס במקביל לאליאב, אמרה לה שהוא שם, או מה גרם לה להזמין טיסה ובדיקת קורונה. אבל אני כן יכולה להגיד שלא מדובר בפעם הראשונה שבה דנית עושה הרבה יותר מדי כדי להתקרב לאליאב, והוא מתנהג כמו זה שרק רוצה להיעלם מעל פני האדמה - או לפחות מעל האדמה שבטווח הראיה שלה.
עוד בוואלה!
עוד בימים בהם השניים היו סגורים בבית האח, הבנו שמערכת היחסים הזו כנראה לא תיגמר טוב. היא רצתה אותו, הוא רצה את נופר מור, היא בכתה - הוא, כמו הרבה גברים אחרים, זרם. כי בזמן שלנשים יש בערך 300 מצבים של "אני רוצה אותו", ולכל אחד מהם יש עוד 10 מצבי משנה, לגברים יש שלוש אפשרויות: רוצה/ לא רוצה/ לא ממש רוצה אבל זורם. אחר כך הגיעה מערכת יחסים, ופרידה, וחזרה, וחתונה, ואינסטגרם ועסק משותף.
בין לבין היה גם "זוג מנצח" שלא ממש ניצח, יותר הנציח שוב את כל הדברים הבעייתיים בקשר הזה בפריים טיים, כולל צרחות בלתי נשלטות בדציבלים גבוהים מדי ויותר מדי אנשים שהתכווצו על הספה מבושה, ולסיום פרידה אחת מלוכלכת שהשאירה אחריה שובל של הרס בדמות סטוריז מטנפים אחד על השניה, סדרת כתבות חושפניות ועוד ועוד ועוד.
הכי קל להסתכל על השניים האלו ולגחך - הרי כולנו ראינו ש"זה לא הולך לשום מקום", אבל כמו תמיד, זה יותר מורכב. דנית היא אישה שככל הנראה נדלקת מהמרדף, מהניסיון להשיג מישהו שהוא לא בר השגה, ונהנית מהדרמה. והוא - הוא כנראה הגבר שלא יודע אם הוא מוכן להתחייב ובין לבין נראה שכן מסוגל לאהוב ולהיפגע, או לפחות רוצה לנסות. וזה מתכון לזוגיות קשה, כזו שלא יהיה בה שקט, כי כשיש מישהו אחד שאצלו בתוך הראש יש חיבור הרמטי בין להבות ודרמה לאהבה - השקט מסמל דעיכה, ומביא איתו בעיקר פחד.
אבל קצת קשה לי עם כל הכתבות האלו שאומרות "אמרנו לכם". לא בגלל שהן לא נכונות - כי הן כן, אלא בעיקר בגלל שבאהבה, בניגוד לרוב המקומות האחרים, באמת אין חוקים. זה בערך המקום היחיד בעולם שאליו כולנו נכנסים בלי טיפת שכל או רשת ביטחון, המקום שאליו מביאים את חוסר הביטחון, הפחדים והטראומות שלנו, ושופכים הכל על אדם חדש בלי הכנה.
זה מוזר, כי אנחנו לא מוכנים לקנות נעליים און ליין בלי שיבטיחו לנו מדיניות החזרה נוחה, או לחתום על חוזה שכירות בלי שבדקנו, השווינו, החלטנו, ואז שמרנו את הקבלה והוספנו סעיף שבו ניתן להתפנות עם הודעה בכתב בתוך 30 יום. במערכות יחסים כולנו מסתכנים וכולנו מאבדים את הראש. פתאום נכנס לחיים שלנו אדם שפשוט גורם לנו לזרוק את כל הצ'ק ליסט מהחלון, החיוך שלו מטריף אותנו והבדיחות הגרועות שלו קורעות אותנו מצחוק, זה המצב האחד שבו לא אכפת לנו שהסביבה מצקצקת - אנחנו מסננים איזה "אתם פשוט לא מבינים" וממשיכים הלאה עם לבבות בעיניים.
נכון, השניים האלו משחקים מלוכלך, ויכול להיות שהיא באמת הגיעה לאי הקטנטן שבו יש שתי מסעדות וחוף וחצי שאליו כולם מתנקזים כדי לנסות לזכות בו בחזרה או להוציא לו את העיניים. היא יכולה לספר עד מחר שהכל בטעות וספונטני ושהיא סתם רצתה עוד תמונה יפה לאינסטוש אבל ביננו, זה די ברור שהיא עודכנה לגבי הימצאותו שם, וידעה שההגעה שלה תוציא ממנו תגובה כלשהי, גם אם לא את התגובה הרצויה לה.
אז למרות שממש בא לי לעמוד מהצד יחד עם כולם ולצחוק על השניים האלו, אני לא יכולה. נכון, כרגע אני נמצאת בצד ה"נורמלי", ומערכת היחסים שלי תקינה ולא בוערת, אבל זה העניין במערכות יחסים - גם התקינות והמשעממות ביותר מתפוצצות לפעמים, ולכן אני לא חושבת שיש מישהו בעולם הזה שיכול להתנשא. רובנו עושים דברים מביכים וסובלים דברים שאנחנו לא אמורים לסבול רק בגלל שבאיזשהו שלב פגשנו אדם שמצליח לנתק לנו את החיבור בין הראש ללב. ובאמת שאם יש מישהו שיכול להגיד בביטחון שהוא מעולם לא טעה או השפיל את עצמו בשביל האהבה - אני גם לא מאמינה לו וגם קצת מרחמת עליו.
קראתי את הראיונות של השניים - דנית התראיינה במוסף סוף שבוע על פני כמה וכמה עמודים, אליאב עשה את זה און ליין. היא דיברה על כמה הוא היה שתלטן, בזבזן וחסר רגישות, הוא דיבר על כך שהיא מפונקת ולא מחוברת למציאות. הכאב נשפך שם מכל מילה, וכל מה שאני יכולתי לראות זה זוג אנשים שעברו מערכת יחסים מלאה בתהפוכות וכאבים, ונאלצו לפרק אותה כי הם לא מצליחים להכיל את הרגשות שלהם.
יכול להיות שהיא מסוג הנשים שמרגישות נאהבות רק כשהן צריכות להילחם בציפורניים ולמות בייסורים בדרך, ויכול להיות שהוא לא בדיוק מצליח למצוא את האישה הנכונה עבורו, אבל דבר אחד בטוח - זה כואב לשניהם, ובטח שזה לא אמור להיות כל כך מבדר עבורנו. עם כל הכבוד לזה שיש קורונה ורובינו סובלים ופחות מחבבים (בלשון המעטה) את בני ובנות הזוג שלנו, עדיין מן הראוי שלפחות ננסה להבין מה הבעיה שלנו שאנחנו לא מצליחים להסיר את העיניים מתאונת הדרכים הזו, ולפחות להבין שהפרידה הזאת לא שונה מכל פרידה אחרת, ואם היא נראית לנו מלוכלכת, זה רק כי אנחנו אלה שהפכנו אותה לכזאת.